לך תדע

בדרך חזור הביתה עברתי במעבר החציה שברחוב שמואל הנגיד. כבר אז ראיתי את חזותך בצידו השני. בחצייה היא התבהרה לי עוד יותר. שיער שטני בתספורת קארה, כמו שיש לבצלאלניקיות ההיפסטריות שאת אוהבת להסתלבט עליהן, ג'ינס רחב, כמו אותן בצלאלניקיות שאת אוהבת להסתלבט עליהן, חולצה לבנה צמודה שהחמיאה לגופך, ועיניים כחולות ועמוקות שאפשר לצלול אליהן ולהתעורר בחבטה של רכב. אחרי הכל מעבר חציה אינו מקום לחולמנות שמבטך דורש. 

בדיוק חזרתי מהשוק. הפעם לא קניתי אפרסקים אצל המוכר הערבי בפינת השוק העיראקי. זה שלפעמים מנהל איתי שיחת חולין ומשמיע לי פיירוז, והאפרסקים שלו מזכירים לי את שירייה.

באותו היום שכן, האינטראקציה בנינו לא הסתכמה בהינף יד וחיוך נבוך תוך כדי חציית מעבר חציה.

באותו היום שכן, הגעת אלי והשתכרנו מיין. צחקת אז על הצמחים שלי, על הפריפריאליות באישיות שלי, ועל בצלאלניקיות היפסטריות שאת אוהבת להסתלבט עליהן.

"איך הקלתאה שלך מחזיקה מעמד?! זה בערך הצמח הכי דורשני שיש"

"יש לי משטר נוקשה. את כולם אני משקה באותה התדירות. צמח שמת - מת"

"זה הדבר הכי פריפריאלי ששמעתי היום"

"יש לך מזל שאת מהקריות ולא בצלאלניקית היפסטרית"

 

המיטה לא הייתה זרה לנו. וכך לא גם ההצעות שלי באוזנייך. ניסיון בעולם לפניי לא היה לך, אבל את כל רצונותיי ביצעת ללא שאלה ובצייתנות מוחלטת. דבר שיכול להיות גם חיסרון לאוהבי המשחק.

כשהייתי בתוך פיך לא הסתדרת יפה, והבשר שלי נגע בשינייך. בפעם השלישית שזה קרה החלטתי לנקוט עמדה.

"על הברכיים. על הרצפה"

כונילית חסרת ניסיון עם תיאבון, ביצעת את ההוראה ללא כל התנגדות. הוצאתי את החגורה שלי וקשרתי את ידייך מאחורי גבך. 

"היי"

עינייך נישאו למעלה והביטו בי.

"אני לא רוצה להרגיש את השיניים. ברור?"

הינהנת. 

 

הבשר שלי נכנס לפיך. לא כמותרות, אלא כצורך מחייה.

תפסתי בקוקו שיערך והתחלתי להאכיל אותך בקצב.

העצבים בכל הגוף שלי שלחו רטטים של עונג, סיפוק והנאה מכניעתך.

ברגעים בהם לא האכלתי אותך כמו חיה ניסיתי להגיע כמה שיותר עמוק לגרונך ולהישאר שם. להכניס את כל כולו ולנסות להכניס עוד. אחרי שלא נותר מה עוד להכניס הייתי מושך את פניך לכיווני וממלא את גרונך. השתנקת ואני רק רציתי להכניס עוד. התחושה ברגעים אלו הייתה פרימיטיבית. כמו ביסודי, שחבר שנוא היה תופס אותי והייתי נושך לו את היד. זעקת הכאב הייתה מגיעה מיד אבל החיה שבי סגרה את הלסת עוד יותר, מפיקה הנאה מסבל הקורבן. כמו קוף שרוצץ את חברו באבן, וממשיך בפעולה מתוך שנאה. כך הייתי איתך. נותן לפרימיטיב שבי לקמוץ את ידיו עד שהציפורניים חותכות בבשר כף היד.

מכל הרטטים היה חסר אחד - חמלה, כלפיך. ההיפוך שלו נכח - ההנאה ששאבתי מהידיעה שהמעשה שלי חסר רחמים כלפיך. 

והחוסר הגינות שלי לא איחר לשאת תוצאות. על כל פעם שהשתנקת הוצאתי אותך החוצה, סתרתי לך ונכנסתי שוב לפיך. הפעם נבזי יותר מהפעם הקודמת, בידיעתי אילו זוויות גורמות לך להשתנק כך שתרגישי את ידי על לחייך שוב.

כשהרגשתי את שינייך הוריתי לך לצאת ולהישכב על המיטה, כך שהחזה שלך נשען על המזרן והברכיים על הרצפה. השוט המאולתר שלי אוחז את ידייך, אז לקחתי את החגורה שלך ממכנסי הג'ינס הרחבים, כמו שיש לבצלאלניקיות שאת אוהבת להסתלבט עליהן, והתחלתי מצליף באחורייך. 

פלח ימין. פלח שמאל. התחלתי באיטיות, שהייתה לגילוי החמלה היחיד שלי באותו הערב, וכשהתרגלתי לשוט החדש ולקולות שהתחילו לצאת ממך, ולדכא את חמלתי, הגברתי את העוצמה.

פלח ימין. זעקה. פלח שמאל. זעקה.

ספרתי כב' מלקות. תפסתי אותך בשערך והרמתי אותך מהמזרן.

"אני לא רוצה להרגיש את השיניים. ברור?"

הינהנת. 

 

חזרתי להאכיל אותך. מפתיע אותך בכל פעם ברצון אחר שלי. פעם אחת להיכנס עמוק לתוך קנה הבליעה שלך. פעם אחת לשחק בזווית של בשרי תוך כדי שהוא בתוכך. פעם אחרת סתם  לאתגר את עצמי לזיין את פיך באופן הכי ברוטלי שאני יכול. הזמן והידיים הקשורות עשו את שלהם והחלו להיווצר דמעות בצידי עינייך. ללא יכולת למחות אותן הן הצטברו בכל פעם שהשתנקת. ולמראן חזרתי על הפעולה עצמה שגרמה להן.

