כל מה שתלוי מתייבש ונופל

מכל הבלאגן שאני עובר בזמן האחרון, אני מרשה לעצמי לספר את המקרה רק כאן, ובהמשך לפוסט הקודם....

אנחנו באמת אוכלים ארוחות טובות, וזה מכל המתנדבים שעוזרים ומביאים בנוסף לקיים בבסיס - באמת שלא תחשבו שמישהו סובל כאן מרעב של אוכל... אולי רעב של דברים אחרים.... כמוני.

קיבלנו לקינוח עוגות ג'ל רוטטות וקרות.

ואני שאת הבוקר הזה לא הצלחתי לסיים בלי תחושות מועקה כפי שרשמתי בפוסט הקודם.....

פשוט לא יכולתי יותר. 

לקחתי את העוגה האישית, הגעתי למקלחות הבנים (שהיה ריק אחרי שכבר כולם סיימו להתקלח ולהאנח מיאוש חרמני), פשוט הורדתי את המכנסיים, וגם את התחתונים, ופשוט תקעתי את הזין בג'ל.

בלי תנועות, בללי שום דבר, פשוט להרגיש את הביצים והזין שלי בתוך משהו רוטט.... זה גם היה קריר, ועשה נעימי. 

זהו, בלי לגמור, להישאר חרמן. .. אבל עם תובנה, שעוגת ג'ל רוטטת, עוזרת להעביר את הסבל ואילו קצת.....

טיפ לכל המילואמניקים שסובלים וקוראים מסר זה....

זה כבר יותר משבוע אני ישן על מיטת בסיס צבאי.

מרגיש כמו סשן פיזי ונפשי, כמו מבחן סיבולת, כמה אפשר להיות במתח , אימונים פיזיים , רחוק מהבית, והחרמנות הבלתי נסבלת.

קם לבוקר קשה , הזין כבר מתפוצץ בבוקסר הצמוד שלי , הביצים מאותתים לצפיפות יתר (כנראה בגלל חומר מצטבר), ואתה לא יודע אם בא לך ללכת להשתין, או לגמור באיזו צורה  , ממש פחד אלוהים וסכנת נפשות לגמירה עם בריחת שתן יחד. וכל זה מעלה לך את העצבים! 

או כמו שאומרת איזו קומיקאית אחת - סתמוווווו.

אני מגיע למקלחת, איך שהתחתונים יורדים, הזין קופץ כמו ליצן קפיץ שמחייך אלייך, ונשבע לכם לאחר לילה שמירה, הקפצות וכו', אין לאיפה לברוח. לאונן אי אפשר (גברים מסביב), להשתין זאת גם משימה קשה........

וכל מה שבא לך לומר זה - איפה המצלמות שיגידו - עבדנו אלייך?! 

המוח לא נותן מנוח. והזין לא מצליח להרכך.

בוקר קשה.....

קם ממיטת הבסיס באוהל, מתמתח , וכל הגוף תפוס.

אני אומר לעצמי לקחת את הדברים בפרופורציות הנכונות, מכניס לעצמי קצת חכמת חיים שלאחר המלחמה הזו אשקם דברים בחיים שלי, אלו דברים קטנים, אבל חשובים.

בכל זאת קריירה יש, משפחה קצת פחות,

וסקס - אין בכלל. ואז דוחף לעצמי סטירה מוסרית שאני אעזוב כבר את נושא הסקס. הוא מפריע למהלך חיי בכל פעם שהכנסתי אותו. בכל פעם שהיית לי מחשבת זימה, מצאתי את עצמי מסובך עוד יותר - אם זה במחשבות, מיינד סט, ואם זה פיזית לאחר מכן - הסתבכתי באפשרות לזוגיות נורמלית בגלל זה.

כל פעם שיצאתי עם מישהי בגלל סקס טוב, זה נגמר במפח נפש של מישהי שלא סגורה על עצמה , פסיכית, בעיות נפשיות, וכל מיני סוגיות שמנעו ממני להמשיך עם הזוגיות הזו, או מהצד השני. יצאתי בסוף עם שיברון לב.

אז זהו, אני שם את הסקס בצד, המחשבות על זיונים, מציצות, ירידות, קשירות, צביטות, אורגזמות, משחקי זרע, והרצון להיות הכי חשוף מול מישהי כפי שאני.

הרצון ללכת פעם אחת בחיים להשתין בשירותים מול מישהי שפשוט תדבר איתי על היום יום, בלי לעשות חשבון לראות אותי משתין - נגוזה. לא צריך את זה.

