אחריי הועדה , סופי הסתכלה על אמא שלה במבט כעוס, ודמעות התבצבצו על פנייה.
רוב היום היא הייתה מציירת בחדרה ציורי סקיצות כדי להעביר את הזמן במחלקה הסגורה, שהיא השתחררה למחלקה הפתוחה
היא חשה הקלה יותר. אחד הפסיכיאטרים רצה שהיא תרצה באנגלית לסטודנטים ללימודי פסיכיאטריה, אותו מרצה בחן אותה לחלוטין לפני אותו הרצאה ואנשים הפנו אלייה כל מיני שאלות על המקרה שחוותה, אחד הסטודנטיות שאלה את סופי האם היא זוכרת במדיוק מה קרה בתהליך הפסיכוזה שחוותה, היא ציינה את הכל במדויק ואמרה שכן.
היא אומרת לאותו הסטודנטית : '' הייתי כלואה בתוך כלוב מבחינת הנשמה שלי, ידעתי שאני עושה דברים מטופשים אבל לא עצרתי את עצמי, לא הצלחתי.''
אחרי אותה הרצאה, כולם מחאו לה כפיים. ואחת הסטודנטיות פנתה אלייה ואמרה לה '' את גיבורה, תודה לך על ההרצאה הבלתי נשכחת.'
באותו רגע סופי חייכה, חיוך שבא מבפנים המקום והוויה שלה באותו רגע ניצחו את כל המחשבות המתרוצצות במוחה, וזה נתן לה רגע של סיפוק.
באותו ערב מאוחר יותר, היא ישבה לעשן סיגריה במרפסת של המחלקה הפתוחה ובאה חברה מאותו חדר ששוהה איתה , ושאלה אותה '' את מאמינה ברוחניות?''
השאלה הזאת תמיד תעתעה בסופי, האם יש רוחניות באמת בתוך תוכנו, בנשמה של כל אחת מאיתנו, סופי נזכרה במס' אירועים שחוותה בעברה שהנושא רוחניות עלה, היא נכנסה למעגל המחשבות שלה, ותמיד שאלה את אותו שאלה את עצמה ,שהיא ענתה לאותו חברה.
היא אמרה שרוחניות היא גלגל מיסתורין ללא סוף, אי אפשר לדעת מה הולך פנימה מבחינתה מכל רמה ורמה שבתוכנו, ואיך היא משפיעה עלינו כבני אדם.
הגיע היום המיוחל אחרי חצי שנה,וסופי השתחררה לביתה. אחרי מס' רגעים של שקט באותו חדר שהיה שייך לה סופי נשארה עם זכרונות כאובים ולא נעימים כל כך מהחדר, וכדי להתגבר על כך היא ישבה על הריצפה והעלתה זיכרונות באחד הימים, וכמה וכמה ימים שישבה באותו נקודה כדי להיזכר, לראות את הטריגרים להשלים איתם ולשחרר אותם.
ככל שהיא נזכרה ביותר דברים מהעבר, היא חוותה התגברות איטית על הדברים, היא לא שיתפה אף אחד במה שהיא חוותה, אחד הסיפורים שהיא נזכרה שהייתה לה בת זוג מבוגרת ממנה, והיא הייתה מערכת מזוכיסטית במילתה. היא זוכרת שישבה ליד המחשב בביתה ורצתה להפתיע אותה במתנת טלפון חדש שהתייעצה עם אחת החברות שלה, מה שסופי לא ידעה זה שלבת זוג שלה יש מפתח לדירה של אימה שהייתה מתגוררת שם באותה תקופה, היא נכנסה בסערה בדיוק שהיא הייתה בשיחה עם אחת החברות שלה.
והעיפה את סופי מהכיסא בכוחניות ואגרסיביות, והעיפה לה את המחשב על הריצפה. באותו האירוע סופי נכנסה לשוק מאותו בחורה, והשתתקה.
לאותו בת זוג שהייתה חיה עם סופי בבית אימה, היה בעיית אלכוהול. זה התחיל בסופי השבוע ולאט לאט נכנס לכל שגרת השבוע של ''כוס וודקה בבוקר'' וככה זה התגלגל לעוד ועוד. עם הזמן, סופי התייעצה בחשאי עם אחת החברות הכי טובות שלה שהבת זוג שלה הייתה מכה אותה כשהיא שתתה יותר מידי,גרמה לה להתרחק מהחברות הכי טובות שלה, מבנים ובכלל מהמשפחה הקרובה.
