שייכת

כשנולד, כך נדמה לו היום כשהוא מדמיין את המקרה, יצאה בת קול או אולי הופיעה אצבע, שסימנה על מצחו בכינוי: "low life, לוזר, אפס".
הסתמיות הפכה לו לדרך חיים. מהגן חזר הביתה, מבית הספר חזר הביתה, מהצבא... חזר הביתה כמובן, אף אחד לא חשב אפילו לשלוח אותו ליחידה קרבית, ש"ג בקריה הוא תפקיד הולם לבחור במצבו. ואז לאוניברסיטה, שם הוא נשר באמצע התואר הראשון, פעמיים. פעם מקרימינולוגיה ופעם מספרות כללית. במשך שנים גר בדירה שכורה על הגג באידלסון 29 בתל אביב. לבסוף החליטו הוריו לרכוש לו את הדירה, ואפילו התקינו בה למענו דוד חשמלי.
פעמיים ביום הוא צועד במורד ובמעלה המדרגות המובילות אל ביתו. ארבע קומות של עזובה. בקומה השלישית כבר חמש שנים שכלב הזאב של השכנה שנאסף מ"צער בעליי חיים", נובח עליו בחמת זעם. פעמיים ביום הוא סופג את הנביחות. בשמונה וחצי בבוקר כשהוא יוצא אל עבודתו, ובחמש ארבעים וחמש כשהוא חוזר ממנה לאחר שהוא עבר בחנות המכולת, קנה בה חצי ככר לחם שחור, אולי קפה או סוכר, גבינה לבנה או צהובה ועיתון.
בדירת שני החדרים שעל הגג הוא מתיישב על הספה הדהויה ומדליק טלוויזיה. הוא צופה בתכניות כשהוא לועס בשקט מהסנדוויץ' שהכין לעצמו, כשהוא מקפיד שלא יפלו לו פירורים מהפה אל השטיח בצבע הבז', שקיבל פעם מדודה רחוקה לכבוד בר המצווה שלו כדי שיקשט את חדר נעוריו. כשהוא מסיים לאכול הוא מכבה את הטלוויזיה, רוחץ את הצלחת, מוזג לעצמו כוס ספרייט, שותה אותה והולך לשכב.
הוא בן שלושים ושתיים. מידי פעם הוא רוכש לו איזה ספר בחנות הספרים המשומשים שבאלנבי. הוא אוהב סדר. פעם הוא רוכש ספר קריאה, ופעם הוא מחליף אותו בספר הרפתקאות, עדיף של פטריק קים. הוא שוכב על המזרן היחיד מול הדלת, נאחז במילים, ולאט מחליקה ידו, משחררת את כפתור המכנסיים ונוטלת מהשידה שליד את המגבת. הוא לא נושא את עיניו בזמן הקריאה, מרותק כולו אל הגיבור הקוריאני למחצה. ידו מלטפת את הזין שמעולם לא ידע מגע אחר, אבל עכשיו הוא מזיין את היפהפייה ששורטת את גבו כשהוא חודר אליה בעוצמה. בקושי נושם הוא מניע קלות את אגנו קדימה ואחורה, אוחז היטב באיברו, לא מביט בו. כף ידו מספיקה כדי לעטוף את הבשר שזכה לקיתונות לעג בבית הספר התיכון. הוא מתנשף, קורא במהירות, עוד רגע הקטע נגמר, עוד לא, הוא עוד לא מוכן. קורא שוב את אותו הקטע, משפשף במהירות. כשפטריק קים גוהר מעליה הוא מרגיש את הנוזל ממלא את המגבת שמונחת מעליו כדי שלא ילכלך את המכנס שחזר רק אתמול מהמכבסה. הוא מנגב את עצמו בקפידה, לא זורק את המגבת לכביסה, את זה הוא יעשה מחר בבוקר לאחר אוננות הלילה.
בשקט הוא נרדם.
בתשע בערב הוא מתעורר, נכנס להתקלח. הערב הוא יחרוג מהשגרה. לפני שהוא חורג הוא מתקשר כמו בכל ערב אל הוריו. שיחה קצרה של דוח יומי דו-צדדי: איך היה בעבודה? איך היה לאבא בבדיקה אצל הרופאה? וכן, הוא מבטיח לבוא בשבת, כמו תמיד, לקציצות ופירה.
בתשע ועשרים הוא כבר בחוץ. ברחוב הס עומדת כבר חמש שנים אותה הזונה. מעולם לא ניגש אליה. לעולם לא ייגש. הוא חולף על פניה, היא מזהה מרחוק שלקוח לא ייצא מהברנש, ומתעלמת מצעדיו.
באלנבי הוא פונה ימינה לעבר בית האופרה. עשרים מטרים מהצומת המרומזר שוכן לו בית הקפה של הרומנים. הוא מתיישב בשולחן הפינתי עמוק בתוך בית הקפה, מזמין בירה. כולם יושבים בקבוצות מסביב לשולחנות. אחד מהם מתחיל לשיר, השאר מצטרפים במחיאות כף ומיד בעלת המקום מתחילה לרקוד בין השולחנות, כשהיא חגה לה ושערה מתנופף מעל לכתפיה. אחד מהשרים מעלה אותה שתרקוד על השולחן. הוא מתכנס בשקט מאחורי השולחן הפינתי, לוגם מהבירה המרירה ומביט בה ובלקוחות המשולהבים. עוזרה של בעלת המקום מנצל את ההזדמנות כדי להציע ליושבים עוד בירות, שנחטפות אל ידיהם של הפועלים הרומנים שנחים לרגע מיום העבודה וממשטרת ההגירה.
שתי זונות מגיעות אל בית הקפה, נדמה שהבחורים מכירים אותן. הן מתקבלות בקריאות חיבה ובטפיחות על ישבנן. בתוך דקות הוא רואה שניים מהפועלים נפרדים מחבריהם ופוסעים שיכורים בעקבות הזונות שאוחזות בזרועם ומובילות אותם אל חדר המדרגות החשוך שמעבר לכביש.
הוא חש באברו מזדקף במכנסיו כשהוא מביט בעיכוסה של אחת מהן הלבושה במיני שחור. מזמין לעצמו עוד בירה. הוא לא מורגל בשתייה וראשו מסוחרר מעט. חמש דקות אחרי חוזרים הבחורים עם הזונות מחדר המדרגות מצחקקים ומדברים בבליל של אנגלית, רומנית ועברית.
"תגיד להם שהיה טוב" מאיצה זונת המיני בלקוח שחזר למושבו.
"יאללה יאללה, מי עוד רוצה?" שואלת חברתה את השאר.
כסף מחליף ידיים ובקבוק בירה מורם אל שפתיים משוחות אדום בוהק. מישהו מתחיל שוב לשיר ומחיאות הכפיים נשמעות בבית הקפה, כשעוד שניים מהפועלים הרומניים מתרוממים כבדים משכרות ופוסעים בעקבות הזונות אל חדר המדרגות שמעבר לכביש.
הוא מסיים את הבירה, מניח שטר של חמישים על השולחן. בעלת המקום אוספת את השטר ואת הבקבוקים, מחזירה לו עודף. כשהוא קם הוא מועד מעט, שולח את ידו כדי לא ליפול ואוחז במותניה. המגע הפתאומי שמשולב בזקפה ממנה סבל בשעה האחרונה גורמים לו לגמור. בעלת המקום אוחזת בכתפיו ביחד עם עוזרה שנזעק לעזרתה. יחד הם מובילים אותו אל מחוץ לבית הקפה, לא מודעים לגמירה הראשונה בחייו שנגרמה בשל מגע של אדם אחר מלבדו.