רגל אחת באוויר תקועה בפוטומומו והרגשה כלואה ומתמסרת,ההתמסרות הזאת בעיני כוחי,אף פעם לא הייתה לי כל כך שלווה,וביטחונית.
פעם,הרגשה של ההתמסרות הפחידה אותי,לא בטחתי באיש שידע לתת לי את המקום שלי בתור סוויצית..
ועם הזמן זה קרה,
אני לא אוהבת הגדרות או ההתעסקות בהם,אני עושה מה שטוב לי,כשהייתי עם נשלטים הייתי כוחנית על בסיס הרגשות שלהם,לדעת להעצים כאב ולהגביר אותו כמוטיבציה להצלחה מסוימת, לדעת לקבל עצב ולהעצים את עצמך בשמחה,לדעת להתמסר בכדי ללמוד על עצמך, אני זוכרת שכתבתי פה על ניסוי וטעיה, ואני נזכרת גם בסשנים מזדמנים שאני ביצעתי למס נשלטים שהיו לי בעבר, הכל זה ניסוי וטעיה והרגשה של ביטחון ונתינה, יש אנשים שלהיות נשלט הם חושבים שזה משחק ילדים,אז זה לא. זה לדעת להעצים,לרומם,לעלות,לתת וגם לקחת ,אני לא חושבת שאף אדם התחיל להעריץ פה הגדרות או סטריאוטיפים מסוימים על חברת הבדסמ, אני חוזרת לאתמול ומדליקה אחת מהסיגריות הדקות שיש לי בתיק, אני בוהה בתמונות של השקט,שאני נקשרת אני מתנתקת מן העולם המציאותי
בזמן קשירה,וזה נותן לך הרגשה שאת מתחברת לעצמך,ההרגשה שלהיות את,לחצות את משברי העבר, וללכת איתם הכי רחוק כהתעצמות אישית.
עם כל מפגש שמגיע, אני משתפרת ומראה נכונות להצלחה,להכיר חברים אחרים,ולדעת לקבל באהבה את מי שהם בחיים שלי.
