שייכת

הבטחתי ולכן אקיים, או ליתר דיוק: גברתי החליטה לשגע אותי בטיזינג אכזרי ומרטיב בבלוג שלה, ולא נותר לי אלא לכתוב עכשיו את מה שהרגשתי 😄

מראש אני מודיעה, אחרי שעה של ספייס חלק מהסשן פשוט נמחק לי מהראש. אני חוששת שזו תוצאתן של 20 האורגזמות (פחות או יותר, נראה לי שיותר) שחוויתי בסשן הזה.

את סוף השבוע בילינו גברתי ואני יחד. כבר ביום רביעי הודיעה לי גברתי שהיא קנתה הפתעה לסשן שלנו. הרמזים שלה גרמו לי לחשוד במהות הקנייה, אבל גברתי סירבה לגלות לי.

אני עירומה על הספה וגברתי מושיטה לי קופסה עטופה.
"תפתחי." היא מורה לי בחיוך.
אחרי יומיים של ניחושים העטיפה מוסרת בזריזות מהקופסה ומתגלה בפני אריזה לכוסות רוח.
ברגע הראשון חששתי שמדובר בכוסות של פעם שהונחו על הגוף תוך שימוש בחום, אבל גברתי (לשמחתי), קנתה כוסות שיונקים מהן את האוויר באמצעות משאבה.
"את תבטחי בגברתך." אומרת לי גברתי כשהיא מחבקת אותי אליה ומלטפת את שערי.
"ברור שאני בוטחת בך." אני עונה ומתכרבלת אל החיבוק שלה.
הידיים של גברתי עוברות לי על כל הגוף. מלטפות, צובטות, מצליפות בספנקים עדינים שמטריפים אותי בצורך שנבנה לעוד, ליותר.

"תכרעי על הספה," פוקדת גברתי, "תישעני על המשענת שלה שיהיה לך נוח שפחה שלי, את הישבן תבליטי אליי."

אני ממהרת אל הספה השנייה. הגוף שלי רעב למגעה של גברתי, לעונג ולכאב שהיא מעניקה לי. גברתי מתחילה להצליף בידה על ישבני, מכינה אותו. בתוך דקות אני רטובה וגברתי עוברת לשוט רצועות העור, ובעקבות האנחות שתוכפות להן נלקח שוט הרכיבה בידיה.

ההצלפות שלה מדודות. היא מתחילה בהצלפות קלות שהולכות ומתחזקות, הצלפות שפוגעות כל פעם בחלק אחר של הישבן והירכיים שלי, מפזרות את הכאב שהופך לחום מענג על פני כל השריר.

התגעגעתי לכאב הזה. אני עוצמת את עיניי ומתמכרת לתחושות. רגע לפני שאני מתחילה בטיסה ללא מצנח, מפסיקה גברתי להצליף ומורה לי לשכב על גבי על הספה.

הגיע הזמן לכוסות הרוח.

אני קצת חוששת. פעם ראיתי תמונה של פטמה שהפכו אותה לבולטת יותר בגלל שימוש בכוסות כאלה. אבל, אם בגברתי לא אבטח, אז במי כן?

"את הולכת לגמור היום שפחה שלי." מחייכת גברתי, "את הולכת להתפתל לי פה..."
"גברתי אני כבר מתפתלת." אני עונה לה בגניחה כשהיא מעבירה את אצבעותיה בתוכי.

גברתי מורחת קרם על שדיי ומניחה על פטמתי השמאלית את אחת הכוסות. אני מתבוננת בסקרנות. בתנועה מדודה היא שואבת את האוויר מהכוס. הכאב הראשוני מעקצץ בחדות כשהפטמה נשאבת, אבל אז אני כולי נשאבת לתחושות שמעולם לא הכרתי.

השפחות שעברו עיטוף יוכלו אולי להבין על מה אני מדברת. כאילו השד במנותק עובר עיטוף שמושך את כל התחושות מהבטן אל הפטמה. זו התחושה. אי אפשר לתאר אותה אחרת.

גברתי מניחה כוס שניה על השד השני ושואבת גם אותו. שוב הכאב החד לרגע, ובתוך שניות אני בחצי הדרך אל עולם אחר.

