בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

חתלתולה בעיר הגדולה

כותבת בשבילי, כל השאר זה בונוס
לפני 21 שעות. רביעי, 18 בספטמבר 2019, בשעה 14:22

מי אני?

מי אני בכלל?

נשלטת? אחרת?

זונה? ילדה של? אמא של? צופה? משתתפת?

 

אני שרמוטה? חולת זין? נימפומנית?

מה אני אוהבת?

מה הגבולות שלי?

מה בא לי (עוד) לנסות?

 

מה עושה לי טוב?

מנה עושה לי רע? 

מה סף הכאב שלי? 


למי ולמה אני נמשכת? 

האם אני מסוגלת להיות משוייכת?

אפשר להשאיר סימנים? 

קשירות? סווינג? גילי? שוט? חגורה? שלישיה? קוק? 


ואיפה אתם? איפה כל אלה שנעלמו לי בדרך? 

חלק מיוזמתי. חלק מיוזמתם. 

כל אחד נעלם עם פיסה ממני.

חלק לקחו פיסה ממש מזערית וחלק פיסה יותר מכובדת. 


אמנם עבר רק חודש וחצי אבל הספק של יותר. 

כולם שואלים את השאלות האלה ואני עדיין לא יודעת לענות. על אף אחד מהם.

אני לא יודעת מי אני, וזה קצת קשה. 

אבל המסע לגלות את התשובות לשאלות הוא כייפי ואני משתדלת להנות ממנו. 

משתדלת גם להנות מהחלקים הקשים, כי הם מזכירים לי שאני בחיים.

לפני יומיים. שלישי, 17 בספטמבר 2019, בשעה 11:22

מה שיש לנו

הוא ממש טוב

הוא טוב *לי*

ועל זה אני מוכנה ורוצה להילחם

 

מה שאין לנו

הוא ממש בעיה

ממש בעיה *עבורי*

ועל זה... אני כבר לא מוכנה או רוצה לוותר

לפני שבוע. רביעי, 11 בספטמבר 2019, בשעה 12:14

ילדים אמא עסוקה
היא הלכה להזדיין


לא. לא עם אבא. 
זה פשוט משהו שאני צריכה לעשות. הרבה.
כי אבא הרעיב אותי. כמעט למוות.


ילדים אני יודעת שאתם מתגעגעים אליי, הייתי לכם אמא טוטאלית
אבל עכשיו אני צריכה להיות טוטאלית לאדון אחר. לכמה. להרבה.


זכיתם להנות מהטוטאליות שלי כמה שנים
ועכשיו אני צריכה למסור אותה לאחרים.


אני מרגישה שאני חסרה לכם, וזה כואב לי
אבל אתם תרוויחו מזה לבסוף. 


כי לא תהיה לכם אמא מתה. 
אלא תהיה לכם אמא חיה, מסופקת. 


סליחה שנטשתי. 
תבינו שנטשתי כדי לשרוד. 
ואני תכף אשוב.

לפני שבועיים. שלישי, 3 בספטמבר 2019, בשעה 01:29

כמה ימים קודם, שלחתי לך סרטון שלי מאחור. רוקדת.
בעיקר של התחת שלי, מרקדת ומתנוענעת, כמו שרק אני יודעת.
ולזוז אני יודעת.
רואים אותי מרימה את השמלה הצמודה ולאט לאט, תוך כדי הריקוד, חושפת את הישבן הגדול שלי. 
ואז מתחיחה לזוז, לענטז, לנוע ולנענע.
סרטון ממש לא שגרתי ומלא מחשבה.


התגובה שלך:
״השארת אותי ללא מילים,
אני ממש אוהב את ההיענות שלך
ואת רוקדת יפייפה
זכיתי בשפחה המושלמת״


הופתעת שאני יודעת לרקוד. למה שאלתי? כי אני מלאה? ענה שכנראה שכן. שימח אותי על הכנות שלו.


כעבור כמה ימים נפגשנו.
פגישה ראשונה. סשן ראשון. בבית שלך. טריטוריה שלך.
התחלת לבדוק, לבחון, להריח, לטעום.
להכאיב, להעביד, לסמן, לחנך.
כשביקשת ממני כבר הייתי ערומה לגמרי.
ביקשת שארקוד לך.


