אני אוהב לדבר שטויות

אני צריך לגוון בסרטונים כדי שהתחושה תחזור

התשובה היא כן

למרות שנכנסתי לדירה לפני 4 חודשים וניקיתי אותה מהיסוד, יש לי רק בקבוק יין בחדר ומלא פתיתים מרוכזים בארון אחד?

במידה וכן, אנקה הכל יסודית כדי להרגיש שהנפש שלי גם נקייה.

במידה ולא, אנקה הכל יסודית כדי להרגיש שהנפש שלי גם נקייה.

היום התחיל לא טוב, נמשך לא טוב והסתיים לא טוב.

אני לא מרגיש טוב.

מסתבר שלעוד כמה אנשים שאני מכיר ואנשים שהם מכירים שמכירים אנשים שמכירים אנשים, יש את אותם התסמינים.

לא שתיתי מספיק ❌️

לא אכלתי מספיק ❌️

לא התאמנתי אבל אני בסדר עם זה ❌️

בזבזתי כסף על סבון וקרם לחות לפנים ✅️

לא עשיתי שום דבר היום חוץ מלא להרגיש טוב ולהיות עייף ❌️

אני לא שופט את עצמי כי הפעם יש סיבה ✅️

כמו כן שימו לב שעכשיו השעה 00:31 ולא הלכתי לישון

קניתי חולצות שהם לא בצבע שחור ✅️

עשיתי קניות כדי לעשות טוב לנפש ✅️

הלכתי להתאמן ✅️

עשיתי 5,000 צעדים ✅️

שתיתי 2 ליטר מים ✅️

לא ראיתי פורנו ✅️

הייתי באינסטגרם וגללתי רילס לא כמו שאר הימם, אלא הרבה הרבה פחות ✅️

מקווה ללכת לישון לפני 00:00 שזה ממש עוד כמה דקות ✅️

שמרתי על גב ישר ✅️

קמתי מאוחר אז כן אכלתי צהריים בשעה 16:00 ✅️

אכלתי ארוחת בוקר נורמלית ✅️

כותב כאן על מעללי יומי ✅️

סימנתי וי על חלק מהרשימה שדחיתי ✅️

להיות נוכח ברגע ❌️

ביצעתי את שיחת הפרידה הגולה שרציתי אבל זה לא תרם יותר מידי לתחושות שלי.

אני מנסה לעשות סדר במחשבות כבר כמה שעות, אבל מדלג מנושא לנושא, לתעסוקה אחרת, לאכול, לסדר את הבית וכל דבר אחר שאני מוצא לנכון כדי להתחמק מההחלטה.

לא מצליח להתמקד במה להתחיל, אז עברתי על הבלוג שלי, כי זכרתי שבאותה התקופה של שנה שעברה התחלתי עם השינוי וכל המשימות שעזרו לי (מאוד מאוד מאוד לצאת מהדיכאון שנפל עלי) ועדיין לא הצלחתי להתמקד.

מצחיק שזה קרה לפני שנה, כנראה אני חווה משבר בכל יום הולדת, כי כל שנה נראית אצלי אותו הדבר ושום דבר לא משתנה כאילו אני חי בסרט אימה.

אולי הבעיה בי היא שאני לא מצליח להינות ממה שקיים ולהתקדם בקצב שלי וכל הזמן מצפה מעצמי להיות בנקודה אחרת בחיים?

אולי.

אז יצאתי לעשות הליכה (כדי לנקות מחשבות ולהרגיע את הבטן אחרי ארוחה) וכשירדתי במדרגות לכיוון הפארק, חשבתי לעצמי שאני אבוד וצריך מסגרת כלשהי ואני חייב לצאת מאזור הנוחות כמו בתחילת כל השינויים הקודמים שלי.

כתבו לי בתגובות כמה שינויים עברתם בחיים. סתם לא באמת.

אני מכריח את עצמי לכתוב עכשיו, משום שאני רוצה להתחייב על שבוע הבא (כן עוד משימות בפתח).

- ללכת בכל יום מינימום 5,500 צעדים כדי להכריח את עצמי לנוע ולא לשבת כל היום.

- לשתות מינימום 2.5 ליטר מים.

- לא לראות פורנו.

- לא לנוון את המוח באינסטגרם.

- לישון לפני 00:00

- לשמור על גב ישר.

- לאכול בשעות יחסית קבועות ולא ארוחת צהריים בשעה 16:00

- לאכול ארוחת בוקר נורמלית ולא חטיף חלבון.

- לכתוב כאן כל יום לפני השינה על מעללי יומי.

- לנסות לסמן וי על דברים שאני דוחה (עשיתי רשימה נפרדת, אתם לא תהנו ממנה).

- לא לפספס אימונים ולתת 100%.

- להיות יותר נוכח ברגע.

אם אני נכשל אתם תדעו מזה (אני אספר לכם אל תעקבו אחריי פיזית) ותפעילו עלי לחץ חברתי לצאת מהדיכאון.