אני מרגישה את גברתי מלטפת לי את השדיים. העור שעליהם מתוח, רגיש... כל תנועה שלה, ולו העדינה ביותר, המרפרפת ביותר, מוציאה ממני אנחות בלתי נשלטות בעליל.

גברתי מתחילה להקיש על הזכוכית בה כלואות הפטמות שלי. אני מרגישה כאילו היא נוקשת ישירות על קצות העצבים שבבית החזה שלי. הגירוי מתפשט בכל השד, וחוזר ומתמקד ישירות בפטמות. אני מתחילה להשתולל מעונג על הספה.

גברתי משחררת את הפטמות שלי ואני מרגישה ריקה כשהוואקום מתפוגג.

עוד לפני שאני מספיקה להתרגל לחוסר, מניחה גברתי כוס רוח על שפתי הכוס שלי. היא שואבת אותן. מעולם לא הרגשתי את מה שהרגשתי באותו הרגע. אי אפשר לתאר את זה. כל המיניות שלך נשאבת באותן הדקות אל הכוסות הללו ומאבדים שליטה.

גברתי מעבירה את אצבעותיה בעדינות על שפתי הכוס שלי - אני גומרת. גברתי מחדירה אצבע ביניהן - אני גומרת. גברתי מצליפה בעדינות על השפתיים - שוב ניחשתם... אני גומרת. גברתי אומרת לי לגמור - אני גומרת ומתחננת לשתי שניות של הפסקה כי בחיים לא גמרתי חזק כל כך.

"רק התחלתי לשחק בצעצוע שלי עם הצעצוע החדש שקניתי. הצעצוע שלי לא יפריע לי." נוזפת בי גברתי, ואני מחליטה שחכם יותר להתרכז באנחות במקום בלהפריע לגברתי לשחק בצעצוע שלה.

כל נגיעה של גברתי בגוף שלי הביאה בעקבותיה אורגזמה. כל ליטוף, כל משחק שגברתי שיחקה בשפחה שלה גרר בעקבותיו התפתלויות בלתי נשלטות. ושוב גברתי מניחה את הכוסות על הפטמות שלי. הפעם זה כבר לא כואב, אני מייחלת לתחושה המדהימה הזו.

גברתי משחררת את שפתי הכוס שלי ושואבת את הדגדגן עצמו באמצעות כוס קטנה יותר. זה כואב, זה מסעיר, זה מטריף. אני מרגישה איך הוא נשאב, מתמלא בדם, ממלא את הכוס, נעשה רגיש עד טירוף. גברתי מקישה על הכוס מבחוץ ואני מרגישה את הנקישות הללו בתוך הדגדגן. אני לא חושבת שאי פעם גמרתי כל כך הרבה פעמים ובגמירות ארוכות כל כך שהרגישו כאילו הן נמשכות שעות. אני רק יודעת שלא יכולתי להפסיק.

בשלב מסוים הפסקתי לספור את הגמירות שגמרתי שם. גמירות שמעורבבות בספייס שלא נגמר. השאיבה הזו שגורמת לכל הגוף להתפוצץ אל הנקודה השאובה גרמה לי לספייס מטורף ולאיבוד שליטה טוטאלי בגוף שלי.

נדמה לי שחלק מהגמירות נמשכו לאורך דקות ארוכות של איבוד שליטה ונשימה מרוב עונג. הגוף שלי הפך למוליך אורגזמות. פשוט כל נגיעה של גברתי באזורים השאובים גרמה לאורגזמה.

במהלך הספייס שלי שיחררה גברתי את גופי מהכוסות. אני הייתי כמעט מחוסרת הכרה מרוב עונג. לא יכולתי לזוז. מעולם לא חוויתי ספייס שנמשך שעה שלמה. הייתי מסוממת מעונג, מאורגזמות ומכאב שונה כל כך.

גברתי כיסתה אותי וישבה לידי, מלטפת את שערי ומוודאת שאני בסדר. יכולתי להנהן, בשלב מסויים יכולתי אפילו לדבר איתה, אבל לא יכולתי לזוז.

שעות אחר כך עדיין הרגשתי כאילו הפטמות והכוס שלי אחוזים בכוסות. החזייה גירתה אותי, התחתונים גרמו לי להירטב. כל חיכוך ולו הסתמי ביותר גרם לגניחות.

