שייכת

ילד פלא כחול עיניים
גש בקש מהשוטר
שיראה לי את הדרך
אל בית אבא הקמל.

ילד פרח משתקפת
דמות אמך בחיוכך
ענוגה ואף אוהבת
בערה במשרפה.

ילד אור עצור לרגע
מרוצתך בין הכוכים
זוג שרוכים בפת של לחם
החלף עם הצרים.

ילד זעם שן אהוב
התכרבל אל האימה
עוד תשוב ותזרח השמש
גם על גטו ילדותך.

שוחחתי בימים האחרונים עם חברה, סיפרתי לה על השנאה שלי לגרמנים. אני השמאלנית, אוהבת האדם מתעבת אומה שלמה. היא אמרה שאני נשמעת לה פתאום כל כך קיצונית. אני מודה, אני קיצונית בשנאה שלי אליהם. אני רואה אותם ושואלת את עצמי מה עשה הסבא, כמה יהודים הוא הסגיר או רצח? אני לא יכולה להשתחרר מזה. במונדיאל אני תמיד אעודד את הקבוצה מהמדינה היריבה, אני לעולם לא קונה מתוצרת גרמניה, ואני לעולם לא אדרוך על האדמה המקוללת הזו בעיניי.

בגיל 15 בקיבוץ בו חייתי, הכנתי עבודה על השואה. קראתי שם את כל העדויות ממשפט איכמן. עדויות שנחרטו בי זועמות, שואלות, לא מבינות איך אפשר להרוג ככה עם שלם בלי סיבה. את אחת העדויות תוכלו לקרוא בבלוג של נמש: http://www.thecage.co.il/blog/userblog.php?blog_id=11317

אין בי סליחה לגרמנים. היום הזה הוא יום של זעם ושל חוסר אונים כמו גם יום של זיכרון.