כמו בפעם הקודמת, על כל השתנקות הוצאתי אותך החוצה וסתרתי לך. העייפות שלך גרמה לשחרור השרירים בגופך, ובפעמים בהם הוצאתי אותך על מנת לסתור לך התחיל להיווצר שובל של ריר בין בשרי לפיך. כמו מסמן את תאוות הבשרים של פיך. תחילה השובל היה דק וחיבר בין נקודה אחת בבשרי לפיך. עם המשך פעולותיי השובל גדל ביחד עם נפח דמעותיך, שכבר יצרו שובל משלהן.

בפעם הנוספת שהרגשתי את שינייך תפסתי אותך וזרקתי אותך למיטה. הברכיים הרגליים ובית החזה - על המזרן, התחת והידיים הקשורות מאחורי הגב - כלפי מעלה.

הלכתי למקרר והבאתי אפרסק בודד קריר למגע, פריך ומלא בשר.

התמקמתי מאחוריך, הבשר שלי בין הפלחים של התחת שלך, רכנתי קדימה והסטתי את הראש שלך הצידה.

"תפתחי את הפה"

מיקמתי את האפרסק בין השיניים החותכות - העליונות והתחתונות. רעש נעים של נעיצת שיניים בבשר פרי. 

"האפרסק נשאר בין השיניים שלך. הוא לא נופל. תהנהני אם הבנת"

הינהנת.

 

נכנסתי אליך מאחורה, חוזר על אותם גינונים סדיסטיים בהם השתמשתי לפני כמה רגעים על פיך. הפעם המטרה שלי הייתה לגרום לך עונג כדי שתרצי לסגור את פיך. עונג או סבל.

האנחות שנאנחת נאלמו כתוצאה מהמשתיק קול שתחוב לפיך. כל קימור גופך, עם ידייך הקשורות כלפי מעלה וראשך שנפגש בצידו עם כרית, גרמו לפניך להיעוות בכאב ולעינייך להיעצם על מנת לסבול אותו. 

המשחק הזה מלכתחילה מכור, וזה היה עניין של זמן עד שהאפרסק יפול מפיך. יצאתי והוריתי לך להישכב על המיטה, כך שהחזה שלך נשען על המזרן והברכיים על הרצפה. לקחתי את החגורה שלך מהרצפה. זאת שאוחזת במכנסי הג'ינס הרחבים שלך, כמו שיש לבצלאלניקיות שאת אוהבת להסתלבט עליהן, ושבתי להצליף באחורייך.

פלח ימין. זעקה. פלח שמאל. זעקה. הפעם לא התחלתי בעדינות וידעתי את חותם החגורה על אחורייך.

ספרתי כב' מלקות. 

זרקתי אותך למיטה. התמקמתי מאחוריך, הבשר שלי, זקור מכפי שאני אי פעם מכיר אותו, בין הפלחים של התחת שלך, ראשך כבר מוסט הצידה.

"תפתחי את הפה"

פתחת.

"האפרסק נשאר בין השיניים שלך. ברור?"

הינהנת. 

כשהבטתי בפנייך נוצר רגע של קשר עין, ולאחריו תמיד היית מחייכת. הייתי מחזיר חיוך ומלטף את פנייך בנפש מרוממת. כמה זה היה לי שונה ממבט כנוע או השפלתו שהייתי חווה עד היום. כמה שמחה הייתי מפיק מהחיוך שלך, באמצע האקט, משהו שלא חוויתי לפני כן אף פעם. עם כל הקודמות לך הנורמה הייתה כאב, קשירות והשפלה. החיוך טאבו. פתאום זה כל כך טבעי ונכון לחייך אליך ולנשק אותך בהערכה. לימדת אותי אהבה.

ברגעים שלנו יחד היית נועצת את הציפורניים שלך בגבי ושורטת אותי עד כדי סימן. פעם אפילו שאלת אותי מאיפה הסימנים הגיעו, בלי שום הבנה שאת הסיבה. היית תמימה ולכן אהבתי את איבוד העשתונות שלך - הוא היה אמיתי.

לפעמים היית מפיקה צלילים של כאב. אני יודע שאלו היו רק צלילים כי שאלתי אותך מספר פעמים לגבי טיב הקולות. לא רציתי להסב לך אפילו קורט של כאב. יחד עם זאת יצר פנימי שלי התעורר למשמע קולות אלו. רחשים כמוסים של העבר. 

הקפדתי להריח אותך בכל רגע אפשרי של קרבה. להסתכל לך בעיניים כדי לקבל חיוך שהיה מפיג בי כל שמץ של חרדה. לנשק כל איבר שלך שהיה נקרה לדרכי. לחבק אותך בכל זמן בו לא ידעתי מה לעשות. את היית שם תמיד. מקבלת אותי כפי שאני.

בסוף היינו מתחבקים חזק. הייתי מנשק אותך בצוואר ואת היית מלטפת את ראשי.

ירושלים, אחרי חצות.

מלכת הכיתה.

 

ליל, בוהה מול מסך זורח במבואה חשוכה.

"אז לבוא?" את שואלת אותי אחרי פינג פונג של הודעות.

"רק אם את שיכורה מספיק" אני עונה, בידיעה שמהמסיבה שאת מגיעה ממנה כך גם יהיה.

את מפרשת את התגובה שלי כצינית. אי אפשר להאשים אותך, אני ציני רוב הזמן... 

את הזמן שנשאר אני ממלא בהשחזת הציפורניים שלי עם הפצירה שמונחת על השולחן. הידיים שלי קפואות כמו בכל יום אחר בחורף.

את מתעכבת. טוב אפשר להבין כשהבן אדם צריך לפלס את דרכו מעל הררי בנים וגבעות של סקרניות המציבות לו מכשול בדרך.

אני ממשיך בשלי.

 

לבסוף את מגיעה. מלכת הכיתה שמסובבת את ראשי השכבה, נישאת לך על שוקיים רזים הממשיכים לברכיים שכמעט ומכוסים בחצאית, עם חולצה מכופתרת לבנה קצרה התחובה בה, המסתירה את מה שנפשי חשקה בו.

"לא אמרו לך שהגיע החורף?" אני סוגר את הדלת אחריך.

"לא אמרו לך לא להגיד לאישה איך להתלבש?" את עונה בהבל פה של צ'ייסר וויסקי.

אני צוחק ותופס אותך בשיער, גורר אותך חצי מטר אל השולחן כך שאחורייך נפגשים בו, מנשק אותך ומכניס את היד הקפואה שלי אל מתחת לחולצה שלך. היישר אל הממתק שלי.