סופי נזכרת באותן רגעים שהייתה חותכת את עצמה, וצוחקת.
מסתכלת על קעקועים העוטרים את גופה ומסתכלת בבהייה ממושכת על הצלקות שרק היא יודעת היכן הן נמצאות,האמנם מטושטשות מקעקועים ככה שלא רואים אותם.
היא מעבירה את היד שלה ומלטפת את הסימנים ונזכרת במה שהיא אמרה לאותה בת זוג שהייתה איתה כאילו פלשבק של זיכרון רעוע עלה באותו רגע.
המשפט המוחץ של סופי : ''איך את יכולה לאהוב אותי ולהרביץ לי באותו זמן? האם אני שק החבטות שלך? מה אני לא עושה מספיק טוב? התיישבתי על הריצפה עם השלולית דם שאת בוהה מעלי באדישות וקוראת לי מטומטמת,ופשוט הלכת.ככה בלי אכפתיות''
סופי נזכרה באירוע הזה, והתבצבצה לה דמעה שאט אט יורדת מטה, עם האירועים הנוספים שהיו סופי נזכרת בעוד אירוע משמעותי שקרה לה עם אותו בחורה מן פלשבק לאחור.
זה היה בליל סתוי, אותה בחורה גרה ברמת אביב שהייתי אצלה. סופי כותבת לעצמה באותו רגעים נזכרת באותו פלשבק לאחור,
ישנתי אצלה באותה לילה סופי כותבת עם דמעות מבצבצות, הייתי אחרי אישפוז בבית החולים מהרעלת דם שחטפתי שם, שיצאתי מהבית חולים הבת זוג שלי קראה לי לעשות סיבוב עם חבר וחברה ולשבת איתם לשתות ,אני לא הייתי שותה.
הייתי צופה בהם עם הבקבוק וודקה ביד,הבירות,האקסלים, הריח של הוודקה מהפה שלה עשה לי חלחלה באותו יום היא הצהירה בהצהרות לאחת החברות שלה ''אם אני ארצה שסופי תבצע את השיער לשחור,היא תצבע את השיער לשחור.''
סופי השתתקה, ואמרה בקול בפעם הראשונה להתגדותה '' מה פתאום, אני אוהבת את הצבע של השיער שלי,ואני לא אצבע כי את אמרת לי.''
באותו רגע היא תפסה את סופי מהשיער והפילה אותה על הריצפה בצעקות ואיומים שהיא תפגע בה יותר, היא זרקה עלייה את התיק שלה ואמרה לה ללכת להזדיין.''
סופי רצה בבכי כמה שיותר רחוק מאותו בחורה ובתוך התיק של סופי היה מרחב רחב של משככי כאבים בכל הצורות והצבעים מאדוויל עד לאופטלגין,מנירוסין עד לנורופן ובחזרה.
סופי הלכה מספיק רחוק מאותו חבורת החברים של הבת זוג שלה,פתחה את התיק ובלעה כמה שיותר כדורים, כתבה מכתב בפתקים בטלפון שלה , וחיכתה עם הזמם שחיכתה במקום שהיא לא מכירה, הכדורים התחילו להשפיע והכל מסביבה נהיה מסוחרר ומעורפל שהיא שומעת את אחד החברים של הבת זוג קורא לה ''סופי סופי איפה אתל סופי? תצאי אני יחזיר אותך הביתה.'' את אותו ידיד סופי אהבה כי הוא הגביל את הבת זוג להרבצות שלה, ואמר לה שככה לא מתנהגים, שאם היא אוהבת אות סופי שתתנהג בהתאם ובכבוד, ותומולו היא פחדה להרביץ לה.
סופי עם הזמן שעובר נהייתה מעורפלת ומעורפלת, היא יצאה מהמחבוא וראתה אותה ואת אותו חבר, אמרה להם את מעשייה והיא קראה לה מטומטמת איך אני יאמר לאמא שלך שלקחת כמעט 50 כדורים של משככי כאבים, סופי הקיאה ואמרה לאותו בת זוג '' אל תאמרי לה כלום אני ישרוד''.
באותו לילה, הלב של סופי היה קצוב כל דפיקה ופעימה של ליבה הייתה מבודדת יותר ויותר.. הנשימות התחילו להכביד עלייה, והייתה קרובה למוות יותר מתמיד.
