מבטה המאוכזב הוא אולי הכאב הכי חזק שחוויתי מימי. כואב יותר מכל שברון לב שמישהי גרמה לי במהלך חיי, כואב יותר מכל כאב פיזי שחוויתי בחיי. הרגשת האכזבה הזאת מורידה אותי הכי נמוך, למרתפי גיהנום הנפש שלי. הרגשת ההשפלה וחוסר האונים לוקחות אותי למקומות "רעים" בדיוק הפוך מההשפלה במהלך "אקט" שמעוררת אותי פיזית ונפשית, היא מציבה אותי פנים אל פנים עם המציאות הכי קודרת שאני יכול לדמיין. מציבה אותי לדו קרב עם חוסר הביטחון שלי, עם השדים הכי רשעים שאני מכיר, עם הפחדים , עם התסכולים, עם השבר שבין הרצוי והמצוי, השבר שבין מי שלימדו אותי שהייתי רוצה להיות ולבין מי שאני בגרסה הכי גרועה ועלובה שניתן לחשוב. הנקודה שבה כל החוזקות שלי נמסות ונשארות רק החולשות בגרסה הכי מרוכזת שיש, 100% חולשה, בושה, השפלה, עליבות, אכזבה, אובדן זהות.
שנים חייתי עם המבט המאוכזב הזה צרובה לי בזיכרון ובתודעה הקיומית שלי. הוא הלך איתי לכל מקום, הלך איתי לישון וקם איתי כל בוקר. הוא עמד מולי כשהסתכלתי על עצמי במראה וכשהתביישתי בגוף שלי. הוא היה שם שלא ידעתי להתמודד עם התשוקות שלי, הוא היה כשלא ידעתי איך להתקרב אליה ואיך לתת לה להתקרב אליה. הוא היה שם שעמד לי הכי חזק והוא היה שם שלא עמד לי בכלל. הוא היה שם גם כשהיא גמרה עליי וגם כשהאצבעות שלי הובילו אותה לאורגזמה עוצמתית. הוא שם כל הזמן וגרם לי להתרחק מאינטימיות ולברוח מהמיניות שלי ושלנו.
מבטה המאוכזב היה שם מולי כשלא ידעתי להתמודד עם האהבה הגדולה שלה והוא היה שם כל פעם שחלמתי שהיא עוזבת את הבית. מבטה המאוכזב היה שם בכל פעם שחשבתי שהיא בוגדת בי. מבטה המאוכזב היה שם מולי כאמרתי לה שאני מרגיש שהיא מתוסכלת ממני ושזה בסדר אם היא תרצה לשכב עם אחרים ושזה בסדר אם היא שונאת אותי. מבטה המאוכזב היה שם כשלא יכולתי להקשיב לה כשאמרה שוב ושוב שאני אהבת חייה. מבטה המאוכזב היה מול העיניים שלי כשידעתי שקורים דברים מאחורי הגב שלי, למרות שהיא לא היתה צריכה להסתיר ממני כלום. מבטה המאוכזב היה מולי כשחשבתי שהיא שוכבת אותי כדי לעשות לי טובה ושבעצם היא לא מרגישה כלום. מבטה המאוכזב היה מול העיניים שלי גם שלא היה מבט מאוכזב והיה בעצם מבט מלא אהבה.
מבטה המאוכזב נעלם לתקופה לא מבוטלת והביטחון חזר, הפחדים נעלמו, גם השדים. התקרבנו, למדנו לשתף, לדבר, לגעת, להזדיין כמו שלא הזדיינו בכל שנותינו המשותפות. למדתי לתת לה לגעת והיא למדה להיות שם בשבילי, לעשות ולהגיד את הדברים הנכונים, אלה שהובילו אותי ואותנו לעונג שקשה לתאר במילים. גם שהכל היה מדהים, תמיד הזכרתי לעצמי שהמבט המאוכזב יכול לחזור ושאני צריך להתאמץ כל הזמן כדי להשאיר אותו רחוק מאיתנו.
לפני כמה ימים המבט המאוכזב חזר בגדול והוביל תגובה קשה מצידה, שהחזירה את כל השדים והפחדים, את כל הבושה, חוסר הביטחון והתסכול. בבוקר היא התנצלה על התגובה הלא מרוסנת ועטפה אותי בחיבוק שאסף את כל החלקים השבורים. המבט המאוכזב החליף צורה למילים מהבטן. מילים של אהבה, של קבלה, מילים של רצון להמשיך ללמוד ולהתנסות. מילים עטופות בחום ואהבה, מילים שלוקחות אותנו קדימה. מבטה המאוכזב הוא הסיוט הכי גדול שלי אבל עכשיו זה הזמן להוכיח לה שאני עדיין ראוי לה ואולי בעצם אני צריך להוכיח קודם כל לעצמי שאני ראוי לה ושכל המחשבות השליליות וקודרות הן סתם מחשבות בראש שלי שצריכות להיעלם מהחיים שלי.
* הפוסט הזה מוקדש ל Loona sky שהעלתה בי את ההשראה *