נכנסתי למבוכה לא נורמלית. 
אני? ארקוד בעירום? מול מישהו?!
איפה הבגדים שיגנו על השומן שלי מלרצד לכל כיוון אפשרי?!
איפה ההמון שאליו אני בורחת כשמתפקששת לי תנועה?!
איפה האנונימיות המשחררת של אלכוהול ומועדון? 
בזמן שחיברת לבלותות' קולטת שאני קוססת ציפורניים. 
מה מפריע לך יפה?
כלום, אני בסדר...
מאיפה אני מתחילה להסביר את הפחד שהשתלט עליי?
נותן לי את הנייד שלו שאבחר שיר שלצליליו אני רוצה לרקוד. 


**סניוריטה של שון מנדז וקמילה קבאו
מתחילה להתנוע
אתה צופה בי מהמיטה
אני רוקדת בהנאה אבל מעט עצורה
גם השיר מתחיל איטי וזה טוב לי
ככל שהוא מתקדם אני יותר משתחררת.


מתחילות לבוא לי תנועות. 
אני רוקדת בכל המרחב
הראש, הידיים, הכתפיים, 
החזה, האגן, הרגליים.
הכל מתופעל. אף איבר לא מקבל פתור. 
זאת ההשפעה של מוזיקה עליי,
אני לא יכולה להישאר אליה אדישה.


חלק מהתנועות בחוג ריקודי בטן מגיעות לביקור
וכשהשיר תופס קצב גם מגיעות תנועות מהימים של מסיבות היפ הופ. 
אני עדיין מקגישה את המבוכה, היא לא פחתה לשניה.
אבל הצלחתי לחבק אותה ולשים אותה בצד. 
אני כבר לחלוטין משוחררת 
מרגישה שיכולה להמשיך ככה לנצח
נהנית מהתנועה של המוזיקה שעוברת דרכי


ואז, לקראת סוף השיר, אתה קורא לי אלייך למיטה....


 

 

לפני שבועיים. שבת, 31 באוגוסט 2019, בשעה 06:46

הפוסט הראשון שלי בבלוג היה התחלה של פנטזיה וותיקה. מאז הוא עבר כמה גלגלולים בהתכתבות בפרטי עם אחד נדיר במיוחד מהכלוב שמשתמש במגנטיות של כדור הארץ. משתפת באישורו את ההפקה המשותפת:


אני נוסעת באוטובוס והוא לאט לאט מתחיל להתמלא. אני עומדת במעבר ומחזיקה למעלה את הידית כדי לא לשמר שיווי משקל. כשממש מתחיל להיות צפוף אני מרגישה אצבעות נכנסות מתחת לחולצה שלי ומטפסות כלפי מעלה ואני קופאת במקום. לא יודעת מה לעשות, אולי זה טעות, לא רוצה לעשות פאדיחות אז שותקת.

האצבעות ממשיכות לטפס ללא הפרעה ומגיעות לפטמות. מתחילות למשש ולצבוט קלות ואז במקביל אני מרגישה משהו קשה וגדול מתחכך בישבן שלי. זה מתכחך בעדינות אבל נכנס פנימה מתחת לחצאית מיני. אני נחרדת כי אין לי תחתונים! דווקא היום הכל בכביסה.

תודה לאל התחנה שלי הגיעה, ממש מרגישה שאילו הייתי נשארת עוד כמה דק כבר משהו היה חודר אליי למטה. בלי לשאול ובלי שארצה. אני מצלצלת בידיים רועדות בפעמון ויורדת במהרה בלי להביט לאחור, בלי לדעת מי זה. מגיעה לדירה ומהר טורקת את הדלת. אבל אז כף רגל גדולה עוצרת את הדלת מלהיסגר עד הסוף...