"אתה קר!" את מתרעמת בנשיפה.

"חורף", אני מושך כתפיים.

"מה עם הפורפליי, אידיוט?"

"זה הפורפליי טיפשה" אני ממשיך לעסות לך את המושא.

יש לך את השדיים הכי מדהימים בעולם. הם בגודל בינוני, חסרי השכלה יטענו לגודל בינוני - קטן, והם רכים ונוזליים. נוזליים כל כך שכאשר את על 4 הם יוצרים צורה של טיפה העומדת ליפול אל האדמה, ורק אם אחזיק אותם הם ישארו חלק מגופך. אני תמיד נרתם לטובתך בשעות בהם את עומדת לאבד את שדייך אל האדמה.

אני מעלה אותך על השולחן. את מפשקת את הרגליים ואני עוזב את השיער שלך רק כדי להכניס את 2 הידיים שלי אל החולצה שלך. את רועדת מנגיעת היד הקפואה השניה שלי בשד השני ומתפנה לגחך מהאובססיה שלי אליהם.

אני נושך ומושך את שפתך התחתונה תוך כדי שאני מוחץ את שדייך. אני מרמה ופותח את העיניים לראות אותך מתקפלת בהנאה מהולה בסבל.

 

"תכנסי לחדר, תתפשטי ותחכי לי עם הגב לקיר".

"אנחנו שוב במוד הזה?" את מחייכת.

אני סוטר לך סטירה קטנה ולא כואבת ומחייך בחזרה. "כנסי כבר".

את נחלצת מהאחיזה שלי בשדייך ופונה אל החדר.

"בעצם התחרטתי".

את מסתובבת אלי.

"תתפשטי פה ואז תכנסי".

את מגלגלת עיניים ומורידה את הבגדים. חושפת גוף שרודף אותי בדמיונות כנער מתבגר. כשאת באה לפתוח את החזיה אני עוצר אותך.

"תשאירי אותה עליך. את התחתונים תורידי."

את נותנת בי מבט ציני, מורידה את התחתונים ועושה "טאדה!", כמו שוליית קוסם המציגה ארנב שלם, ופונה להיכנס לחדר.

אני מתמהמה ללא סיבה אמיתית. אולי כדי ליצור אצלך ציפייה. כנראה יותר נכון כדי ליצור אותה אצלי. אני נכנס לחדר.

 

את מחכה לי וגבך נשען על הקיר. ידייך מונחות גם הן על הקיר.

אני מתפנה להוריד את החזייה שלך. השדיים שלך נחשפים אלי כמו פאטה מורגנה לנווד שהוזה מיובש. לא ייתכן שדבר כזה קיים.

אני מתכופף ומנשק את הבטן שלך, חופן את המותן שלך ומצמיד את בטנך אל פרצופי.

אני עולה במעלה בטנך ומנשק את הקפל שיוצר השד שלך.

קפל שדייך פוגש את אצבעותיי הקפואות שעוברות בו ויוצרות בך רעד מהקור

אני חופן קלות ומשייט עם האצבעות מעל עור השד

הפטמה זוכה לצביטות עדינות ולטיפות קלות המרחפות כאילו מעליה,

כמעט ולא נוגעות בה

אני צובט את הפטמה עם האצבע והבוהן, ועם מפרקי האצבע והאמה

כל קפל בשדייך מקבל נשיקה ממני

אני ממשיך בנשיקות שלי מסביב לפטמות שלך

את מתחילה לפלוט קולות ולי מתחיל כבר לכאוב בג'ינס

אני מנשק את פטמותייך ויונק אותן אל פי

אני נזהר שתרגישי רק את הלשון ופנים השפתיים שלי

אני מעביר את הלשון שלי בתנועות סיבוביות על פטמתך

הלשון שלי מריירת מהארוחה

את מתנשפת למגע בלוטות הלשון המחוספסות

אני נושך מעט וצובט והאנחה שלך הופכת לגניחה.

 

אני תופס אותך ומשליך אותך עם הגב למיטה.

אני מוריד את הג'ינס, "את למעלה". ממשיך לחולצה. הכל קןרה בן רגע.

אני ממקם את עצמי על המיטה ומושך את מלכת הכיתה מעלי. תנועת השדיים העולים עלי מהפנטת אותי.

"את למעלה, אבל לפי הקצב שלי".

אני תופס בשדיים שלך.

"מה הכוונה לפי הקצב שלך?" את שואלת.

"את תלמדי מהר".

אני נכנס אליך. אני תופס את השדיים שלך ומעלה את הידיים שלי למעלה בצורה שמחקה תלישה של שדייך כלפי מעלה. 

"איה יא בהמה!" את זועקת ומתרוממת סנטימטרים ספורים. אני תופס ולא משחרר.

"תלמדי מהר!".

"מה מהר יא אידיוט?".

"תלמדי, מ-ה-ר!". אני סותר במהירות לחזה השמאלי שלך ושב לחפון אותו.

אני חוזר על הפעולה הפעם כלפי מטה. המפשעות שלנו נפגשות שוב.

שוב אני מחזיק את השדיים שלך ומעלה את הידיים שלי כלפי מעלה, את מבינה שאת צריכה להתרומם עם הגוף כדי להימנע מכאב.

מכיוון שאת לא מתורגלת את מצליחה רק באופן חלקי להימנע מהכאב שכרוך בתפיסה ותזוזת היד בשדיים שלך.

שוב אני מושך אותך מטה עם השדיים שלך והאיבר שלי ממלא אותך.

אני גורם לך לצאת ולהיכנס רק בתפיסה של השדיים שלך ומשיכתם לכיוון שאני רוצה. אני מושך את שדייך כלפי מעלה והגוף שלך מתרוקן ממני.

אני מושך את שדייך חזרה מטה ואת מתמלאת בי. 

לוקח לך זמן להתרגל לקצב שלי. אבל זה משחק מכור מההתחלה. הקולות והמבטים שיוצאים ממך כשכואב לך הם מה שחיפשתי.

עם כל סימן שאת מתרגלת לקצב אני מגביר אותו וחופן את שדייך חזק יותר. הם מקבלים את הצבע האדום שהולם את עורך הלבן טוב כל כך.

