בבת אחת היא פוקחת את עיניה, לא ממצמצת אל מול האור שחודר מבעד לתריסים המוגפים למחצה. שולחת רגל נאחזת בענף שמתחתיה, הטפרים נסגרים עליו באחיזה שלא מרפה. קמה אל המקלחת, משילה מעליה את החלוק השחור, הארוך והמשיי. מבטה הצהוב ננעץ במרחקים כשהיא מתנערת מטיפות הטל שחדרו את הנוצות. מבטה נוקשה וקר, סורק את המרחבים בחיפוש אחר הטרף. היא נושאת את פניה אל המים הזורמים, מתמקדת בדם המואץ בעורקים בתנועה מתחדשת. מסתבנת, מעבירה את הסבון מתחת לבית השחי, מתחת לשדיים, בין הרגליים על הזרועות, הבטן. נושאת רגל אחת אל המקור שמחטט בין הנוצות בשעה שהיא מסדרת אותן במקומן. פורשת את כנפיה אל מול השמש לחימום, ומתנערת. בדרך מהמקלחת אל חדר השינה היא מייבשת את השיער הרטוב, מדליקה את החדשות ומקשיבה להן בשעה שהיא בוחרת את החליפה שתלבש היום לעבודה. מול זרמי הרוחות היא מתענגת על העוצמה שהיא חשה בשכמות הנוקשות שמתחת לנוצותיה. קריאת התגר שלה נשמעת היטב כשהיא נוסקת אל על בריקוד תזזיתי מול השמש. חובטת באוויר שמתחתיה, מרגישה איך היא חותכת אותו בתנועה המדויקת שנבנתה בשנים של תעופה. לבושה בחליפה שחורה היא פוסעת ברחוב המתעקל בין רבי הקומות. מרימה את ראשה ומחייכת אל הבז שקוראת אליה מלמעלה. נדמה לה ששתיהן אחוזות באותה תנועת ציד ססגונית. עוקבת במבטה אחר המעוף המדויק. היא מתמקדת. ברגע היא אוספת את כנפיה וצונחת במהירות מסחררת, כאבן משמיים. הרגליים נשלחות לפנים וציפורניה בוהקות באור השמש כשהיא אוחזת בטרפה העירוני ונוסקת איתו בחזרה אל השמיים. ציוץ העכבר נשמע רק לרגע בטרם מפרקתו נשברה בתנועה מהירה. צופה בציפור הטרף היא מרגישה כאילו שתיהן ממוקדות בטרף בו זמנית, מבעד לאותו האישון. היא מרגישה את הכאב בגב בשעת הצלילה חותכת האוויר, פותחת את פיה לנשימה מהירה כשהציפורניים נשלחות לאחוז, מרגישה את כתפיה נאבקות את מאבק הבז בשעה שהציפור מנסה לחזור ולהתרומם מהקרקע וטרפה בידיה. לרגע נשימתה נעתקת, לא בטוחה אם היא תצליח. כשהיא רואה אותה שוב נוסקת במעוף גאה צורחת את הצלחתה, היא פותחת את דלת הכניסה לבניין ונכנסת.
לפני 18 שנים. 13 בינואר 2006 בשעה 22:02
