זה היה יום חמישי. הוא לקח את הילד מוקדם מהגן. הוא היה גמיש יותר והיא היתה צריכה לסיים דברים בעבודה. הוא ידע שהיא רצינית ויסודית מהיום שהוא הכיר אותה והיה בטוח שאם היא צריכה עוד זמן כדאי לתת לה אותו, הן משום שהתלמידים שלה ירויחו והן משום שהתחושה המלווה אותה ב"עיגול פינות" היתה לא נעימה.
"עדיף שתחזור בחמש וחצי עם ראש שקט, מאשר בשלוש וחצי טרודה ועצבנית" חשב לעצמו.
ואז היא נכנסה, תלתליה מקפצים על הכתפיים, חיוך חמוד עם גומות ואור טוב זורח מעיניה.
ניכר היה שהיא שמחה לחזור הביתה ושהבית שמח לקראתה - הקטן רץ לחיבוק, האמצעי היה באמצע תיאור אינסופי של הטירה שהוא בונה במיינקראפט והגדול הביט ואמר :"אמא אני רעב".
היא הניחה את תיקה: "אני הרוגה והשבוע אפילו לא נגמר" אמרה והעוותה את פניה כסמיילי עצוב.
הוא ניגש חיבק אותה ונשק קלות למצחה. משם המשיך לקומקום והחל להכין לה כוס תה.
"מה עם המגפיים?" הוא חשב צעד אחד קדימה.
מיד התנצל, התכופף וחלץ את המגפיים מרגליה החמה, תוך שהוא מעשה את כפות רגליה. מצד אחד היא נרתעה ממגע האצבעות בגרב המלוכלכת, מצד שני העיסוי בעקבית והכריות עליהם עמדה יום שלם היו ממש מה שהיה חסר לה.
"את יודעת מה, לכי תתקלחי, אני בינתים אכין ארוחת ערב, אסדר פה קצת ואביא את המשחה לכפות הרגליים", אמר תוך כדי שהוא מוציא מהתיק את קופסת האוכל שהכין לה בבוקר.
אחרי רבע שעה היא יצאה מהמקלחת שערה רטוב וגופה עטוף בשמלת הפיג'מה החלקה שלה שהדגישה את קימוריה. הוא לא זכר מתי היתה הפעם האחרונה בה מימש את גבריותו, ורק מחשבה על דמותה עוררה בו תחושות נעימות, לא כל שכן דמותה הנשית והשופעת.
הוא ניגש, חיבק אותה ונשק לה תוך כדי שהוא חופן את אחוריה. "שלא תצפה לכלום אני גמורה וחוץ מזה יש לך הרבה עבודה"
"כן, יום שישי אני יודע". בעיניו שישי בבוקר היה הזדמנות מצויינת לשעשועים שונים במיטה, אך על הבית להיות נקי ומסודר קודם. נקיון המטבח, הברקת המקלחות והשירותים, נקיון המרפסת, החלפת מצעים וסידור הבית לשטיפה, היו מנת חלקו. לעיתים היתה שוטפת והולכת לקניות, אך בשבועות קשים היתה משתרעת על הספה ואומרת: "אני צריכה לעשות כלום היום". פעם הוא היה מתעצבן, אבל לאחרונה זה לא הפריע לו כל עוד היה יכול לשמוע מוזיקה תוך כדי (המוזיקה הקצבית המריצה אותו ושיפרה את מצב רוחו תמיד, בזמן הנקיונות היתה מצטרפת המחשבה על שביעות רצונה מביצועיו ומנעימה את עשיית המטלות). כשהיתה מביטה בו מחייכת ומחמיאה: "אתה סקסי כשאתה מנקה" ליבו הוסיף פעימה וזה היה שווה את הכל.
-"הפעם תצטרך להתאמץ במיוחד, כי אנחנו עושות ישיבת צוות כאן. אני מצפה שבשמונה וחצי שהן מגיעות הנה הבית יהיה מבריק, אני רוצה לאפות עוגה ואני לא רוצה פאדיחות"
-"אבל אין סיכוי שאני אספיק הכל בחצי שעה, להחליף מצעים אני לא יכול כל עוד הילדים פה. אולי תדחו"
-"אי-אפשר לדחות אבל אני מבינה מה אתה אומר ואני שמחה שברור לך שנקיון הבית באחריותך, זו התקדמות גדולה ותדע שאני מאוד מעריכה את זה, ובטוחה גם שלא תחפף" באומרה זאת צבטה קלות בפטמתו כמרמזת מה צפוי לו במידה ולא יעמוד בסטנדרטים שלה. "אני מוכנה שתטפל בחדרים בזמן הישיבה, וגם בסלון, אבל אם נשב במרפסת היא צריכה להיות נקייה וכנ"ל השירותים.
