לפני 9 חודשים. 7 ביוני 2024 בשעה 15:18
הייתי נותנת לו לפרק אותי, לשבור עד כדי צער
עד שיבהל מעצמו
ואשכב רסיסי ראי
וידיו יראו על גוף ממשי כמה כאב קיים
כמה כאב לוקח
גולש ומצליף גלים קשים
ועצמותיי העמידו פני סלע,
כאילו כל הים כבר הכה בהן את מליחותו
כלום לא חדש אם כי לפעמים הכל מעט שונה.
כך טבעם של צבעים בוהקים מידי
לדהות ולהשאיר סתם זיכרון דמוי ערפל
הייתי רצה אחריו שירביץ לי עוד
כדי להיות שבורה ככל הניתן
שלעולם לא אוכל לחזור לעצמי
והוא לעולם לא ירצה לחזור אליי
אז הוא פתח לסדקים
ונטפתי מהם הכל
עד כדי מחיקה קלה של התוכן אשר אני
אם אי פעם הייתי אני בכלל.
