אז למרות ש2020 התחילה לי ברגל שמאל,בלי הרבה הבנה ומחשבות קיצון
זה הזמן שלי לשנות את הגישה שהייתי מתמידה בה באופן חד,התחלתי לפרוח דווקא שהמון אנשים חלפו מחיי,
התחלתי לשמוח,ולאהוב את מי שאני.
לאהוב את מה שאני,אחרי התקופה הקשה חשבתי לעצמי בהמון תהיות ומחשבות מתרוצצות בראש,
שפעם הייתי מסתכלת במראה ונבהלת מעצמי, הייתי אדם די קשה פרפקציוניסטית להחריד, אחרי השינוי המאסיבי שביצעתי והחשבון נפש החדש ופתיחת העיניים שקרתה לי,
הגיע הזמן קצת לפרוק את כל זה וכן לפתוח הכל, די נמנעתי מהפוסט הזה תמיד, אבל עכשיו אני מרגישה חזקה כדי לבצע את זה,
בהמשך לסיפור של הגבר ההוא שלא שמעתי ממנו עד היום, לפעמים בא לי לכתוב לו ולהראות שאכפת לי שהוא בטוב, עד שההרגשה הזאת עברה
בהמון בכי,והבנה. שמגיע לי טוב יותר, בפוסט האחרון דיברתי רק על הדברים הטובים, אבל מה ניסיתי לגרום לעצמי?
לחשוב שיום יבוא ו.. ו.. מה אמיליה,אני מדברת לעצמי.
והוא יחזור? לא צריך, אחרי המשבר שהייתי בו, אחרי שאנשים ספציפים היו בחיי והרימו אותי חתיכה אחר חתיכה , להם אני צריכה לומר תודה אלף פעם, שהיו שם שנתנו יד והיו איתי הצחיקו אותי ברגעי בכי, ברגעי משבר,ברגעי קיצון,אני רוצה להעביר מסר מאוד חזק בזה שאני פותחת את עצמי בפוסט הנוכחי, כמה שתיהיי יפה ,רזה ככה יהיה אנשים שינסו להפיל אותך,לשים לך רגליים,לחבוט בך פעם ולא פעמיים, להתעלם ממצוקות נפשך,לקחת את התרמיל שלמדת בכל הדרך וכמו שתי בריונים לרמוס אותו בבעיטות,אבל גם זה לא הרס אותך,זה בנה אותך,לבנאדם הרבה יותר חזק,ואמיתי.
הייתי אז גרה כמעט לבדי,
הייתי אדם שאוהב תמיד לעזור,בלי אינטרס מיותר ובלי לבקש על זה חשבונית, היו שתי גברים בחיי כשזה קרה לי,
התאהבתי בשתי גברים שונים, אחד היה נשוי.
לפני כל ההתאהבות היינו חברי נפש,ואהבנו,צחקנו,ועזרנו לאחת השניה לקום ממשברים קטנים, היה בנינו קשר מעצים,ונוגע,מצחיק,דפוק,שתי משוגעים שפתחנו את ליבנו לאחד לשניה,אני חושבת לעצמי היה ימים שממצבי קיצון לא ידעתי מה כתבתי באותו רגע, הייתי נוסעת לסוף העולם ימינה מתחבאה כדי שלא יהיה לו בלאגן עם אישתו,כמו מפגרת אני אומרת לכם ואני אמרתי לעצמי זה לא יקרה לי,רק לא לי, לבסוף זה קרה.
שמרתי המון המון בבטן דמעות וכעס על הסיפור הזה, עד ששיחררתי,בכיתי ימים ולילות,יום ולילה ככה במשך מס חודשים, הגעתי למסקנה שהייתי צריכה את אותו האדם לידי, הוא לא היה שם עם כל החברות שהייתה, אני זוכרת שדיברתי עם אישתו ובלי בושה אשכרה,אמרתי לו שאני אוהבת את בעלה יותר ממה שהיא חשבה, היא הסתכלה אליי במבט שוק אבל גם איכשהוא מקבל.
"זה ההחלטה שלו,מה שהוא יחליט יחפוץ בכך, זה שלו ולכן אני לא מתערבת בענייניו." ראיתי אותה אוכלת את עצמה מבפנים, אני אישה אני יודעת מה ההרגשה,מה התחושה ,
מצד אחד,אני אומרת לעצמי באותו רגע..אמיליה מה יצא לך מזה? הרגע אמרת את האמת לבנאדם שהוא נשוי לה , ורוה הסיכויים שיהיה בעיות.
הוא אמר לי שהוא אוהב אותי,רגע ככה זה מתחיל.
כל הבלאגן הזה משלוש מילים פשוטות . "אני אוהב אותך".
"אני רוצה אותך"
"אני צריך אותך"
"אני בחיים לא ילך"
"אני תמיד יהיה שם"
בסוף, זה נגמר ממש רע,והוא הלך.
מתי שהייתי הכי צריכה חבר לדבר איתו,לבסוף הוא הלך, ואני די בטוחה שהוא עשה את שלו בחיי,
עשיתי עם עצמי חשבון נפש ארוך, ושלחתי לו מחברים קרובים סליחה,ואני לא שומרת טינה בבטן, לאהוב אותו כבר אני לא מסוגלת , אבל תוך כדי שאני שולחת לא סליחות,
בנאדם שאין לו סליחה ,אין לא אהבה עצמית.
בקשר לגבר השני,אין לי מושג אחרי כל מה שכתבתי בפוסט וכמה טוב ונחמד היה לנו, הבנאדם נעלם מחיי, פשוט נעלם.
שהתחיל לי המשבר, הוא פשוט מת ממני.
ויותר לא שמעתי ממנו.
מה שאני באה לספר לכם, לכל מי שאומרת שלה זה לא יקרה,זה יקרה,ואם את יכולה לעצור את זה, לפני כל הבלאגן, תעצרי את זה ותעיפי את הרגשות לקיבינימאט.
כי שום דבר לא שווה שידפוק לך תשכל, במיוחד לא שתי גברים שנתת להם תנשמה ובך הם בעטו כמו כלבה.
זה המסר שלי, תאהבי את עצמך קודם כל, ותחשבי מה את רוצהףמה את צריכה,בלב שלך,בנשמה שלך.
ולא איזה שתי קקות שישחקו בך בלב, אני עשיתי את הטעיות שלי, ואני יודעת גם לאן לא להגיע יותר.
אז תודה לכם, שעשיתם אותי יותר חזקה מכל אי פעם שהייתי,
ותודה לאלה שהיו שם,שהצחיקו אותי,שהרימו אותי,שהיו איתי במשבר הארוך הזה,
ועכשיו שאני יותר חזקה, אני יכולה סופסוף לשים את זה מאחורי ולסגור את הדלת,
אני מאחלת לכולכם שנה בריאה,מלאה אהבה נכונה ,שכל ישר,אהבה עצמית,נכונות להצלחה,אהבה ללא תנאי, כושר ובריאות,
ותודה למי שהיה שם ,אין לכם מושג כמה עזרתם ולימדתם את הלב שלי להתגבר על מכשולים,ולהעיף ממני את השברים.
תודה לכם,על מי שאתם ועל היותכם פה.