גדולה כמו של נעל לייצן בקרקס ואני מפחדת מליצנים
יד נדחפת בעקבות הנעל והדלת נפתחת, אני קופאת במקום. 2 ילדיים תוספות אותי בכתפיים ומסובבות אותי
הדלת נסגרת חרישית מאחורי
אני שומעת את הדלת ננעלת ושוב משהו קשה מתחכך בישבן שלי
הוא מוביל אותי לשולחן האוכל שעומד מול הכניסה
מסיר את חולצתי
מתיר את החזיה וממקם אותה על ראשי
כמעט איני רואה דבר
מזל שלחזיה יש חלק מתחרה כך שרסיסי אור חודרים פנימה
אני מרגישה את רשימתו על צווארי ובקול שקט הוא אומר
יום הולדת שמח חתלתולה
הקול נשמע לי מוכר אבל אני לא יכולה למקם אותו במדוייק
הוא משכיב אותי על השולחן
על הבטן
ידיים לצדדים
רגליים אוחזות בקרקע
אני עכשיו קצת יותר רגועה
הידיים הבטוחות, השקט והקול שלו הפכו את האימה לעוגן של שקט
אני נאחזת בעוגן הזה
רואה אותו מבעד לתחרה הולך למטבח, םותח את המקרר ומפשפש במגירה
שומעת את הכלים מתנגשים וגונחים אחד מול השני
ואז רואה את הצל הגדול שלו מתקרב בידו האחת לקקן ובשניה קערה וקופסה קטנה וצבעונית.

הוא חוזר עם המצרכים שלו לאיפה שהוא מיקם אותי. מניח את הקערה על הרצפה מתחת למפשעה שלי. מפסקת לי את הרגליים, מרים למעלה את המיני לחשוף את הישבן שלי ומחדיר לי אצבעות לכוס ולחור של התחת בעוצמה עם יד שמאל. מתחיל לזיין אוצי ממש חזק וביד ימין מצליף בישבן ימין שלי עם הלקקן.

לוחש לי באוזן כמה את חרמנית חתלתולה? בזמן שהאצבעות שלו חודרות אליי בעוצמה. שואל אם אני רוצה שיגרד אותי ושאגרגר לו. באותו רגע הוא מדגדג לי את הנקודה העמוקה בכוס ואני מגרגרת.
גומרת.
משפריצה.
לתוך הקערה.
באמצע האורגזמה הוא מושך ממני אצבעות ומראה לי את הצד האכזר שלו.

שואל אותי אם אני רעבה לקצת שמנת מתוקה. אמרתי לו שכן. אז הוא מגיש לי את הקעקה עם ההשפרצה שלי ואומר לי יומולדת שמח חתולה, תתכבדי בשמנת המתוקה שלך. אני מהססת. הוא מצליף. הפעם על השפתיים של הכוס. הכאב מהדהד בגוף שלי. בהתחלה גורם לי להתכווץ מסבל אבל אחכ מתחיל להרגיש נעים.