אני הופך להיות נזיר. אולי זה יחזיר אותי למוטב בחיי, שכרגע בכלל מרוכזים בבסיס אחד באיזה חור, עורך אימונים לבא לבוא - וזה מה שאני צריך להתרכז בו כרגע.

בידיעה שאשוב לבית... כלשהו ריק ואתחיל את חיי מההתחלה , ללא כל המחשבות האלה בידיעה שזה מה שיעזור לי להתקדם בחיים......

מצד שני, אעבד את טעם החיים..... 

אוף צריך סקס.....

היום ה17...

אני רבות כבר כתבתי שכמו הרבה גברים, אלוהים ברא אותי עם מוח אחד וזין אחד וכמות דם שמספיקה רק לאחד מהם.

אבל בימים האחרונים, כנראה בגלל המצב, וגם בגלל המילואים, זה שאני בשטח (אומנם עדיין לא בלחימה), וגם היותי ללא פרטנרית ועוד כנראה דברים נוספים שאולי אני אפילו לא מבין ותפסתי בעצמי - ההתעסקות המוזרה בפנטזיות ובזין שלי, מגיעות למצב אבסורדי ומתסכל. 

אני ביום יום אינני כזה, אחד ששולט במצב, אסרטיבי, מנהל מצבים. אבל כאן אני מרשה לעצמי רגע להתפרק ולומר , כמעט בקול גדול אך מתוסכל - שמישהי תגאל אותי מייסורי.

כבר כתבתי על כך בבלוגים אחרים- אך הרצון להוציא את האגרסיות שלי, הרצון שלי לגמור (ולא לא בצורה ידנית ועצמית), לא יוצא לי מהראש. 

מפנטזיות של חליבה, אצבע בתחת, ודברים קינקיים, ועד ספנקים וקשירות , ומשחקי זרע שיוצא ממני על/לפרטנרית שלא קיימת - לא יוצאים לי מהראש.

תחושת החייתיות וה- Lust , גוררים אותי למחשבות ללא שינה. 

יוצא לריצה לילית מסוכנת, קובר את מחשבותיי במעשי אימונים בבסיס, קריאת כתבות עכשוויות של מה שקורה בארצנו בשטח, ומה שקורה מחוץ למדינתנו אך ביחס לה.

כל מה שהגוף שלי רוצה וצריך, זה מגע, חיבוק, וסיפוק יצרים (לא עצמי).

מישהי שתגיד לי שזה בסדר. בדיוק כשהיא נמצא על 4 מולי ומתחתי. תתפוס לי אותו ותתעסק איתו התעסקות מיותרת.... 

אני מתעורר בבוקר, במיטת הבסיס הצבאי.

כולם עם מידי ב', מתעוררים, אחרי שעות אימונים, שמירות והכנות.

ועדיין, אני לא מצליח להבין, למה הראש שלי עובד שעות נוספות בהרצת מחשבות ללא שליטה על מחשבות זימה......

מה דפוק אצלי? יש לי בעיות סטיה מינית ? (אחרי כמה דקות של מחשבה בנושא המסקנה הייתה ברורה - כן). אני סוטה.

אני סוטה, ואני לא הולך להתנצל על זה.

אך מה שמתסכל בימים טרופים אלו, שאין לי מישהי פיזית לחלוק איתה את השריטה. במיוחד כשאני כאן תקוע בבסיס עם עוד איזה 400 גברים נוהמים....

אז כן, בא לי, ובא לי שמישהי תציל אותי מזה.

כן, אני, שתא השליטה הזה שנקרא כלוב - אני השולט, המאסטר, זקוק למישהי (רצוי נשלטת), שתציל אותי מייסורי.

אכן אלו ייסורים, המחשבות שרצות, הדם ששוטף את הגוף - ב2 חזיתות שלא עוזבות (המוח, ומה שבין הרגליים).

מישהי שתרגיע, שתלחש לי באוזן שזה בסדר להיות חרמן, ושהיא תטפל בהכל, וזה בסדר גם על מה שיבוא לאחר מכן.

מישהי שפשוט תבוא כי היא יודעת את העבודה, ותרצה לתרום לנושא.... תרומה לחיילים? (למי שלא הבינה היה זה ביטוי ציני וטו לא).