24 שעות אחרי הפטמות עוד היו רגישות בטירוף למגע. אבל רגישות בקטע טוב, בקטע שמזכיר את מה שקרה יום קודם. כמה נקודות אדומות הופיעו עליהן ונעלמו עד הערב.

זה היה סשן שהותיר אותי חסרת יכולת לזוז. גם אם רציתי לענג את גברתי, פשוט לא יכולתי. הכוסות הללו משתקות מעונג.

אני יכולה רק להודות לגבירה שלי על הסשן המדהים הזה. על עונג שלא חלמתי שקיים.

תודה גבירה שלי, אני אוהבת אותך.

שפחתך.

אהבה, סקס, סשן, שמחה ויופי...

עכשיו אני יושבת לעבוד. אבל מאוחר יותר אכתוב :)

ואלה העובדות הידועות:
הוא בא בקופסה.
הוא משמש רופאים.
לא מדובר במחטים.
לא מדובר במכשיר לגניקולוגים למרות שהוא יכול לחדור.

אני אוהבת את הצחוק הטיזרי שלה כשאני מנסה לנחש. אני רואה מולי את המבט שלה כשאני שומעת אותה בטלפון, מכירה את המבט הזה של הציידת המשועשעת.
המבט הזה בשילוב עם הקול הנמוך והצחוק המתגרה... כל אלה משגעים אותי.
גברתי יודעת את זה 😄

בקיצור, גבירותי ורבותיי, נראה לי שסוף השבוע עומד להיות חם במיוחד :)

פעם כשהייתי קטנה
ידעתי רק לפחד.
את לימדת אותי
שהקירות שומרים עליי,
אח"כ לימדת אותי
מה זאת אהבה,
אח"כ לימדת אותי
מה זה ליטוף,
אח"כ לימדת אותי
מה זו תשוקה.

עכשיו את מלמדת אותי
לגדול.

זה כל מה שיכולתי למלמל אתמול בלילה כשהלכתי עם כלבתי ברחוב. "ואוו" אחד ארוך ומתמשך.

שעתיים איתך גברתי בג'קוזי, סליחה, בספא 😄

שעתיים של עונג, של מסג' מיימי וצביטת פטמות, של ליטופים והכאבות. שעתיים של עונג מתמשך.

"את יודעת למה הדולפינים צוחקים גברתי? זה בגלל שהם בספייס." אמרתי לך כששבתי מהספייס שלי בתוך המים, מדמה את עצמי לדולפין.

שעתיים של רוך ושל חיוכים. של להביט בפנייך השלווים כשאת צפה על פני המים וידי תומכת בראשך. את יפה כל כך גבירה שלי, את אהובה, את אהובתי, את שמחתי.

תודה על חוויה נפלאה לצדך גברתי.

אהבתך אליי
מבעירה בי את החיות,
מציתה גלי צחוק ואושר
שמשתלחים מבטני אל עיניי.

אהבתי אלייך
רוגשת בסערות הלב,
מוגשת לך כפרח
פעור כותרת,
שלעולם לא ייבול.

מאוהבת ומאושרת
שייכת ומאושרת
וכולי של גברתי.

היום, אחרי חודשים ארוכים של יובש חזר לגעוש שוב מעיין היצירה. עבדתי במשך שעות על צומת חולון. ערכתי, שיפרתי, הוספתי פרק וחצי וסוף סוף הרגשתי שזהו, הספר מוכן.

העברתי אותו לגברתי לקריאה מבקרת, ואם הוא יעבור את הביקורת שלה (הבונה והחכמה כל כך), אדפיס אותו בכמה עותקים ואשלח להוצאות ספרים כדי להציע להן להדפיס אותו.

טוב לי כל כך. אני מרגישה איך אהבתה של גברתי אליי מעצימה אותי, מתדלקת לי את הנשמה. אני מאוהבת ובעוד כשעה אנקה את הבית לכבוד הסשן שמתוכנן לנו מחר.

ישבנו אצלי - גברתי, אני וחברה משותפת. כששתי דומיות משוחחות ביניהן על סשנים, כשגברתי מדגימה לחברתה כיצד מחדירים מחט בשד השפחה, וכשהשפחה גולשת לה אל הרצפה כדי לשבת לרגלי גברתה, האווירה מתחממת במהירות 😄

בתוך שניות הרגשתי באצבעותיה של גברתי עוברות בשערי, מלטפות אותו, אוחזות בו, מושכות... בתוך רגעים ספורים הרגשתי איך יכולתי לנהל שיחה מתדרדרת לגניחות חשק בלתי נשלטות.

