20 שנים עברו
מאז אותו מפגש
והקשר שנרקם
בעקבותיו.
אני היום
בת 36
ואתה
...
אתה יושב מולי
שמור היטב, נראה מצוין.
השתבחת הייטב בכל 50 שנותייך.
קשה להסביר את הסערה שמתחוללת בפנים.
איתך תמיד היו תחושות מעורבות.
השולט המיתולוגי.
הראשון שבאמת
שלט בי לאורך זמן.
מצד אחד ניצולת, השתמשת,
לקחת הרבה ונתת מעט.
מצד שני, לקחת
אותי לקצה
איתך.
בזמנו זה כל מה שביקשתי,
לא קמצוץ מעבר.
האם זה הופך
את הניצול
לסבבה?
למלא את בקשותיה
של בתולה בת 16?
אני לא מתחרטת על העבר,
וגם לא חפה מאחראיות.
אני יודעת שאם זה לא היה איתך,
זה היה עם אחר. אחר שיכל לעשות...
הרבה יותר נזק. כי באמת לא היו לי גבולות.
אני מעריכה את זה שנפגשת איתי.
זה היה מאוד kind מצידך.
אני לא באמת יודעת מה רציתי מהמפגש.
מניחה שזה מכלול של דברים.
רציתי את הפרספקטיבה שלך
על מה שהיה בינינו פעם.
ואת זה נתת לי.
רציתי לדעת איך ארגיש מולך,
האם המשיכה עוד שם
והאם הרצונות
שלנו בהווה
זהים?
גם את זה נתת לי.
כשישבתי מולך,
הקשבתי למילים,
קראתי את שפת הגוף,
בחנתי את התגובות שלך.
הבנתי למה נמשכתי כשהכרנו.
אבל לשבת ולשמוע אותך
מקטר על כל דבר קטן,
לא לוקח אחראיות
על כלום ושומדבר,
לא ראיתי את עצמי
מתמסרת אלייך שוב.
שולט שרוצה היום את ההתמסרות שלי
יקבל אותה כשהוא יהיה מוכן אליה.
למדתי שזה סוג הגבר
וסוג השולט שאני
נמשכת אליו.
כזה שלוקח
אחראיות.
זה פאקינג סקסי.
בעבר הענקתי לך
את ההתמסרות שלי
ללא תנאים וללא אבחנה.
הייתי ספק נערה, ספק אישה.
היום. אין. ספקות.
שליטה מקבלים, כל יום מחדש.
והיום לא תקבל את ההתמסרות שלי.
כי לא הוכחת שאתה ראוי לו.
אז תודה על ההזמנה.
אך הפעם אוותר.