המחשבות של סופי הציפו את הלילה הזה, האם היא תשרוד עד לבוקר, או שהיא תמצא את עצמה מחוץ לגוף שלה בלי נשימה ודפיקת לב בודדת למחרת בבוקר, ובאותה רגע הבת זוג שלה נבהלה. וטיפלה בה , אבל סופי ידעה שהיא מטפלת בה ללא אכפתיות טיפול חסר רגש, או תחושות.''
לא באמת היה אכפת לה מסופי, וסופי ידעה את זה.וכאב לה יותר נפשית מהשאר הדפיקות הלב האיטיות, היא עמדה לוותר כבר באותו לילה, אבל למחרת בבוקר עדיין נשמה נשימות ודפיקות לב לא סדירות, אחרי אותו לילה היא הרגישה חולי וחולשה בכל הגוף.
סופי אומרת לעצמה '' 6 שנים, שהייתי איתה ששרדתי אותה,שהייתי מוכת נפש וגוף.''
שם סופי הבינה כמה היא חזקה, כמה היא יכולה להמשיך לסבול אבל להיות חזקה ולשרוד את זה, היו רגעים שהיא האשימה את עצמה אבל אחת החברות הכי טובות שלה לא וויתרה לה ועודדה אותה, חיבקה אותה לקבל טיפול בכדי שתוכל לעזוב את אותה הבחורה המתעללת.''
כל לילה סופי בכתה, ונכנסה לתוך עצמה עד שהיא התגברה על הטריגרים האלה שבנו את נשמתה, אבל לא נתנה לזה להגדיר אותה.
בטיפול פסיכולוגי הראשון לחייה, היא ישבה מול פסיכולוגית זקנה.
וכשהיא שאלה אותה שאלות להבין את הנפש שלה, היא החזיקה את כל מה שקרה לה בבטן.
בהתחלה היה לו יותר ומעל קשה לסמוך על אנשים מבחוץ מכיוון שהייתה עדיין בת 17 לפני גיל שהיא חוקית,והיא אחראית לעצמה
ולכן פחדה לפצות את פיה לשתף את מה שנעשה, סופי נזכרת בזה ככל שהיא נזכרת היא נזכרת ברגע שאותו בחורה יצאה לה מהחיים
ונושמת לתוך הסיגריה ומוציאה את העשן , אני זוכרת כמה מכות הייתי אוכלת ממנה עד שיום אחד היא התסגרה באמבטיה לקחה סכין מהמטבח של אימי, ואח שלי הקטן דפק על הדלת ודפק ודפק וזה לא עזר, שהיא פתחה את הדלת הסתכלתי עליה אם היא עשתה משו לעצמה, הסתכלתי על התסרוקת שהיא עשתה לעצמה עם הסכין, והייתי בהלם.
באותו רגע, ידעתי שהיא איבדה את זה, ידעתי שאני בסכנה.
פחדתי סופי מוסיפה, על הרגשות על תחושות על הוויה באותו מצב, ובאותו לילה אותו בת זוג זרקה עלייה את הטלפון שלה על הפנים למחרת, סופי אחרי 6 שנים
פתחה את הפה וסילקה אותה מחייה,
לקח לה המון זמן לבצע את מה שעוד לפני 3 שנים אמרו לה לבצע לעשות, לדאוג, לספר ולשתף אך היא לא שיתפה.
היא אמרה לה באותו בוקר : '' אני רוצה שניפרד'' היא רעדה מפחד, ואותו אחת ברחה מהבית של אימה,
ואיימה באובדנות אם תעזוב אותה,באותה רגע סופי נזכרה בכל מה שהיא עברה איתה,ונהייתה אדישה למצב היא התקשרה לאחות של הבת זוג שלה, ואמרה שהיא ברחה
אני זוכרת שאבא שלי צלצל אליי סופי מוסיפה שמצאו אותה שתויה מתחבאת בעבודה שלה , סופי שמחה שמצאו אותה שתקבל את הטיפול שהיא צריכה .
אבל הנפש של סופי נפגעה גם היא,
אחרי 6 שנים של קשר כזה, סופי נכנסה לפסיכולוגית בפעם הראשונה, ופשוט בכתה ושתקה.
המשך יבוא..