עוד לפני שזה קרה שוחחנו כולנו על הרצון של אותה חברה לחזות בסשן שלנו, לראות ספייס. מראש הובהר שלא אתפשט לידה. מעבר לזה - הכול הושאר בידיה של גברתי.

"קלייר עד היום לא פגשת ב-ק' ואחרי שסיפרתי לה עלייך את לא הולכת לבייש אותי בשתיקה. סיפרתי לה שיש לי שפחה אינטליגנטית שיכולה לדבר על הכול. קדימה שפחה שלי, אני רוצה לשמוע אותך משוחחת קצת ולא מביישת את גברתך." אמרה גברתי ומשכה את אליה את ראשי אוחזת בשערותי, מותחת אותן, משחררת ומותחת שוב. הרגשתי את הבינה מתאדה מראשי כשהתשוקה התדפקה עליו בעוז.

"גברתי קצת קשה לי לחשוב על נושא במצב הזה." מחיתי כשאני מתפקעת מצחוק.
"מה זאת אומרת?" התעקשה גברתי, "יש לי שפחה אינטיליגנטית. את לא תביישי אותי ותוכיחי ל-ק' שאת לא. נכון?"
"לא גברתי." גנחתי צוחקת אל משיכת שיער נוספת, "אני נשבעת שאדבר על הכול רק בבקשה תבחרי את נושא, אני לא מסוגלת לחשוב עכשיו."
"לא מקובל עליי." שמעתי את הצחוק בקולה של גברתי, "אני צריכה לעשות בשבילך את העבודה? נראה לי שאולי את זקוקה לסטירות שיעזרו לך לחשוב..."
"כן גברתי בבקשה." עניתי ונשאתי את פניי אליה. בתמימות רגעית ולא אופיינית לי, חשבתי לרגע שהסטירות ימקדו אותי באיזה שהוא נושא שיחה.

הן לא.

כל אחת מהסטירות שספגתי גרמה למבט להזדגג, למפלס החרמנות והצחוק לטפס, וליכולת המינימאלית לנהל שיחה להתפוגג.

"אני מחכה שפחה שלי." הבהירה לי גברתי, "אני מחכה שתשוחחי עם ק'."
"על מה גברתי?" צחקתי ביאוש.
"את לא מצפה שאני אמצא לך נושא." נזפה בי גברתי, "מי השפחה פה, אני או את?"
"אני גברתי."
"אז?..."
"גברתי המוח שלי כל כך סתום עכשיו שאני מסוגלת לדבר רק על פוליטיקה." עניתי מייחלת לעזרה מאחת מהן, אבל ק' רק ישבה והביטה בנו, ולגברתי לא הייתה שום כוונה לסייע לי.
"אז בואי נדבר על פוליטיקה." פסקה גברתי.
פוליטיקה?... חשבתי בדממה, מה לעזאזל יש לי להגיד על המצב כשכל מה שאני מסוגלת לחשוב עליו זו החרמנות שלי.
"הצחיק אותי לקרוא היום שארה"ב וצרפת סיכמו ביניהן על תנאי הפסקת האש בינינו לבין הלבנונים." הצלחתי להיזכר בכותרת שגרמה לי לפרוץ בצחוק בצהריים.
"ו?..." הקשתה עליי גברתי.
"גברתי אני לא מסוגלת לחשוב עכשיו." הודתי מיואשת מהמצב כשידה נשלחה שוב אל שערי ומשם אל שפתיי.
"אז תמצצי את האצבעות שלי שפחה שלי." הורתה לי גברתי, "אם הפה הזה לא מסוגל לדבר לפחות נראה איך הוא מוצץ."

אני אוהבת שהאצבעות של גברתי חודרות את השפתיים שלי, בועלות לי את הפה. אצבע ושתיים, ושלוש אצבעות עמוקות בתוכי.

אני גונחת, יונקת מלקקת את אצבעותיה אבל גברתי אינה מרוצה. היא שולפת את אחד מהדילדואים הפלוריסנטים שקנינו בעבר ונותרו חסרי שימוש במגירת שידת המיטה, ודוחפת אותו אל פי.
"תמצצי שפחה." היא פוקדת עליי, "לפחות במציצות שלך אל תביישי את גברתך."