הזיעה שגופך מפריש גורמת לידיים שלי להחליק מספר פעמים. תירוץ מושלם בשבילי לתפוס חזק יותר או לשנות לתפיסה בפטמות. לכאב הזה את פחות מתורגלת.

הגוף שלך שגוהר מעלי בכאב הוא סם לנרקומן.

 

אני מסיט אותך הצידה כך שגבך למיטה.

"רגליים למעלה".

את יוצרת מקום לצוואר שלי בין הברכיים שלך. אני שם את הרגליים שלך על השכמות שלי. השדיים שלך נראים נהדרים מהזווית הזאת. למעשה הם נראים נהדרים תמיד, אפילו שהם חבוטים ואדומים.

אני חופן אותם ראשית ורק לאחר שהם בידיי אני נכנס.

אני חופן את שדייך חזק וחזק יותר. אני מכה את הדגדגן שלך בגופי בכל פעם שאני נכנס. אני משעין את כל כובד המשקל שלי על הידיים ומוחץ את שדייך.

אני מטיב את האחיזה שלי והציפורניים שלי ננעצות בעור שלך, בעוד הגוף שלי חובט בגופך כאחוז דיבוק.

אני מאבד את הצלילות שלי לשמע הגוף שלי שמכה בדגדגן שלך בכל פעימה.

שדייך לחוצים הצידה. אני אוחז בהם כמטורף. אני נעוץ בהם כאילו חיי תלויים בכך.

עורך מתחת לאצבעותיי מתחיל לקבל את צבע דמך. רגש רקמות השומן בידיי מעלה בי צרכים וצדדים חייתיים, כשם הייתי צד את שדייך ומלקטם בידיי.

אני מאבד את הצלילות שלי כשהפרצוף שלך מוטה הצידה מתוך הבושה של להסתכל בעיניים למישהו שמזיין אותך ככה. חוסר האונים שלך מוביל אותי לגרום לך להראות לי עוד ממנו.

גניחות ואנחות מהולות בכאב ממלאות את החדר. הנרקומן השיג את הסם שלו.

 

"קומי" אני אומר לאחר מכן. "תראי לי אותך".

מותשת וכאובה את קמה וחושפת את גופך. פנייך הסמוקות מעידות על החוויה שעברת. המפשעה שלך אדומה מכל החבטות שהגוף שלי חבט בך. 

וגולת הכותרת - השדיים שלך. פאר היופי שלך אדום כחול וסגול כולו. הפטמות שלך בולטות ומנוצלות. כ5 עיגולים כחולים עם שריטות בצורת סהר בקצוות מעטרים כל חזה. סימנים למקום בו הידיים שלי תפסו בשדייך וציפורניי בעורך.

ואני? רק רציתי להרוס משהו יפה.

 

תל אביב, שבועיים אחרי פרידה.

ישראלית ממוצא אשכנזי מבוגרת ממני בשנה, פרינססה כנועה. שיער גלי על גוף של רקדנית בלט. פנים ידידותיות.

 

אני מתהלך בשכונה בצפון הישן. למדרכות הצרות מתווספים רכבים שגונבים שוליים מצד אחד ומצד שני פחים, אופניים ושיחים של חצרות בניין. תמי שאלתי את עצמי האם העיר הזאת בנויה בשביל האדם.

37... 35... יש לי עוד ללכת. אף פעם לא אדע אם אני באמת מריח את הים או שזה המוח שלי גורם לי לחשוב כך. הופעת אדם ממולי יכולה לגרום להתכווצות ולשאלה המוסרית האם בעוברינו את המסדרון הצר אפנה לו את הישבן או המפשעה?

21... 19... 17. אני מרים לך טלפון. "היי אני פה מול הבניין". "סבבה תפתח את השער ותעלה במדרגות, הדלת תהיה פתוחה".

אני עובר בחצר רוויית סוקולנטים וצמחים מטופחים שלא משאירים לי ספק לתשלום וועד בית נדיב בשכונה, עולה במדרגות ונכנס לדלת הפתוחה.

"כפרה תתחדשי! הרבה יותר מרווח פה מהדירה הקודמת"

"תודה תודה, אתה רעב?"

אנו מדברים ומדסקסים כשאני ליד החלון, שומר ממך מרחק.

אני מדבר איתך ושונא את העובדה שאת לא היא. מה אני עושה פה?

 

לאחר האוכל אנחנו עוברים לסלון. לאחר הסלון אנו עוברים לשכב.

"תאונני".

בשילוב המרחק שיצרתי במשך כל הערב והיצור הכנוע שאת, את מורידה את ידך מטה, משחילה אותה לתחתונייך ומתחילה לאונן מולי.

הגניחות שנואות עלי, התזוזה זרה לי ואני נתקף התגוננות לסלידה ממך פאת מי שאת לא.

"לכי לחדר"

 

את נכנסת לחדר שלך. אני מתפנה ומגיע באיחור. יש לך מבט שובב מתחת לשמיכה שלא משאיר מקום לספק שאת עירומה מתחתיה. אחרי הכל יש סיבה לביקור שלי, למרות שהאחרון היה לפני שנה.

אני מפשיל את המכנסיים והתחתונים במכה אחת, לוקח לך את היד ומניח אותה ללטף אותי.

אין לך את המגע שלה.

אז אני מושך אותך מהזרוע לכדי ישיבה, תופס לך בעורף ומצמיד אותי אליך. התפיסה עוברת מהעורף אל השיער והתנועות שלי הופכות לאגרסיביות ומהירות. אני שם רגל אחת על המיטה ומשתמש בפה שלך כרצוני, ללא כל התחשבות במי שאת ובך.

אני מעניש אותך על כך שאת לא היא.

את משתעלת ויוצאת. "חצופה. על 4."

את עושה כרצוני תוך כדי הגנבת מבט. את חושפת תחת חטוב של רקדנית בהיותך על 4. אני מחטיף לך. בהתחלה יש עונג בזעקות הכאב שלך עד השלב בו החגורה שלי מוסרת ממותניי. 

בכל הלקאה נשאר סימן אדום בצורה מלבנית.

אלו סתירות של שנאה. אני מאבד את זה ומכה אותך חזק מדי. 

"אחחח! למה?"

"כי את לא יודעת להתמודד עם זין". עדיף שלא תדעי את האמת.

"על הגב, תפשקי רגליים".

את עושה כרצוני.

