הינה הגל הזה בא, בו אני מקיאה את עצמי החוצה ועוד שניה אני אפוצץ כל דבר סביבי. כאן, בדיוק בנקודות החלשות והנמוכות האלה אתה מגיע כדי לאסוף את מה שנשבר. לאחד את הכל חזרה, כל פעם מחדש.
בדיוק בנקודות האלה אתה מחזיק אותי קצר, הקשירה שלך חזקה מתמיד משפשפת את העור שלי בכל תזוזה והאי יכולת לזוז הזאת כמה שאתה אוהב אותה. כשאני אזוקה, נפוחה, מיבבת, כואבת כל כך. אתה שם אותי בגובה הרצפה, וכן אני משתלבת איתה יפה.
האצבעות שלך אוהבות לתפוס את הפנים שלי היטב ולהכריח אותי. אתה יודע שאני לא אוהבת להסתכל. אתה יודע כמה נוראית לי ההשתקפות של עצמי בעיניים שלך. אל תתן לי להסתכל על עצמי ככה! אבל לא, אתה מרים את הראש שלי, וסוטר עם אחת מצלצלת כי אתה יודע איך להשפיל אותי, אתה יודע איך להכניע את הגלים שלי, איך להשתיק אותם.
אתה רומס אותי במילים שלך, כן תגיד את זה! תבעט בי עד שאבכה עם מילים שלך! כמה שאתה אוהב אותי שבורה, על הברכיים מולך, מחכה שתצליף הכל מתוכי. תצליף כמו בשטיח שמנקים מאבק, אתה מנקה אותי מהאבק שלי. אתה יודע להתעלל בי עד שהכל נעלם, עד שבחזה צפוף כל כך שאני מתחילה להיחנק, תלחץ עוד קצת על הגרון שלי אני רוצה להרגיש איך האוויר נוטש אותי ביחד עם החיים.
בדיוק בנקודות האלה, אחרי גלי ההתבכיינות הפתטית הזאת, אחרי שהכל נפרץ אתה מכאיב לי עוד קצת כי אתה מכיר את סף הכאב שלי ותמיד מאתגר קצת מעבר. לחיצה אחת מעבר. דמעה אחת יותר.. כי אתה יודע, שאני יכולה. אני יכולה לעמוד בזה, ולשתוק. אני תמיד אשתוק. אהיה חזקה בשבילך.
אחרי שאתה גומר לרוקן אותי, אתה תמיד דואג שאגמור, אני תמיד נוזלת אחרי הגלים האלה. הרי התחתית נמצאת בדיוק שם כשאת גומרת על הכאב שלך..ואת אוהבת להגיע לתחתית. כן, תוריד אותי לתחתית. אני אשן כל כך טוב אחרי זה.