כל הזמן אני מודעת ל-ק' היושבת שעונה על הספה לצדה של גברתי ומביטה בנו. אני עוצמת את עיניי ומחדירה אל פי את הזין, מנסה לינוק כמה שיותר ממנו, לענג במעשיי את גברתי.

גברתי מחדירה אותו עמוק לגרוני ומוציאה אותו שוב בתנועות של דפיקה. אני לא מצליחה להחדיר את כולו אליי. כל פעם שהוא נכנס יותר מדי עמוק אני מרגישה את החנק, את הבחילה.

"אם לא תתחילי למצוץ את הזין הזה כמו שצריך אני אסתום לך את האף כדי שלא תהיה לך ברירה אלא למצוץ." מזהירה אותי גברתי, "או שאת יכולה לבחור לשוחח ולהפסיק לבייש אותי מול ק' בחוסר היכולת שלך לנהל שיחה."

גברתי מסיטה את ראשי לאחור, מניחה את ידה על אפי ודוחפת את הזין עמוק לגרוני. אני משתנקת ומתחננת אליה בעיני להקלה.

"לכי להביא את הגאג." פוקדת עליי גברתי, "אם את לא מסוגלת לדבר או למצוץ כמו שצריך, לפחות תשבי בפה חסום כדי שלא תאלצי להמשיך ולבייש את גברתך.

מעורפלת מעט אני מביאה את הגאג מחדר השינה וכורעת לרגלי גברתי שמניחה אותו בפי ומהדקת את רצועתו. עכשיו אני כבר כולי בתוך הסשן. היכולת לחשוב ניטלת ממני באופן סופי. אצבעותיה של גברתי חודרות אל מתחת לחולצתי, מתחת לחזייה אל הפטמה שכמהה לכאב שהיא יודעת להעניק לה. בתוך שניות אני זועקת את הכאב שלי כשהיא ממוללת את הפטמה, צובטת אותה, מסובבת אותה ומותחת את העור שעליה.

"בואי לחדר." פוקדת עליי גברתי.
כולנו יחד מעבירות את המאווררים ואת הסיגריות אל החדר. ק' מתיישבת על הכורסה ממול למזרן, גברתי פוקדת עליי לשכב על בטני, ובתוך שניות אני מרגישה בשוט שמצליף על ישבני.

"ככה את מביישת אותי מול החברה שלי?" שואלת גברתי ומצליפה על כתפיי.
"סליחה גברתי." אני ממלמלת מבעד לגאג.
"ואיך בדיוק את מצליחה לענות לי עם הגאג?" מתעניינת גברתי.
שוב הצחוק מטלטל את גופי.
"אני נושכת אותו כדי לענות לך גברתי." אני עונה.

גברתי הופכת אותי על גבי ושוב אצבעותיה אוחזות בשדי, לשות אותו, צובטות, מכאיבות בכאב הזה שלרגע גוזל ממני את הנשימה ומיד מעביר אותי למוד מסומם מתשוקה.
גברתי מניחה את כף ידה על אפי, חוסמת לי את הנשימה.

אני מתחילה לרחף מיד. המון זמן דחינו גברתי ואני את ביצועו של סשן, והשילוב הזה של הקרבה הפיזית המחודשת אל גברתי עם המופע מול חברה קרובה, הכאב וגזילת היכולת לנשום, משגעים אותי.

הפנטזיות טסות לי בראש. אני מתה שגברתי תזמין את ק' להצטרף לסשן, מתה להרגיש את שתיהן גוזלות אותי יחד, ומהצד השני אני יודעת שזה לא נכון לי.
גברתי יודעת טוב ממני מה נכון לי עכשיו, וק' נשארת על הכורסה כצופה בלבד.

"אני רוצה את הספייס שלך." פוקדת עליי גברתי, "את תתמסרי לי."
היא מסירה מעליי את הגאג ומיד חוזרת אל שדיי.
בתוך שניות אני מתחילה לרחף מונעת על ידי הריגוש, הכאב ופקודתה של גברתי. העונג מניע את גופי ברעב לצדה. היא מותחת את השד שלי, צובטת אותו בעוצמה.