אני דוחף לך אצבעות ללא גינונים מיותרים. פעם ראשונה שיש גניחות של הנאה. אבל זה לא יחזיק מעמד. אלו פשוט אינן הגניחות שלה.

תוך כדי שהאצבעות שלי בתוכך, מזיינות אותך משנאה, אני חושף את הדגדגן שלך עם היד השנייה, מוציא את האצבעות ונותן סתירה למפשעה שלך.

את מתקפלת בהפתעה. ההפתעה היא גם שלי, אבל התחושות שלי כהות כלפייך כרגע. 

האצבעות שלי חוזרות לזיין אותך משנאה כשמדי פעם הן יוצאות כדי לתת ליד לסתור לדגדגן שלך. המבט שלך כבר תופס צורה של יצור המתחנן לרחמים. זהו אחד הרגעים הבודדים בהם אני לא חושב עליה.

"את תעשי את זה שוב?"

"את מה?" את שואלת בין גניחה לזעקה.

אני סותר לך בפנים על כך שלא ידעת את התשובה.

"תחנקי מזין".

"לא" את משקרת.

 

אני נשכב על המיטה. "אסור שהוא יצא מהפה שלך. בהתחלה אתן לך להוביל"

את מכניסה אותו ומתחילה לרדת לי. כמה נוח לך בקצב שלך. זה לא מרתק אותי.

"מהר יותר".

את מגבירה את הקצב.

"מהר יותר".

את מגבירה אותו שוב.

באחת הפעמים את מגבירה את הקצב אבל אני שם לב שאינך מכניסה את כולו לפיך.

אני תופס אותך בשיער ומוציא אותך החוצה. סותר ללחי שלך. איזה מזל שנתת לי הזדמנות.

אני מחזיר אותך פנימה תוך כדי שאני תופס לך בשיער. "נכשלת. עכשיו תורי". 

עם הידיים שלי אני מכניס ומוציא את הפה שלך מהזין שלי בקצב שהוא לא הגיוני ופייר כלפי אף אחת. בצדק את משתנקת, אבל לי זה לא אכפת. את לא היא.

לפעמים אני מושך אותך לתוך תוכי רק כדי לחסום לך נתיב אוויר, ככה את משתעלת ולי יש סיבה לסתור לך.

כשאת משתעלת ומשתמשת בידיים שלך כדי להתנגד אלי ויוצאת, הפה שלך מלא ברוק שהולך מהמוט וקצה הכיפה שלי עד לפיך. את מתנשפת.

"את מאכזבת."

אני תופס לך בשיער טיפה יותר בעדינות, מקפל את הרגליים ומבליט את האגן החוצה ככה שהחלקים שמחזיקים אותי למיטה הם הגב העליון וכפותהרגליים. 

"עכשיו אני אשתמש בך כמו בחור"

אני תופס לך את הפנים ומזיין את הפה שלך. בחוזקה, בעוצמה, באגרסיביות ובמהירות תוך כדי שאני מתעלם מכל רחש שיוצא ממך.

אני מזיין אותך מתוך שנאה.

ירושלים, לפני שנתיים, שעת ערב יום שישי בתחילת האביב.

ישראלית ממוצא רוסי צעירה ממני בקצת, פלפלית אנרגטית וחצופה. עור בהיר שזוף, שיער שטני חלק, פנים נעימות ושובבות.

 

ירדתי לאסוף אותך אחרי שהתקשרת להודיע לי שאת למטה. מצאתי אותך מלטפת חתולת רחוב ונמוגה ממנה. יש סטראוטיפים שאי אפשר לקחת מרוסים.

לידך עמדה השכנה מהבית ליד ופיתחתן שיחה על משהו. לא זוכר על מה. תמיד כשאני חושב עליך אני שוכח משהו.

היית חייכנית ועליזה כתמיד. אולי בגלל החתולה. בבוא הזמן אלמד שכנראה גם בגללי.

עלינו במעלה המדרגות אל הדירה שלי. "גג או מרפסת?" ענית את התשובה הנכונה.

טיפסנו בזהירות עם בקבוק יין ו 2 כוסות. אולי הזהירות הייתה רק מהצד שלי. עדיין לא מבין איך אפשר לתפוס שלבים בסולם כשאפשר לתפוס אותך.

פתיחת הצוער. רכינה לקחת מהידיים שלך את הכוסות והיין. טיפוס למעלה ומולנו נפרשה שכונת בית וגן בירושלים, על כל גבעותיה ובנייניה.

"וואי זה מהמם!"

"כן, ממש מולנו זאת שכונת בית וגן ומשמאל האוניברסיטה העברית. קצת בהמשך יש את משרדי הממשלה והכנסת"

"זה כל כך שונה מתל אביב..."

"כן, גם כל הבניינים פה מחופים באבן, זה הופך את החוויה לעוד יותר שונה"

התיישבנו על רצפה מחופה בחומרי איטום, בין הדוודים לפאנלים הסולריים, מזגנו יין ושתינו לחיים.

כןס הובילה לעוד כוס. כוס הובילה לנגיעות מרומזות ולעקיצות הדדיות. כוס הובילה לנשיקה ולצחקוקים. כוס הובילה לפלירטוטים הדדיים. והנה אני כאן על גג בירושלים, כוס יין ביד אחת והשניה מלטפת את החזה שלך.

סתם, אני צוחק. האחת מלטפת את החזה שלך והשנייה חופנת את ירכייך. נפל על כל ראשו מי שיעדיף יין ממך.

"מה אומרת?"

"נרד למטה?"

תמיד יש לך את התשובות הנכונות.

ירדת טיפה לפניי, וכשחזרתי מהשירותים ראיתי אותך ישובה על המיטה. מבטך השתנה ממשועמם לחייכני וחצוף כשחזרתי. בבוא הזמן אלמד להתמכר למבט הזה.

לקחתי לך את הידיים וכרעתי לידך. 

"את בוטחת בי?"

"כן". הפעם היה רק שמץ של היסוס.

"זוכרת שאמרנו שבפעם הבאה נקבע מילת בטיחות?"

"כן". נדרכת במעט.

"אני לא רוצה בזאת. ניקח את זה בקצב שלך ואם משהו לא נעים לך תגידי לי להפסיק. בסדר?"

"כן". עם ביטחון ושמץ של חשש.

"יופי". התרתי את הידיים שלנו והתיישבתי על הכיסא ממול למיטה.