תעשה קניות הערב ותכוון שעון לחמש, כדי שלא יהיו לך תירוצים".
מצד אחד זו עבודה קשה, הירהר בעודו נושא את שק קניות סוף-השבוע המלא, מצד שני חש גאווה שאשתו סומכת על יכולת הנקיון שלו כשאורחות צפויות להגיע.
המשך הערב עבר בנעימים, במשחק האחרון ההורים התקשו להישאר מרוכזים. עייפות שהצטברה בשבוע עבודה נתנה אותותיה וכל המשפחה פרשה לשינה.
הוא הביט בבית במבט נואש - הרבה עבודה מצפה לו מחר, אבל הוא ידע ששכרה בצידה, ולאחר-מכן יהנו מבית מסודר לכל השבת, יש לקוות.
הוא ידע שלמי שמסתכל מהצד אולי נראה שהוא "כנוע" או "סמרטוט", אבל לדעתו היה מדובר במעשה מחושב ונכון לכולם: מצב הבית השתפר, הקשר ביניהם התחזק. הוא לא חש עצמו כנוע, אלא מאפשר. הוא אהב אותה ושמח לראות אותה מרוצה. הוא ידע שהיא אוהבת אוהבת אותו ושכל הדרישות וההחלטות שלה, הן לטובתו ולטובת המשפחה (היא אפילו הרשתה לו לשמור מעט חולצות קרועות ואהובות שהזכירו ימים בהם חשב ששלומפר=סקסי). היא ללא ספק היתה האדם הקרוב לו ביותר, אישה שהעריך וידע שיוכל לספר לה הכל ולפנות אליה בשעת צרה. תחושת הבטחון שהעניקה לו היתה משמעותית ביותר וחיזקה את הבטחון העצמי שלו. ככל שדרשה ממנו יותר והעלתה את הציפיות, הוא הרגיש בעל ערך, המחמאות שלה נתנו לו כח בטחון שבחר את האישה הנכונה להתמסר לה.
כשיצא מהמקלחת היא כבר היתה במיטה. בקושי ערה: "אני יודעת שהבית במצב לא משהו (הם גיחכו - הבית נראה כמו אחרי פוגרום של עדר קוזאקים חובבי האבקות חופשית ובניית מסלול כריות), אבל אני סומכת עליך שתצליח. אני גמורה וכדאי שאשן טוב הלילה שאוכל לתפקד מחר. יחד עם זאת אני כן אעזור לך"
- "יופי תעשי את הכביסה ותשטפי אחרי שהן תלכנה?"
- "ממש לא. אתה תעשה מחר הכל. קצת התרשלת השבוע ואני ממש עייפה."
- "אז במה את עוזרת לי?"
היא סובבה את ראשו בתנועה פתאומית, הצמידה את ידיה לרקתו ולחשה באוזנו: "אתה צריך לנקות את כל הבית כמו כל יום שישי, אתה צריך לתת לי לישון עד שבע וחצי, תתחיל במרפסת ובמטבח כמו שסיכמנו ואחרי שנתחיל בישיבה תוכל להתפנות לשאר הבית. וכדי שתוכל להתמודד עם כל המטלות בהצלחה ולא לשכוח את מי אתה משמח אתה תלבש את החוטיני הזה שאני כבר לא רוצה כי הוא בלוי ואת הטייטס הירוקים שנהייה בהם חור כדי שלא יהיו לך כתמים של אקונומיקה על מכנסיים טובים בטעות. מיותר לציין שאתה צריך להיות מגולח ושים עדשות - אני רוצה אותך חתיך". היא הביטה בגופו הרועד והמתפתל בסיפוק, היא ידעה בדיוק מה מרגש אותו , ליבו היה חשוף בפניה והיא הלכה לישון בחיוך - הוא היה שלה באלף אחוז.
בצידה השני של המיטה היה לו קשה להירגע, הוא רצה לנשק את כל גופה, הוא רצה להתחבק איתה, הוא רצה להתחבר אליה, והיא כבר נחרה קלות. הוא לא העיז לגעת בה או אפילו להתחכך בה כאילו במקרה, הוא לא רצה להכעיס אותה בערב מרגש שכזה. הוא התקשה להכיל הן התשוקה העזה והן את ההאהבה היראה וההערכה שהתערבבו בבטנו כמחול פרפרים מאושרים, אך ידע שאם ייכנע לתשוקה ייאכזב אותה ואת הפרפרים בבטנו.
בסופו של דבר נרדם, מאושר ומלא ציפייה.