לפני שאני מספיקה להגיב הוא טובל את הלקקן בקערה ודוחף לי אותו לפה ובידו השניה תופס לי את הכוס בחוזקה
הכאב מפלח אותי מלטה דרך הפטמות ומשם הישר לרקות
אני מנסה להתרכז בטעם אבל זה קשה
ואז הוא עוזב למטה ובעודו מחזיק את הלקקן בפה שלי הוא רוכן ומנשק את הכוס והישבן שלי
מחליק את לשונו בין 2 פלחי הישבן
אני מרגישה אותו קשה לצד הירך שלי
אותה קשיות שהרגשתי באוטובוס ובאופן לר רצוני אני לחצת אליו
רוצה להרגיש את הגבריות שלו מכאיבה לירך שלי
הטעם שלי ההשפרצה שלי היה טפל
אני אומרת לו שהטעם טפל
הוא זז ממני וממלמל אין בעיה
אני רואה אותו מבעד לתחרה של החזיה חוזר למטבח
פותח את המקרר ומוציא משהו
חוזר - לוקח את הקערה
מוזג משהו לתוכה ומתחיל להקציף עד שעוצר ומגרגר באופן שמרוצה מעצמו
הוא חוזר
אני מתכווצת
מה עכשיו?
הוא מיישר אותי על הטן על השולחן
הרגלים באויר
שוכבת בלי לזוז
התחת מכווץ
הוא מלטף לי את התחת ומלמל תרגעי חתולתולה
תרפי
זה לא יכאב
אני מרפה
צפה מרחפת
הוא מלטף לי את הישבן
מעסה אותו
ומייד הימני חוטף הצלפה מידו הפתוחה
מצויין הוא ממלמל
אני שוב מרגישה אותו מתקשה מול הירך שלי
למה הוא לא מזיין אותי? משתמש בי?
מה הוא רוצה ממני?
ושוב חוטפת בצלפה המקביל מ2 הידיים לו על 2 הפלחים
ובאופן מוזר זה מגרה אותי
הכאב ששורף מאחור והדגדגן שמתחכך בשולחן בכל הצלפה
אני מתחילה להרגיש את הרטיבות מתפשטת באזור הכוס שלי ומקווה שהוא לא רואה את זה
הוא לוקח את הלקקן ומתחיל למרוח לי על הישבן קרם שהכין משמנת מתוקה והשפיכה שלי
הוא רוכן ואומר לי חתלתולה את עוגת יום ההולדת שלנו
הוא ממשיך למרוח בדקדקנות את הקרם על התחת מפקיד שיכסה את כל המקומות
גם בין הרגליים המפוסקות שלי
כיסוי אחיד
שמסיים הוא פותח את הקופסה הקטנה מפזר על התחת שלי סוכריות צבעוניות
כמעט סיימנו הוא אומר לי
מה חסר? הוא שואל
הזין שלך בפה שלי? אני שואלת ומצחקקת בעצבנות
היית מתה הוא אומר
חסר נר יום ההולדת
הוא לוקח נר אדון
מפסק את התחת שלי ומחדיר מציב אותו בחור של התחת
מדליק אותו
אני מרגישה את החום של הנר יוקד על התחת שלי
השתגעת? אני מנסה להסתובב
הוא מצמיד אותי לשולחן ואומר בקולו השקט
אל תזוזי
אם את רוצה שהנר לא יבער עד הסוף
תשירי יום הולדת שמח
אני לא יודעת אץ נפשי
מפוחדת
מגורה
שמחה
מה לעשות? ומתחילה לשיר
“היום יום הולדת”
הוא צוחק ומחכה את הנר בנשיפה
רק עכשיו אני שמה לב שכול הגוף שלי מכווץ
אני מרפה
מתנשת
נמסה על השולחן
מרגישה אותו מלקק את הקרם מהתחת שלי
לוקח ומורח אותו על הפה שלי
תטעמי הוא אומר לי
זה הטעם החדש שלך
הוא מלקק את הכל עד ששום דבר לא נשאר
הלשון שלו עוברת גם על החור של התחת והכוס שלי
אני משתגעת
ואז אני שומעת את הקול שממנו חששתי
הקול שאני מכורה אליו
קול התרת החגורה
הוצאת הפין מהחור שלה וקישקוש מתכת במתכת

עכשיו אני יודעת מי זה. הקול המוכר פתאום מתחבר לי עם הפתיחה האיטית של החגורה. הוא יודע מה הצליל הזה עושה לי ואיזה עוצמה הוא מכה בי.

הוא מסובב אותי על הבטן ומוריד את החזיה מהעיניים. אני מביטה לעינין הזרות אבל רואה לתוכו. כמה התכתבנו עד היום, וקצת דיברנו בטלפון. כלכך הרבה שחשבתי שהרגע הזה לא יגיע לעולם. דעתי נטרפת ממה שעומד לקרות.

אני שומעת את הצליל של החגורה נשלפת מהמכנס. העור משתפשף בבד ויוצא החוצה. הוא ממקם את רגליי מקופלות לצידי, על השולחן. הכוס חשוף לחלוטין. מתחיל ללטף את הגוף שלי בעדינות עם החוגרה שבידו. מתענג מהמבט המפוחד בעיני.

בשניה הוא מרים בעוצמה את החגורה למעלה ואני שומעת את הצליל שלו מפלח את חלקיקי האוויר. מתכווצת. מחכה לשוט. אבל הוא מצליף בשולחן ואומר לי בקול העמוק שלו שאזכור מה הוא יכול לעשות לי אם לא אציית.

הוא לוקח את הראש שלי ודוחף אותי על הברכיים לרצפה. מתענג מהמבט חסר האונים שלי. ואני גאה בעצמי שהסבתי לו עונג. לא משנה איך.