 

"תעמדי"

נעמדת

"תתפשטי"

בהיסוס קל הורדת את הנעליים, ג'אקט, חולצה והמכנסיים ונשארת מולי עם חזייה תחתונים וגרביים.

שמתי לב לכתם שהיה משמאל לטבור שלך. 

"מה זה?"

"כתם לידה"

ניגשתי אליך ונישקתי את כתם הלידה שלך. חייכת חיוך שלא יצא לי לראות הרבה פעמים. 

חזרתי את הכסא.

"תתפשטי"

חיוך ציני. הורדת את החזיה והתחתונים. ראיתי שהכתפיים שלך  מתכנסות לתוך עצמן וזקיפותך קטנה. חייכתי והצבעתי על הגרביים.

חייכת את החיוך העליז כל כך שלך ופלטת אנחת צחוק. עכשיו היית מולי כביום היוולדך.

קמתי מהכיסא וסקרתי את כל גופך בעיניים שלי. בהתחלה הורדתי את ראשך כדי לסקור את השערות על הראש שלך. המשכתי בעינייך, אפך, לחייך, פיך, אוזנייך. בכל פעם הידיים שלי שהיו על הסנטר שלך מזיזות את ראשך כדי להיטיב מבט. המשכתי למטה וסקרתי את צווארך, בית החזה שלך, כתפייך, הציצי שלך, הצלעות, טבור, בטן תחתונה. לקחתי את יד שמאל שלך ובדקתי את הכתף, שריר קדמי, אמה ואצבעות. יד שניה.

"תסתובבי"

הסתובבת. המשכתי לסקור את העורף, הגב העליון והתחתון, המותניים והאחוריים. משם כרעתי ובדקתי בידיי את ירך שמאל האחורית, שוק ועקב. ירך ימין האחורית שוק ועקב. על עצמות המותניים התעכבתי ומיששתי ביתירות.

"תסתובבי"

הסתובבת. כף רגל שמאל, שוק קדמי, ירך קדמית. רגל שניה. מפשעה ושוב עצמות המותניים. הגזרה שלך מבליטה אותם באופן שמאוד מחמיא לגוף היפה במילא שלך.

"תשכבי על המיטה" אמרתי וחזרתי לשבת על הכיסא.

נשכבת.

 

"תאונני. איך שנוח לך"

טרם לכך הקשחתי את מבטי, שכן היה לי ברור שתנסי להימנע מזה עם המבט שלך, שיודע להיחלץ מכל צרה. אכן ניסית להיחלץ במבטך מכך אך הפעם הדבר לא עלה בידייך. כשהסתכלת לתוך עיני ראית שאין לך על מה להתווכח הפעם. זעת במיטה ופלטת אנחת רווחה. עצמת את עינייך והושטת את יד ימין מטה.

אם חשבתי שלא תפתיעי אותי עוד ביופיך הרי שהתברר לי שטעיתי.

עדיין צרובה בזכרוני התמונה שלך לוחצת את הדגדגן שלך מטה ופולטת אנחות חרישיות לאוויר. בבוא הזמן, כשכבר תתורגלי בכך, את תקפלי את רגלייך בהתחלה ובהמשך גופך ינוע ויזוע באופן לא רציונלי אך כה מלהיב. אנחותייך יהפכו מאנחות חרישיות לגניחות מתונות. הקונצרט שלי. עינייך בהתחלה יהיו סגורות אך לקראת הסוף יפתחו כדי שתוכלי לראות את החייה שבי מחכה רק לטרוף אותך, ואפילו תלמדי להשיג מהמראה החסר מנוח שלי סיפוק.

אך באותו הזמן עוד היית ביישנית מפני ולכן אנחותייך הפכו לכל היותר לשקטות וגופך זע בין חוסר נעימות לנעימות.

עינייך היו עצומות כל אותם הרגעים בהם צפיתי בך, ודעתי נטרפת עלי.

 

כוח רצון גדול נדרש ממני לא להיכנס אליך באותו רגע, אך למען העתיד יש דברים שסובלים דיחוי.

בעודי לבוש ניגשתי אליך כשאת מעסה את דגדגנך בתנועות מעגליות. העברתי אצבעות על הירכיים שלך. זעת טיפה, הצצת וחזרת לשלך, באי נוחות מסוימת נוספת. רכנתי מעליך כך שיהיה לי נוח לבצע את העתיד לקרות. לקחתי כמה נשימות עמוקות. אולי ככה הרגע ייחרט בזיכרוני טוב יותר.

 

לקחתי את 2 האצבעות שלי, קימרתי אותן מעט ונכנסתי לתוכך באגרסיביות. נכנסתי ויצאתי. עשיתי זאת מהר ככל שהתאפשר לי תוך כדי שאני מתעלם מהאנחות שלך שהביעו ספק עונג ספק כאב. הזין שלי כאב כשהוא נתקל במכנסי הג'ינס, משתגע מקולות הטפיחה החוזרים של היד שלי בפתח הנרתיק שלך.

קולות הטפיחה נעשו רועשים יותר ויותר ותכופים יותר ויותר. כך גם פקיחת העיניים שלך להסתכל עלי במבט שמשלב בתוכו רחמים, כעס והנאה.

פרצוף מתעוות, אגן רוטט, שרירי בטן שנחשפו ונשימות מהירות בישרו לי על העתיד לבוא.

צעקה חלשה, ידך תופסת בידי ומסיטה אותה ממנה והתנשפויות מהירות.

"מספיק" התנשפת והתגלגלת הצידה. פוחדת שמא אמשיך בשלי בשכרותי ממך.

גראנדה, ניקרגואה, לפני כ4 שנים

גרמנייה בתכנית התנדבות, בוגרת ממני ב5 שנים, ביישנית ומרוחקת עם קול גבוהה. בהירת עור, שיער בלונדיני חלק. תווי פנים ידידותיים וחיוורים.

 

שבוע לפני זה התיישבת לידי באוטובוס מלא מקומיים, כשהמקום הפנוי היחיד היה לידי. בגלל המראה שלי חשבת שאני מקומי וענית לי בקצרה ובחוסר עניין על כל ניסיונותיי להתחיל שיחה. 