10:38

כבר ארבעה אנשים איחלו לי בריאות ליום ההולדת, עכשיו אני באמת מרגיש שהזדקנתי, או שאני סתם נמצא בחברת זקנים אחרים כמוני.

איחלו לי גם שאמשיך לצחוק ולחייך, אבל כל מה שיכולתי לישוב עליו באותו הרגע זה שלא באלי, כבר תקופה שאין לי חיוך על הפנים כמו שהיה לי אז.

לפחות הפנים שלי חלקות (עשיתי טיפול פנים ביום ראשון) ואני לא נראה כמו בן 70, כי ככה אני מרגיש.

נראה אם ההרגשה הזאת תעבור לי במהלך היום.

22:21

נסעתי לחברים לדירה מגניבה בתל אביב. אני לא אוהב את המקום הזה כי הפסקתי לעשן מזמן וגם אין לי כסף.

מצב הרוח שלי השתפר ואפילו עשיתי אימון קליל כדי לחזור לשגרה, אחרי שלא התאמנתי כל השבוע ואפילו לא אכלתי כלום.

הזמנתי פיצה ולא חשבתי שהיא תהיה כזאת ענקיתתתתתת. סיימתי רק חצי.

אני כבר לא מבואס כמו שהייתי במהלך היום.

01:44

הגעתי לביתי ואני צמא.

סתם אל תתייגו אותם מה אכפת לי

אתמול בהיתי במסך הטלפון עד 03:00, גוללתי רילס עד שהמוח שלי התחנן שאפסיק, זאת הייתה הבריחה שלי.

יש קבוצת פייסבוק ששמה "בדיחות פוסט טראומתיות" שהצטרפתי אליה נטו כדי להטריל. הם כל הזמן צחקו על זה שהם לא מתקלחים, לא מחליפים מצעים חודשים, הכלים נערמים בכיור עד שיוצרים מחלה חדשה והם לא מבינים מה לא בסדר.

זה קרה לי אתמול. הרגשתי אותם.

אתמול היה היום היחיד בחיי שלא התקלחתי יותר מ 24 שעות (לא היה יום אחד בחיים שפספסתי מקלחת, חוץ משבוע שטח בטירונות), היו יותר מ 5 כוסות בכיור (זה מלא) ולא שטפתי את הבית כבר שבוע.

אני כבר לא מגעיל אל תדאגו.

הרגע יצאתי מהמקלחת, הכיור נקי, הבית שטוף והכל מתוקתק.

עדיין לא קיבלתי החלטה של איך אני עושה את המהלך והאם הוא אפשרי בכלל בזמן הקרוב.

אני מחכה לתשובה מאיש שנמצא כרגע בקוסטה ריקה, בטח עושה סשן יוגה שנמשך שבועיים רצוף (זה הקינק שלו).

עדיין צריך חופשה. 

עדיין מרגיש רע על מה שעשיתי אתמול לאיש שקרוב אלי.

עדיין כועס על עצמי, אבל פחות מאתמול.

אכלתי תפוז והוא היה ממש טעים.

אני כועס על כולם.

אני כועס על עצמי.

התחלתי לבקש מאנשים שקרובים אלי שיתנו לי הפסקה כי אני זקוק לחופשה.

מרגיש כמו מישהו שרק עכשיו הבין שהיה במערכת יחסים רעילה.

מתלבט אם לנוע מהרגש ולעשות מעשים שאני העתידי יתחרט עליהם, למרות שאני לא מוכן (יותר נכון אפוי) לחשוב על זה כרגע,

או לחשוב מההיגיון ולשחרר את הלחץ והעצבים (אני יודע שאני יכול) בתמורה להדחקת העובדות ושהכל יצוץ שוב מאוחר יותר בעוד חודש, ולסבול כמה חודשים (אולי עוד שנה שלמה) לתמורה שאני העתידי יהנה ממנה.

עשיתי את זה מסובך.

אני חייב חופשה.

אני לא רגיל להיפרד מאנשים וגם לא עברתי פרידה קשה בחיים.

אני מרגיש שאני משתנה כאדם, מאדם שאוכל כל מה שנותנים לו, לאדם שמחזיר את המנה ישירות לשף ואומר לו שהוא עשה חרא של עבודה.

מרגיש שהסביבה הקרובה לוקחת אותי כמובן אליו.

אני מרגיש שאני נותן ונותן ונותן ונותן ונשאר בלי כלום.

היום עשיתי את הפרידה הראשונה מאדם שנוח לי להיפרד ממנו והרגשתי רע.
קיבלתי תגובה שהוא מכבד את הרצון שלי להפסקה, למרות שהוא לא במצב הנפשי הכי יציב כרגע, אבל אני צריך לדעת שמעשה קיצוני מהצד שלי, יכול לגרור מעשה קיצוני מהצד שלו שזה ערעור במערכת היחסים.

אני שוקל כיצד לעשות את הפרידה הגדולה, האם הפיצוץ? האם בבגרות? האם להניח מסמכי גירושים ולהכריח אותו לחתום עליהם במקום למרות שהמצב גם ככה ישאר אותו הדבר?