הוא מתחיל לרכוך את החגורה סביב צווארי, מייצר לולאה שהוא יכול להדק כאהבת נפשו. מחזיק ביד ימים את קצה החגורה וביד שמאל לופף לי את הראש ומקרב את פי אליו ומתחיל לזיין לי את הגרון. דורש ממני שאביט בו שיראה את הדמעות זולגות מהמחנק.

נהנה לשחק עם סף החנק שלי דרך החגורה שהוא שולט בה ביד רמה סביב צווארי. וגם עם סף היכולת של הגרון שלי להכיל זין. השמנת המצוקה מתחילה לעלות לי בגרון. בעודי עוצרת את עצמי מלהקיא הוא דורש שאקח ביד את הלקקן.

במקביל לזיון הגרון שלי הוא מצווה עלי להלקות עם הלקקן בכוס שלי ואחר כך למרוח את המיץ שלי על הפטמות שלו.

הוא מרים אותי. מסובב אותי משכיב אותי שוב על הבטן על השולח .
מפסק את הישבנים שלי ומחדר את הזין שלו ישר לחור של התחת שלי. החגורה מהודקת על הצוואר שלי. הראש משוך לאחור. עם היד השניה שלו הוא מהדק את הידיים שלי בשילוב לאחור ועל הגב. ואז בבת אחת הוא יוצא ממני. מריד אותי לצידו על הברכיים ומוליך אותי בחגורה לפינה של החדר.
תשארי פה חתלתולה שלי. הוא אומר
מתרחק ממני ומתישב מולי על הגירסא מתבונן בי מכווצת בפינה יושבת בתוך השלולית שלי .
מסמן לי עם האצבע לבוא אלי.
את זוחלת על 4 ומתקרבת
מגיעה בין רגליו ומרגישה את ידו לופתת את החגורה שעל צווארי מושכת אותי לבין רגליו. הוא לבוש עדיין אבל את מסוגלת להרגיש אותו קשה ופועם כנגד הלחי שלי.
מריחה אותו ומתחילה לגרגר.
פתאום מרגישה את הלקקן נוחת על התחת שלי . הולך ומגביר את הקצב ואת העוצמה.
הוא מסובב אותי ועכשיו התחת האדום שלי פעור מולו.
מזמין
אני בתנוחה בלי אפשרית
על 4 שרגלו מצמידה את ראשי לרצפה . הלקקן חובט בתחת שלך כמו השטיח.
למרות הכאב אני מרגישה השלמה. הגוף מרפה את עצמו והכאב הופך לעמום. אני מרגישה שלווה כאילו אני עומדת בצד ומסתכלת.
כשהוא שעובר לחבוט בכוס שלי אני מרגישה את הריגוש המיני מזדחל לבין רגליים .
אני מתחילה לנענע את האגן כנגדו. מריחה את רגלו ומלקקת אותה עם הלשון. רוצה רק לעשות לו טוב.
הוא תוקע את הודעת של הלקקן בתחת שלי ומכריז.
זהו עכשיו לחתול שלי יש זנב.
אני מנענעת אותו בשמחה
הוא צוחק
הופך אותי על הגב
שם את הרגליים שלי על הכתפיים שלו פסוקות
מחדיר את הזין שלו בזמן שמעסה במרץ את הדגדגן שלי ובידו השניה מחדיר ומוציא את הלקקן
הגוף שלי נענע לו בלי שליטה
קולות יוצאים לי מהגרון ומהכוס
נוזלים יוצאים לי מהכוס
ואז הוא עוזב את הדגדגן ומתחיל לסטור לי בקצב
לוקח לי הנשימה
אני גומרת
נוזלת
צועקת
הוא יוצא ממני בחטף ומושך אותי למטה על הברכיים .
תפתחי את הפה הוא פוקד ואני עושה מה שאומרים לי כמו חתולה ממושמעת.

אני מרגישה את הלבה החמה שלו על הלשון. על הפנים. בכל מקום

באופן מוזר לאחר שגמר הוא ממשיך להחזיק אותי באותה מנוחה.
מה עכשיו אני שואלת.
עכשיו אנחנו מחכים
נותנים לטבע לעשות את שלו

לא הבנתי על מה הוא מדבר
עד שנוזל חם עם טעם של שתן כיסה אותי.