אבל אם לוקחים ברצינות את מה שלחתי. זה לפעמים מתסכל להרגיש לבד בעולם, ואף אחד לא מרגיש את צעקות העזרה שאתה שולח לחלל הגדול הזה שנקרא צעקת העזרה.

כי בראשי, אני זועק. גם אם אני נראה הבן אדם הכי נחמד בעולם, בעל נושאים רבים (לא רק זיונים קיימים בראש שלי , אבל זה מה שקורה ברוח התקופה), אחד שביום יום אסרטיבי, ולא אגרסיבי, מחפש את האגרסיביות הזו - החייתיות, 

דווקא בתקופה הזו, אני צריך את הטכני הפשוט, מאשר המנטלי המורכב. פשוט, כמו חיה חרמנית - וזה כל מה שאני חושב עליו.

ואני שוב חוזר על השאלה המתסכלת - מה דפוק אצלי?!

בוקר מוזר.....

אני שוכב לי במיטה, 

היא עומד ערומה,

כמו מלצרית עם מגבת תלויה על ידה.

מחכה לי שם בצד.

עיניי נפקחות, לאט לאט , בוקר טוב אדוני יוצא מפיה.

אני גם ומתמתח מולה, הולך לכיוון השירותים. 

היא כמובן אחראי.

תולה את המגבת בצד,

ומחזיקה לי את הזין ומכוונת לאסלה.

לאחר שהסתיים לו הזרם הצהוב, מנערת היא מוודה שהכל יצא.

מנגבת עם ידיה אותו. 

ונעמדת בצד.

אני נכנס להתקלח, ולאחר מכן יוצא, היא מוכנה עם המגבת  על זרועה.

אני מתנגב.

נעמד מול הכיור והיא נעמדת מאחורי, יורדת על ברכיה כשמולה עכוזי.

אני מצחצח שיניים, והיא מטפלת בחור ישבני, מללקת טוב שהכל יהיה נקי.

לאחר מכן, ארוחת בוקר, אני מתיישב - מוכנה לי חביתה, קפה ויוגורט כפי שאני אוהב.

היא שוב על ברכיה יושבת מתחת לשולחן, ואת הזין שלי על הבוקר מוצצת בתאבה.

אני ממשיך לקרוא עיתון,  להסתכל בYNET בטלפון.

והיא מוצצת ויונקת ועיניי מתגלגלות, ומרגיש את הזרם והרעידות, ישירות לתוך הגרון.

כך מתחיל לו בוקר יום ראשון.

את קשורה למיטה. עבודת אומנות שלי.

לא העבודה הכי טובה שלי, אבל מה שיפה שאת שוכבת על הבטן, ידיים ורגליים במצב X.

את שקטה. לפסטיק שחור על שפתייך לפי דרישה. - זה הדבר היחיד שאת לובשת לגופך....

השעה 7 בבוקר , אני שוכב לצידך. מסתכל עלייך. ואת עליי. והשקט שרק ציוץ הציפורים חותך אותו...

בוקר טוב יפה, אני אומר לך. את מסתכלת עליי ועונה במבטך , עוצמת עיניים ופותחת בחיוך רגוע. ואומרת - בוקר טוב אדוני.

אני מתקרב אלייך, ומחבק , שנינו במיטה, קרובים וגופינו נוגעים. ושנינו מרגישים שזה כל מה שצריך כדי להרגיש נאהבים.

מחפש אותך נערת הליפסטיק השחור.....

בא לי להתמקם במקום החמים שלך, בערב קריר סגרירי.

בא לי לרדת לך שעות ספורות, ולא משנה מה מספר הגמירות.

(זה השלב ששמתי לב שמשום מה ביממות האחרונות אני כותב בחרוזים....)

אבל באמת, הרצון שלי משום מה פתאום להתמקם במקום חמים, כאילו להתחבא בתוכו אחרי כל הימים האלה....

ואני שבאמת אוהב לרדת, גם אם אני שולט, זה צורך בסיסי שלי. הפעם מקבל משמעות קצת אחרת. משמעות של ביטחון....

אני מרגיש שאני צריך את החיבוק הזה. זה חסר לי , צמידות גוף לגוף, ולו כדי רק לנחם ולהתנחם.

יאללה, מחר לבסיס....

ישיבות עד אין סוף בזום בעבודה.

עבודת יד עד אין סוף.

תיק מילואים מוכן בצד לקראת המפגש

פנטזיות (ולא מעישון חומרים והזרקות - יאק) חליבה מטורפות - כי זה מה שכרגע נדרש.

מחשבות על לקשור ולהלקות.