"את שלי." היא אומרת לי ומחדירה כמה מחטים אל שדיי אותן היא מסובבת בתנועות שמטיסות אותי.
"אני רק שלך גברתי." אני גונחת ובתוך שניות אני בספייס.

זה ספייס אחר. אני מודעת לחלוטין לכל תנועה של גברתי על המיטה, אבל אני בריחוף, בחוסר יכולת להגיב לכאב שנמשך בשדיי. הכאב הזה הופך בתוך הספייס למרות הצביטה העזה שבשד לליטוף, שאני מרגישה עמוק בבטן.

גברתי מסירה את חולצתה. אני שומעת אותה מציתה לה סיגריה. אני לא מסוגלת לזוז. גברתי משחררת את שדיי מהמחטים - אני גונחת מעונג. לאט אני מתנתקת מהחדר ומהקולות שבו וחודרת אל המקום הפרטי שלי בתעופה אליה שלחה אותי גברתי.

אני לא זוכרת אם הן שוחחו ביניהן או שלא, אבל ברגע שהתחלתי לחזור מהספייס גברתי נשכבה מעליי.
"אני מתכוונת להשתמש בשפחה שלי גם כשהיא בספייס." היא אומרת אל אזני.
אני מרגישה אותה נעה מעליי. הגוף שלי מותש כולו אבל לא מסוגל שלא להיענות לגבירה שלו. בתוך שניות אני גונחת מתחתיה, אוחזת בה צמודה אליי כשהיא נעה מעליי בתנועות של זיון.
"את תגמרי בשבילי, את שלי." היא פוקדת עליי.
ארבע או חמש פעמים אני כמעט מצליחה לגמור, אבל קשה לי עם איבוד השליטה מול ק'. גברתי מבינה ומניחה לאורגזמה שלי לחכות.

עכשיו היא רכה אליי. השפתיים שלה נצמדות שוב ושוב לשלי בנשיקות שמלטפות לי את הנשמה, שגורמות לי לחוש כמה אני בטוחה איתה.

"ביום ראשון את ואני ניפגש לסשן שלנו." מבהירה לי גברתי ומחבקת אותי אליה, "עד אז את תאונני כל ארבע שעות אבל לא תעזי לגמור."

אני מאושרת להרגיש את גברתי צמודה אליי כך. יודעת כמה היא מרגישה אותי. טוב לי עם השואו, שתינו אקסהיביציוניסיות שנהנות מקהל מפרגן. עד אתמול רק פנטזנו על זה. אתמול קצת הגשמנו.

ביום ראשון יתקיים הסשן שדחינו כל כך הרבה זמן - סשן השנה לקילור.

אנחנו חוזרות אל הסלון. חוזרות לשוחח, לשמוע מק' איך הייתה לה הסיטואציה. שוב אני לרגליה של גברתי, אבל עכשיו שתינו בשובע זמני ולשם שינוי אני מצליחה להשתתף בשיחה 😄

לפני שנה וחצי הורית לי לענות על הרשימה - אותה הרשימה בה מופיעות פעולות בדסמיות מסוגים שונים. אני זוכרת אותי עוברת על הרשימה פעם, ופעמיים ושלוש, ממלאה אותה באדיקות, בודקת כל סעיף, בוחנת מה יתאים לי ומה לא.

דרך ארוכה עברנו יחד גברתי, כל כך הרבה תפיסות שלי השתנו. אני מסתכלת על סעיפים שסימנתי ב"לא מוחלט" וצוחקת היום. דברים שסירבתי לשמוע עליהם בעבר הם אלה להם אני מתחננת היום...

השפלות, חוסם פה... אני זוכרת כמה נרתעתי מלהיות הכלבה שלך - אני כלבה? לא הבנתי את הסיפורים שנכתבו על ידי שפחות שסיפרו על עצמן כעל כלבות, הם נראו לי משפילים כל כך. אני זוכרת את הפחד שלי מלהיות הילדה שלך - רציתי להיות מולך אישה, אישה גאה שבוחרת להיות שפחתך - היום המקום של הילדה שבי מולך הוא המקום הבטוח שלי. לא הבנתי כל כך הרבה, אז אפילו סימנתי בשלילה את האפשרות שאסתובב עם הקולר שלי בפומבי - לא הבנתי שיום אחד אהיה גאה לשאת אותו על צאוורי מול העולם כולו. אני זוכרת את עצמי מזדעזעת למראה אפשרות הברנדינג שברשימה - היום אני רק מתחננת לשמך שיוטבע על גופי...