שהוא גמר. הוביל אותי למקלחת וניקה אותי.
מהמילים שלי
מהנוזלים שלו
זה חירמן אותי יותר מהמכות בטוטה אבל הרגשתי חמימות ושלווה בזמן שאני נשענת עם רגלים רעידות על דופן המקלחת.

שסיימנו הוא אסף אותי בזרועותיו ולחש לי .... להתראות מחר בבוקר באוטובוס.

לפני שבועיים. חמישי, 29 באוגוסט 2019, בשעה 18:38

12 שנה בזוגיות עם אדם לא מיני התחיל מסע ההשחתה שלי.

שבועיים אחרי פתיחת פרופיל בכלוב החלו לדבר איתי שניים במקביל, קראט לעצמם שולטים מנטאליים. הראשון, נקרא לו רוני, חי בחול, יכול להיות אבא שלי, המראה הכי לא מושך אותי שקיים. אבל איזה ראש.... קרא אותי כמו ספר פתוח. ידע לפניי תמיד איך אני מרגישה ומה אני רוצה ולפי השאלות שלו כיוון אותי בדיוק לאן שרצה להגיע. אומן של מילים, התאהבתי בו מרחוק.

השני, נקרא לו אשד, חייתי, ייצרי ופשוט. חתיך הורס בול הטעם שלי. חי בארץ, מנהל אורח חיים הרבה יותר דומה לשלי, וגמיש יותר בדרישות שלו אליי. בתור גורה מתחילה זה היה לי מאוד נעים וחשוב.

ביחד הם השלימו אחד את השני. הם גם ידעו אחד על השני אז לא היו לי נקיפות מצפון. כל אחד שלט בי בדרכו שלו אבל על שניהם הייתי בטירוף חושים. מחכה בקוצר נשימה למפגש.

יום ראשון רוני הנרגש שלח לי את הכללים שהוא עמל עליהם עבורי. כמו חייט מוכשר תפר אותן להערכה שלו של מידותיי. קראתי בכעס על הדרישות הקשות אבל כשהגעתי לסעיף שהוא לוקח בעלות על האורגזמה שלי?!? ואם ארצה לגמור והוא בדיוק ישן בגלל הפרשי השעות?!? אני פה בכלוב כי הזוגיות שלי עד עכשיו גנבה ממני אורגזמות. אז ואט דה פאק?

תדע לך רוני שאני ממש כועסת עלייך. הרסת הכל. אני עדיין חושבת עלייך בערגה. על האצבעות המושלמות שלך שיכלו לטייל על כל תא בגופי. ומה שהן יכלו לעשות לי. אבל זה כל מה שיהיה בינינו. מחשבות.

ואשד? יום אחרי שנפגשנו לראשונה השולטת המדהימה והמושלמת שלו תפסה אותו. היא לא קוראת לעצמה שולטת, אלא אשתו אבל היא לגמרי שולטת. בו. ועל הדרך גם שלטה בי כמה ימים. וזה היה נכון ומדוייק. (אגב דנה, אם את קוראת אותי עדיין, מקווה שלא, אני לגמרי כן חושבת שתתחברי לבדסמ פשוט אשד לא חשף אותך לתפקיד הנכון).

נשארתי ללא שולט מנטאלי. וטוב שכך. איט ואזנט מנט טו בי כרגע. מסע ההשחתה ממשיך.

לפני 3 שבועות. שלישי, 27 באוגוסט 2019, בשעה 15:53

מה את היית עושה?
אם היה לך ערוץ ישיר לאישה שהוא בגד איתה?

לקבל את הכנות הכואבת שרק אישה יודעת לתת,
במקום להיתקל בערמת שקרים גברירית...

זה מה שאני בשבילה.
ואני רוצה לספק לה את הצורך הזה.

מוצאת את עצמי נשמכת אליה כמו לאש.
בא לי ללמוד עליה דרך השאלות שלה אליי.

בא לי למלא את הצורך שלה במידע
הצורך הטוטאלי שלה לכאוב את כל הכאב הכי עמוק והכי מהר.