כשירדנו מהאוטובוס גילית שאני תייר כמוך וההגנות שלך קצת ירדו. את הנסיעה לאי במעבורת כבר העברנו ביחד, צוחקים על התיירים האמריקאים שמתלהבים מכל דבר ועושים מלא רעש.

הצעת לי לבוא אתך להוסטל, שם ישנו בערסלים עם עוד 6 תיירים. יומיים בילינו עם כולם ואז החלטנו לעבור למקום אחר. בלי לשתף אותי שזו הייתה רק סיבה לבודד אותי מהשאר.

כשישבנו מול החוף, שתויים אחרי יום בבריכה, זה היה עניין של זמן עד שהצמדנו שפתיים.

משם הדרך למיטה הייתה קצרה, רק כדי לגלות שאין לי קונדום.

אבל לא נתנו לזה להשפיע עלינו והתחרמנו כמו נער ונערה בתולים שמתרגשים, גופינו הערומים צמודים, ידיי חופנות את שדייך, ידייך מגששות דרכן למטה. אני מפלס דרכי עם אצבעותיי דרך הגב שלך, אל אחורייך ואל תוכך, את מערסלת אותי בביצים, משחררת אנחה ותופסת קצת חזק יותר בכל פעם שאצבעותיי נכנסות אליך.

בסוף היום היינו חרמנים אך מסופקים באופן מוזר. היית צריכה לחזור יום למחרת בגלל התכנית בה את מתנדבת, אז קבענו להיפגש בסוף השבוע.

 

כשדיברנו עם פקיד הקבלה בבית אירוח בגראנדה שהמליצו לך עליו, תוך כדי ששילמתי על החדר צבטת לי בתחת בלי שהוא שם לב.

בחדר, נדמה היה שפסחנו על פני הרצפה ונכנסנו ישירות למיטה. בלי גינונים מיותרים, ודקה לאחר שהפקיד עזב כבר היינו עירומים, אני מעליך, האיבר שלי מלטף את ירכייך ואת שורטת את גבי. 

בשלב הזה תפסתי את הידיים שלך והחזקתי אותם מעל הראש שלך.

"I want to tie you"

"What?" שאלת, בלי להבין מה בכלל עתיד לקרות

"I wanna tie you" חזרתי, תפסתי את הסדין וגלגלתי ממנו חבל. היית קצת המומה. זיהיתי את הסיטואציה וחייכתי אלייך. "I want you to be mine". נישקתי אותך. ראיתי שאת עדיין קצת מבולבלת, אך החיוך הקטן והמוקסם שלך נתן לי אור ירוק הרים אותך ולסובב אותך לקצה המזרן, לרכון מעליך ולקשור את הידיים שלך לרגל של המיטה. 

חייכתי. ראיתי שאת לא מכירה את הסיטואציה.

"Turn around". בחוסר ביטחון סובבת את גופך עד כמה שהקשירה התירה לך להסתובב. 

מולי נפרש גופך העירום. צחור ורך למגע, העברתי את היד שלי מהגב עד הרגליים שלך. "You're beautiful" אמרתי. לא ענית כי לא ידעת לקבל מחמאות על הגוף שלך כשהוא מוצג בעיני אחר כך.

התחלתי לנשק אותך. ראשית בצוואר, אחר כך בשכמות. ירדתי אל הגב, נישקתי את אחורייך והמשכתי לנשק את ירכייך ולבסוף את שוק ימין ושמאל.

כל נשיקה רכה ועדינה. כמישהו שהזמן אינו משחק תפקיד בשבילו, אז הוא ינשק כל נקודה בגופך. ואם יפסח על נקודה בטעות - יתחיל מההתחלה, הפעם יותר לאט, שמא ישכח נקודה אחרת.

את הדרך חזור עשיתי עוד יותר לאט. מתעכב על מפשעותייך וצווארך. רואה שאת עוצמת עינייך מהנאה.

"Turn around"

הסתובבת והסתכלת עלי בציפייה. גופך רגיש למגע. לא שאלת שאלות נוספות ופשוט היית שם ברגע, נותנת לי לעשות בך כאוות נפשי.

התחלתי הפעם בפניך. תחילה נישקתי את מצחך, לחייך ואפך, עד שנתתי לך נשיקה. לפי הנשיקה שהחזרת לי הבנתי שאת חסרת סבלנות. 

"put the condom on" אמרת לי. אבל אני חייכתי והמשכתי אל צווארך, מתעכב בתנוך של כל אוזן ומוסיף לשון ונשיכה קטנה אם צריך.

רכנתי אחורה והוספתי להגיד לך שאת יפה. צחקת במבוכה וראיתי את עינייך קורנות. חייכתי והמשכתי בעבודתי.

מעצמות החזה המשכתי אל החזה עצמו, שקיבל יחס עודף רק בגלל תגובותייך לנשיקות שלי עליו. הרטבתי כל פטמה ברוק ולקחתי מספר מילימטרים אחורה, כדי שהשפתיים שלי יוכלו לגעת בהן בעדינות כה דקה, ולהתחכך בהן ימינה ושמאלה. כשפטמה אחת הזדקרה עברתי אל השנייה וחלילה.

כשהחלטתי להמשיך למטה ואת צפית את הבאות, שחררת אנחה כשהגעתי לטבור שלך. זה היה יפיפה להסתכל עליך מלמטה, עוצמת עיניים ומצפה לנשיקה בין מפשעותייך.

המשכתי לירך ימין וירך שמאל, כשאני שומע את נשימותייך מתגברות ככל שאני מתקרב לאמצע. רגלייך כבר היו פשוקות בציפייה.

רק נשיקה אחת קיבלת בין רגלייך לפני שהמשכתי למטה.

"What are you doing?!?!" התחננת. ואני, מחייך לעצמי, נהנה מכל רגע.

המשכתי לנשק אותך בשוקיים כשאת לא מבינה איך פספסת את מה שהיה אמור להיות הרגע הכי גדול במשחק המקדים הזה. בלי לדעת מה אני עוד מתכנן לך.

כמו שהיית עם גבך אלי, גם עכשיו עשיתי את הדרך למעלה שוב. הפעם כשהגעתי למפשעותייך נתתי נשיקות גדולות בצידי הירכיים, והמשכתי תוך כדי שהמרווח בין הנשיקות קטן, ואני מרגיש את החום שנפלט מהאיבר החשוף שלך, שהיה כבר רטוב מההתחלה.