בת בבת חולם קבלת אצבעות...

מה לא בסדר איתי בזמן האחרון? הכל צף, והחרמנות לא נעלמת..... והכי חשוב, הרצון לשוחח עם מישהי שיחה שוטפת.

בא לי להיות מופתע לטובה, מעולם הבדמ והקהילה....

אילו יש מישהי ששומעת אותי עכשיו, 

אני גם ככה עוד דקה יוצא לקרב....

אז קראו לי למילואים, איפשהו באיזה חור בצפון.... לא ארחיב.

הצעת את עזרתך ,כאן בכלוב בכביסה וקיפולים ישר לבסיס, אבל אני הייתי בשטח כינוס כאשר לא ידוע מתי ניכנס לפעולה, ובינתיים איש איש חוזר לביתו, אבל אני מהמרכז/דרום הרחוק.

פניתי אלייך כאן, לקחתי סיכון כי אנחנו מעולם לא הכרנו,  להתייעצות , והצעת שאבוא אלייך, שם אשים את הראש , אתקלח, אוכל משהו ואחזור לבסיס רענן.

אני בדרך כלל לא נענה לדברים כאלה אבל אנחנו בזמנים הזויים.

הגעתי, חיכה לי מקום די קטן, אבל מפתיע. עם אור נירות, ארוחה חמה עם ריח של בית. 

ישבנו, שוחחנו, אכלנו, צחקנו, אפילו יין היה .... באווירה פסטורלית. בבועה רק שנינו.

בוא חייל שלי אמרת לי - תוריד את המדים, אכבס לך.

אמרתי לך שאין לי בגדים אחרים כרגע עליי, הקפיצו אותי.

תתפשט חייל שלי, אל תדאג ואל תתבייש, יהיה לך ככה אוורירי ונעים, תתקלח.

הורדתי את מדי הב' בביישנות יתרה - אני לא ביישן מטבעי, אבל הסיטואציה הביאה אותי לביישנות שלא הכרתי, אני בטריטוריה לא מוכרת, מול מישהי נחמדה ביותר ולא מוכרת, במצב הזוי. 

לך להתקלח אמרת לי  - הלכתי להתקלח.

בזמן המקלחת, הרגשתי מישהי פתאום מחבקת אותי מאחור. מלטפת, מסבנת, מחזיקה אותו..... אותי.

חייל שלי, אתה זקוק לקצת שחרור - אני כנראה אשתחרר בעוד חודש מהמילואים אמרתי לה, 

לא חייל שלי - אתה זקוק לשחרור מידי. הסתובבת, וירדת על הברכיים. חוקרת אותי, אותו. לוקחת אצבע , מכניסה לפיך , ומשם, לאחוריי.

וביד השנייה , מחזיקה לי את גבריותי, מתחילה לעסות לי אותו.

הרגשתי שכל עולמי בידך.

רגע לפני שאני עומד לגמור. נהמה יצאה ממני כאילו העירו את האריה.

תפסתי אותך וכמו ששנינו רטובים, הרמתי אותך אליי, נצמדתי אלייך, רגליים ליפפו את גופי, ובקצב מטורף, נכנסתי אלייך כאילו לא זיינתי מעולם.

תזיין אותי חייל שלי, ארייה שלי , אמרת. ואני מפמפם, דופק, מזיין, מאבד שליטה בגופך.

וכך לאחר דקות ארוכות מאוד, שנינו כמו בתזמורת מתוזמנת גונחים, מלכלכים פינו במילות מיניות, נאנחים יחד, עולים ויורדים. ידך על ישבני ואצבעותייך חוקרות אותי מאחור.

ואני שואג שאגה יחד איתך, ונהר הנקטר זורם, והאישונים מתרחבים, את תופסת את ראשי והמצמידה את עיניי לעינייך, רוצה לראות את המבט שלי בזמן שאני גומר גמירה ממושכת , בזמן שאת רועדת ארוכות. 

התרחצנו וצחקקנו, והמשכנו להתלטף. 

שים ראשך במיטה חייל שלי. 

קמתי בבוקר , קפה, חיבוק נשיקה, ויאללה למילואים.

הסיפור הזה הוא רחוק מלהיות המציאות, אך יש בו גם קמצוץ של אמת. 

 אז תודה לך אותה אחת ששוחחנו אתמול שיחה מסקרנת. ושהערת את סקרנותי ואת חושיי.....

אחחח איזו פנטזיה נהדרת....