אמרתי לה שאבוא אליה כי יש לי סידורים באזור (חצי שעה נסיעה ממקום למקום זה יחסית באזור למי שגר בפריפריה) ושכדאי מאוד שהבית יהיה נקי ומסודר אחרת אני לא אשב אצלה.
אחרי הרבה מאוד מאמצים שלה במשך השבוע לרצות אותי לקראת הפגישה, היא הצליחה להנעים את זמני אצלה..
אחרי רופאה תעסוקתית שאישרה לי את השמירה ושנראית כמו מלכה סדיסטית בזמנה החופשי, נסעתי להחזיר את המחשב שקיבלתי מבית הספר שם עברתי אצל המלכה הסדיסטית הבלתי מעורערת הלא היא המנהלת שלי.
קיבלתי קצת השראה משתיהן...
לבסוף הגעתי אליה.
דירת סטודנטים קטנטנה עם חלון אחד. הדבר הראשון שאמרה לי הוא שבדיוק נשפך לה כל המיץ של הזבל ואיזה כיף זה להתקיים (בציניות מוחלטת) ואני חסכתי במילים וחיכיתי בשעשוע לראות איך היא תפתור את המצב.
"תחשבי"
"כן אבל אני לא יצירתית"
מדהים שמה שנראה לי מובן מאליו כמו יצירתיות, ממש לא חלק מחייהם של אחרים. נפלה לי ההבנה באותו רגע...
כשהיא סיימה היא התקרבה אליי וישבה על הברכיים מולי. חיבקתי אותה חזק חזק בחיבוק מלטף ואימהי, הרגשתי שהיא נטענת מהקרבה הזאת.. ליטפתי אותה ונישקתי בראש, ממש כמו שמגיע לקטנה שלי.
אחרי שמיציתי הראתי לה את השלל שהבאתי בשקית המוזהבת:
קולר שעבוד
רצועה
קרופ
הפלוגר הלבן
והכי חשוב, בובה של כלבלב קטן, שתהיה לה תמיד תזכורת של מי היא ומה היא.
ענדתי לה את הקולר וקצת חנקתי אותה. רציתי לראות איך היא תגיב ושמחתי שהיא לא זזה, זה היה הסימן בשבילי שהיא סומכת עליי. חיברתי לקולר את הרצועה וסובבתי אותה עם התחת אליי.
היא לבשה חוטיני שחור שישב עליה מהמם
"משהו שאסור לי לעשות?" שאלתי אותה וציפיתי שהיא תגיד לי שוב את הגבולות, אבל היא אמרה כלום, אז דיגדגתי אותה כי זכרתי מהקטעים הכתובים ששלחה לי שזה משהו שלא עושה לה טוב.
"אה דגדוגים לא זה מטרגר"
"פעם הבאה שאני שואלת אותך מה אסור אז תדעי להגיד?"
"כן מלכתי"
"כמה יש לך בפרס?"
"20?" היא שאלה אותי בתמיהה
"כן? אני חושבת שיותר. תספרי 30"
התחלתי עם הפלוגר, כנראה כי הוא לא הזיז לה היא שכחה לספור
"למה את לא סופרת?"
"1"
"1 מה?"
"1 מלכתי"
ומשם היצר הסדיסטי שלי התעורר מתרדמת עמוקה.
אחרי 10 עם הפלוגר עברתי לקרופ כי הבנתי שיש לי עסק עם מזוכיסטית אמיתית והאל לא לידי כדי לרחם עליה ולעצור אותי😏
ואז התחלתי יחסית בעדינות ולאט לאט הגברתי. כל פעם שראיתי אותה מגיבה - אם זה בצחקוק או בגניחה או בתזוזה, נכנסתי עוד יותר לטופ ספייס. יכולתי להרביץ לה ככה שעות. מידי פעם קמתי לבדוק מה איתה, דרכתי לה על הראש וליטפתי, נתתי לה כמה ספאנקים עם הידיים, נתתי לה להחזיק את הרצועה עם השיניים... היה סשן טוב.
אחר כך חיבקתי אותה שוב חזק ודאגתי לראות שהיא לא בחרדה לפחות חצי שעה אחר כך. היא ישבה על הרצפה ואני על הכיסא, דיברנו, צחקנו, התחבקנו עוד. כשהייתי צריכה ללכת היא תפסה לי את הרגל חזק, נתתי לה כאפה בראש שתשחרר אבל זה לא עזר. בסוף יצאתי.
חזרתי הביתה בתחושת עילוי, נהנתי ממנה מאוד. לא הייתי צריכה בכלל מיניות כלשהי או מגע מיוחד כדי להרגיש איתה מלכה. היא נשלטת כל כך טובה שיש לה את היכולת להביא אותי לספייס מעצם היותה היא - המתוקטן שלי.
בדרך הביתה היא שאלה איך קוראים לכלבלב שנתתי לה, אז החלטתי שיקראו לו מתוקטן והיא התלהבה. אמרתי לה שהוא איתה כשאני רחוקה והיא נהנתה מהרעיון. שמחתי שהענקתי לה חפץ כזה וחוויה כזאת.
כמובן שהיא רצתה אחר כך עוד, הבטחתי לה שאמצא פתרון, גם אם זה אומר לשלוח אליה מלכה שתסשן אותה.
בינתיים לא מצאתי, מחכה לתשובה מהמלכה האחת שאני סומכת עליה, שתהנה מהכלבלבה שלי.
עד הפעם הבאה כלבונת..
👑💜