כדי להתגבר על זה ולהמשיך הלאה.
כמו לידה.

זה ממש לידה.
ככל שהכאב עדין יותר ככה את יודעת שזה יימשך יותר זמן.

בא לי לתת לה לעבור את הלידה כמה שיותר מהר, להיות אחרי.
שתוכל לקרוא לרופאה לתפור את הקרעים.

למרות שבלידה מהירה יש יותר קרעים כי הכל יוצא בבת אחת ללא הכנה.
לפעמים זה עדיף. כמו להסיר פלסטר.

כי אז את מתפנה לדבר החדש שנולד.
אי אפשר לדעת מה יבוא, איזה סוג תינוק, איזה אופי. אבל זה תינוק וזה חדש ולא מוכר, ולוקח זמן להתרגל ולהתכנס לשגרה חזרה.

וזה מה שתקבל בסוף. כשתסיים להתפרק, יהיה שלב של בניה מחדש.
מה היא תחליט לבנות, ועם מי, זה שלה.

אבל אני רוצה לעזור לה להגיע לשם.

לפני 3 שבועות. שני, 26 באוגוסט 2019, בשעה 10:35

שעת לילה מאוחרת.
אני מסיימת מפגש עם חברתי בתלאביב והוא שולח הודעה.
אולי תבואי?

הלב פועם בעוצמה. אין מצב שאני מפספסת את הדבר הזה שאני מחכה לו כלכך הרבה זמן. סוףסוף להרגיש אותו. ישר קופצת על ההזדמנות לפני שתברח לי. בלי להתבלבל שולחת:
"אוקיי אדוני. מה הכתובת?"

עמק האלה.
בום.
לא נקלט לי עדיין.
העיקר לראות אותו. מכניסה לוייז וקולטת שזה שעה! נסיעה ממני. ועכשיו כבר מאוחר. רגע.... אבל הוא אמר שהוא מחולון... הוא שיקר? מה שעה בכלל? טוב מה זה שעתיים נסיעה הלוך חזור בשביל הפרס המושלם הזה? יאללה נכנסתי לאוטו. התחלתי לנסוע והדרך לא נגמרת.

מסיימת את הנסיעה בכביש 1 ומתחילה את כביש 38. ולא נגמר. ומתחיל דרך חשוכה, מפותלת, קצת מסוכנת ואני עם עיניים עייפות. מתחילות העליות ואני חייבת להתכרז.
מכבה את המיזוג, מורידה הילוך. האוטו הקטן שלי לא מחזיק בכל מצב. מתחילה לתהות מה הוא חשב לעצמו האדון כשהזמין אותי כל הדרך הזו בשעה הזו בכביש שאני לא מכירה.

מתחילה לשכנע את עצמי לפרסס ולחזור הבייתה. לגורה הקטנה ולבעל הישן. זה לא שווה את הסיכון. אבל הגוף שלי לא מאפשר לי. הצורך שלי להרגיש אותו חזק ממני. ואז הוא מתקשר. מרגיע. מעודד.

הרגע המיוחל הגיע ואני עומדת מולו. העולם נעצר. לנשום הוא מזכיר לי.
הפה שלי יבש כמו מדבר אבל הטעם שלו מחייה אותי. מתוק. אכל מסטיק אולי. מעורר. מרטיב הכל.
הוא לוחש לי מילים ואני משתדלת בכל מעודי לשמוע אותן אבל לא תמיד מצליחה.
המחשבות בבליל של סחרור. המוח מנסה לבכות עצמו כדי לאפשר לגוף שלי להתמסר באופן טוטאלי.
אני מרגישה שהשפתיים שלי כמו מגנט לשלו, עוקבות אחריהן לכל מקום, לא מסוגלות להרפות, מחפשות את החיבור לשפתיו.

הידיים שלי מתחילות לטפס עליו.
"הרשיתי לך לגעת בי זונה?!"
"לא אדוני"
"תבקשי"
"מבקשת לגעת בך אדוני"
"בסדר, מרשה לך"
מחייכת. נוגעת, טורפת את כולו.
איזה תחת.
בא לי להכניס אותו עמוק לרחם שלי ולא לשחרר.