"Do you want me to kiss you here?" שאלתי רטורית, כמו מישהו שלא מבין, תוך כדי שאני נוגע באצבע מעל הדגדגן שלה.

"yes!" ענית בקוצר רוח, והפעם קיבלת את מבוקשך. הרמתי את שפתי הפות שלך ככה שהדגדגן הנפוח שלך היה מול הפנים שלי, קירבתי את הלשון ולחצתי אותה אליו תוך כדי שאני מטה את הפנים כך שהדגדגן יילחץ חזק יותר.

שחררת אנחה קלה בקולך הגבוהה, ואני נענעתי את ראשי ימינה ושמאלה תוך כדי שרגלייך מתעוותות.

קירבתי את כל שפתיי אליך כך שהדגדגן שלך היה בתוך הפה שלי , נתון לתנועה של לשוני. הנעתי אותה קדימה וגנחת. הנעתי אותה אחורה ורגל ימין שלך עיוותה את שרירה. עם כל תנועה של הלשון שלי ראיתי את שליטתי בהנאתך. את שליטתי בך. עמד לי וכבר רציתי להיות בתוכך.

"Im close!" אמרת לי. "put it in!".

רכנתי מעלייך והורדתי את התחתונים. הזין שלי כבר עמד בציפייה, ממש כמוך.

את האיבר שלי הנחתי על הבטן שלך והעברתי אותו בעדינות על ירך שמאל שלך. "Can I put it in?" שאלתי כמו טיפש.

"Yes!" ענית לי בקוצר רוח. חייכתי

הנחתי את הזין שלי על הכוס שלך. הנעתי את הגוף קדימה ואחורה תוך כדי שאת גונחת. "And now?" ביקשתי את הסכמתך.

"YES! PUT IT IN ***! PUT IT IN!" קראת בשמי בחוסר סבלנות. רטובה וחרמנית כמו שלא היית אף פעם ועדיין נתונה למרותי. עכשיו את צעצוע ששייך רק לי.

"no" חייכתי וראיתי את פנייך המומות מציפייה ובלבול. "You need to earn it".

"What?!" הייתה תגובתך מבולבלת.

"You need to earn it" חזרתי וחייכתי בהתרסה, ידעתי שהגעתי בדיוק למצב בו רציתי שהיא תהיה בו.

"PUT IT IN ****! IM NOT KIDDING!" איימת ואני רק חייכתי בהתרסה. את כולך קשורה ואין ביכולתך לעשות כלום כדי לגרום לי להיכנס אליך. שנינו ידענו שרק התנהגותך היא זאת שתביא לך את מבוקשך.

"Then ask for it" התרסתי בחיוך. "Ask me to fuck you".

לא ידעת איך לעכל את זה. אז ניסית את מה שהכרת מלפני

"Stop it and fuck me!" אמרת בכעס ובדעה הצלולה היחידה שעוד נשארה בך. אבל אני שמעתי בין מילותיך. הרי ביקשת שאני אזיין אותך, פשוט עשית זאת בכעס כדי שזה יראה שאת לא משתפת פעולה, שאת מורה עליי לזיין אותך למרות שאת הצעצוע שלי. חייכתי לעצמי.

"no" אמרתי ברוגע.

"Why are you doing this?" שאלת בתסכול. את לעולם לא תדעי. אבל כך ורק כך תהיי באמת שלי. רק שתהיי מוכנה לקבל את המרות שלי.

"ask again" פקדתי. הפעם ללא חיוך.

"fuck me" ענית בנימה מזלזלת ומתריסה.

סתרתי לך

לאחר דקה שלמה שהסתרת את פנייך בהפנייתן הצידה, ראיתי שארית של דמעה מעיניך. 

"please fuck me" אמרת בקול רועד וחסר ביטחון. את לא מבינה איזו יפה את נראית כרגע. ולמה לי בכלל להיכנס אליך כשיש לי אותך ככה, נתונה למרות שלי. אני לא הולך להיכנס אליך גם אם תבקשי יפה. זאת כבר שעה שאנחנו בסיטואציה.

"no" אמרתי בביטחון, תוך כדי שאני מזיז את השריר בזין שלי.

"please fuck me!" הוספת להגיד, כשאני מזהה בקולך את התחנונים והחרמנות עולים על הכבוד שרצית לשמור.

"no" חזרתי ואמרתי, הפעם מוסיף תנועה עם האגן, כך שהזין שלי מתחכך בדגדגן שלך.

המשכת לבקש, כל פעם נימת הקול הייתה כנועה יותר ורגש נוסף של רצון טהור שלי בתוכך נוסף אליו. ואני המשכתי לסרב תוך כדי שהזין שלי מחליק על הדגדגן שלך, שהיה כל כך רטוב עכשיו שזה היה כיף כמעט כמו הדבר האמיתי, מגביר את הקצב בכל פעם ששאלת, ומרגיש כיצד גם אני מאבד שליטה עם כל פעם.

"please fuck me!"

"no!"

"PLEASE FUCK ME!!"

"NO!"

"PLEASE FUCK ME!!!"

נכנסתי לתוכך ברגש ואדרנלין מטורף, ואת גנחת שהייתי בטוח שכל המקום ישמע. נכנסתי ויצאתי כל כך מהר, בכל פעם אני חובט בדגדגן שלך ואת מרגישה אותי חזק יותר וגונחת בקול רם יותר.

לאחר דקה, שאולי הייתה לשעה ואולי לשנייה, ראיתי אותך מסתכלת עלי בהפתעה, בעיניים פקוחות לרווחה ופה פתוח. לא הייתי צריך לשאול כדי לדעת.

חיבקתי אותך חזק והגברתי את הקצב, כשאת צורחת לי באוזן והגניחות שלך גורמות לי לאבד כל יכולת שליטה על עצמי. את כל כך נשית כשאת גונחת וצורחת ומאבדת שליטה ככה.

 

 

 

כשיצאתי ממך בסופו של דבר כל הגוף שלך רעד, כמו כשהייתי מעביר את ידיי בין ירכייך לאחר מכן. כל כך יפה וכל כך שלי היית למשך הזמן הזה.

הייתי שרוע מעליך ואת מתחתיי, שנינו חסרי יכולת ורצון לזוז.

לאחר עשרים דקות בהן העברתי את ידיי על גופך התחבקנו והלכנו לישון.