עברנו כל כך הרבה גברתי, למדתי על עצמי, למדתי אותי, למדתי אותך. למדתי את רגישותך, גיליתי שאני יכולה לבטוח בך לחלוטין בזכות ההקשבה המוחלטת שלך לתחושותיי. את לוקחת אותי, את בועלת את גופי ואת נשמתי, את אונסת אותי להתמסר לך כולי - ולרגע אינך מניחה לי להינטש אל הכאב והפחד. תמיד את שם גברתי, תמיד שומרת, תמיד קשובה.

גבירה שלי, אני מעריצה אותך, אני מאוהבת בך ואני בטוחה כל כך לצדך.

כל כך הרבה דרך בכל כך מעט זמן. דרך שעשיתי לצדך אל הקשר שלנו, ובעיקר אל עצמי. אל ההיכרות איתי.

את מובילה אותי למקומות שלא ידעתי שקיימים בי. מזהה בי את מה שלא יכולתי לראות בי גם אם היה רשום מולי על הקיר. את רואה בי את כל מה שחבוי, ואת משחררת אותי, שוב ושוב אליי ואלייך.

ביום ראשון ניפגש גברתי כדי שאעניק לך שוב את כולי. ניפגש לחגוג את היחד שלנו, את האהבה, את האמון הנפלא הזה שקיים בינינו. ביום ראשון גברתי אני רוצה להצליח לגרום לך להרגיש שהצלחת להביא את את כולך אליי. אני יכולה לספוג אותך גברתי, את כל תשוקותייך, את מאווייך, את הפנטזיות הנסתרות שלך. ויותר מזה, אני רוצה לספוג אליי את כולך. אני שפחתך גברתי.

חברת החשמל הודיעה על עבודות ברחוב שלי ועל ניתוק הזרם מאחת עשרה בלילה ועד הבוקר. נכנסתי למיטה הלילה כבר באחת עשרה וחצי. המאוורר עוד פעל אבל היה ברור שתוך זמן קצר הוא ישבות. העדפתי לישון כבר כשזה קורה ולהניח לשינה לסייע לי להתעלם מהחום המעיק שייתפשט בחדר.

ברבע לשלוש התעוררתי מיוזעת, עקוצת יתושים ומתקשה לנשום באוויר העומד בחדר.
היה ברור שלא אצליח להירדם שוב ובמקום עליתי על מכנס קצר וגופייה, ויצאתי עם הכלבה אל הרחוב, שם חיכו לי שאר דיירי הרחוב טרוטי עיניים, עומדים וצופים בעבודת פועלי חברת החשמל, משוחחים ביניהם בשקט על איכות העבודה.

התיישבתי על הגדר הנמוכה שתוחמת את דירתי משאר העולם, כלבתי לצדי, סיגריה בידי השמאלית, בקבוק מים בידי הימנית, והתחלתי לספור דקות מרגישה כאילו אני חלק ממחזה סוריאליסטי בו את אורות הבמה מחליף הפרוז'קטור הענק שהאיר את הרחוב.

עד רבע לארבע הבטתי בפועלים העובדים. בעיקר התענגתי למראה מי שפיקד עליהם, שזינק בגמישות מענגת על המשאית וממנה, טיפס ועמד על כתף אחד הפועלים שלו... בקיצור, נתן תצוגה מרשימה של שיווי משקל ושרירים.

אחר כך נשברתי וחזרתי לדירה. נשכבתי על הספה שבסלון מנסה לנשום משב רוח מיקרי ואז המאוורר חזר לפעול. חזרתי למיטה. לא עברה יותר מדקה מהרגע שנכנסתי לתוכה ועד שנרדמתי שוב.

הבוקר הרחוב שלי הופך לנטול כבלי חשמל עיליים. יום אחד, מבטיחים לנו, יסתיימו העבודות והוא יהפוך ליפהפה. אז גם יעלו לי בוודאי את שכר הדירה, פיצוי על חודשי אבק ורעש שאני סופגת פה. בינתיים אני לפחות מצליחה להתענג על מראם של פועלי חברת החשמל בלילות חסרי שינה ואוויר.