כרוניקה של מוות ידוע מראש

אני מנסה לכתוב את המילים שאין בי, או שאני לא רוצה באמת להשמיע, ועל מי אני עובדת בתכלס. בסה"כ אני מרגישה רע. אני צריכה לחזור לעבודה שתסיח את דעתי כמה שיותר, מה שהולך לקרות בקרוב, סוף סוף. אני צריכה לדעת להביע את עצמי ואת הרצונות שלי טוב יותר, ואני עובדת על זה, לאט אבל ביעילות שכבר הצליחה להוכיח את עצמה, גם אם מעט. נותר רק לי להבין שזה בסדר לא להרגיש טוב, אני תמיד שוכחת, אני תמיד מלקה את עצמי ולאחר מכן נמצאת במצב חמור יותר משהיה. וללכת למשתלה, כמובן - צריכה לבקר שם אחרי שיותר מדי דברים לקנות ולעשות הצטברו. 

והיום, רק לפנות לעצמי מקום במיטה ולסיים ספר, שלמרבה הפתעתי מצא חן בעיני הרבה יותר ממה שחשבתי. ולחשוב ששקלתי להיפטר ממנו. ואולי להימנע מתקשורת מאכזבת ולהשאיר מקום הלילה לעצמי בלבד.