הוא מצווה עליי לקחת צעד אחורה, לוחש לי להרפות, לנשום. צריך לנסוע לנקודה אחרת, יותר דיסקרטית. אבל צריך להתאפס על עצמינו קודם.
הוא שואל אותי שאלות, באיזה רכב ניסע, אני לא מבינה את המילים. מהנהנת. הוא שואל אם אני סומכת עליו. מהנהנת. אני באמת סומכת.

נסענו לנקודה אחרת ויצאנו מהרכבים. שוב מתמגנטים. סוער. שנינו צריכים את הרגע הזה.
"עשית את המשימה?" הוא שואל
"כן אדוני"
"תראי לי"
מביאה את הנייד ומראה לו.
שואל אותי שאלות ואני מרגישה ששכחתי עברית.
מה הוא שואל אותי?!?!
משתדלת לענות.
הוא מאיר עליי את האור של הנייד ומביט.
אני נרגעת.

רואה את פניו לראשונה פנים מול פנים בצורה ברורה. השפתיים. אוחחחחחח
מאותו רגע הכל בליל. הצמיד אותי אליו, אל המכסה מנוע החמים, אל הזין שלו. הצמיד אותי להכל ולכלום.
כל הזמן הזה הוא נפעם מהמסירות שלי. ואני מתמוגגת מהמילים שלו והפליאה שלו. שימחתי אותו. זה כל מה שחפצתי. הוא מפשיל את מכנסיי למטה ומחדיר אצבעות. אני עכשיו מרגישה את העוצמות שלו בתוכי. הוא העניק לי את המתנה הטובה בעולם. אין לי מושג כמה זמן וכמה אצבעות אבל תוך זמן קצר אני משפריצה כמו כלבה מיוחמת וכל הטייץ נרטב עד הברכיים.

חצי כועס וחצי מרוצה הוא מסובב אותי אליו ואומר שהוא חייב לזוז. אשתו מחכה בבית ואין משהו יותר חשוב מזה.
"יהיה לי כאב ביצים בגללך" הוא מטיח בי.
"יכולתי לזיין אותך אבל לא היה זמן ורציתי להעניק לך את מה שרצית."
הוא יכל לעשות בי מה שרצה אבל בחר להעניק לי את מה שביקשתי ומה שהייתי צריכה. למה? הרי כבר הייתי שלו. מתמוגגת ממנו. אכפת לו ממני. לגבר העוצמתי והחייתי הזה אכפת ממני. מה עשיתי שזכיתי בזה?

נכנסת לאוטו ונוסעת הביתה מריחה מהשפריץ של עצמי. כל הזמן נוגעת, מלטפת, נזכרת. מגיעה הבייתה, מתפשטת, מסניפה עוד פעם, מביאה לק, מכניסה לסל כביסה. עד לפעם הבאה.

לפני 3 שבועות. ראשון, 25 באוגוסט 2019, בשעה 22:40

מכתב לשולט המנטאלי שרצה:

 

אתה מעניק לי משמעות.
מציע לי אותה על צלחת ומגיש לי כמנה ראשונה, עיקרית, וקינוח. 
רק תקחי! זה בקצות האצבעות שלך. 
אמנם זה המון עבודה, קשה ומטלטלת, אבל היא שווה את זה. 
שנינו יודעים כמה היא שווה. זהב. לא פחות. ואולי אף יותר, הרבה יותר.


אתה מעניק לי מסע אמיתי אל עצמי, 
לחוות את עצמי, את הנפש שלי, 
את היותי 'אישה', את היותי אישה חושבת ומרגישה.


המשמעות שלך מדהימה וטובה לי. 
אפילו נכונה לי ומדוייקת לי.
אני כלכך רוצה לרצות אותה. 
אבל כרגע אני לא. 
אני חנוקה ורווייה ממשמעות. 

לפני 3 שבועות. שישי, 23 באוגוסט 2019, בשעה 08:05

הכנסת אבצע, שתיים שלוש.
שאלת אם להכניס עוד...
ארבע.
שאלת אם להכניס עוד...
חמש.

אגרוף.
זה חדש.

לבדוק גבולות.
ריגוש.
אני הייתי 47
הוא היה 1
המסע החל.