האופק המתרחק

זוהרית החמודה ארגנה לנו חדר יפה בהתראה קצרה.

כמובן שלא עלה בדעתנו לפספס את ההזדמנות.

כשהגעתי כבר המתנת בחדר, אך לפני כן עוד הספקתי לקרוא את הבדיחה של זוהרית: על כרטיס הכניסה לחדר התנוסס שמי באותיות קידוש לבנה "גודזילה". (פעם נצטרך לסשן אותה בתמורה, חלפה מחשבה בראשי).

בפנים המתנת בדיוק כמו שציפיתי - על ארבע, כשהגאג החדש וכיסוי העיניים היפה מהעור מונחים ליד. משום מה השארתי אותם בצד וניגשתי מייד לקשירה. אין מה לעשות, החבלים החדשים סיקרנו אותי. ואכן הם מצויינים ואיפשרו קשירה מושלמת של שתי הידיים לאחור וחיבור הדוק מאוד לקרסול של רגל ימין. רגל שמאל נשארה חופשייה (לא מתוך טוב לב, פשוט ככה זה הרבה יותר פרקטי). 

לאחר כשעה שחררתי אותך, אני מודה שלא עמדתי בפני התחינות. התוצאות הצדיקו זאת: הראית טווח פעולה הרבה יותר גדול וגם היית חביבה וממושמעת לשם שינוי. 

לאחר 5 שעות כשיצאנו, זוהרית כבר לא חיכתה לנו ואחרי מיץ ענבים (שלי) ובירה (שלך) החלטנו להעניק לה מתנת יום הולדת ממש מגניבה.

היום נדע אם היא תסכים. מסקרן!