בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

The Dogs of Lust

לפני 4 שנים. 18 ביולי 2020 בשעה 12:20

אני צופה בנטפליקס בסדרה חמודה ממש, על נערות בעיירה דרי שבצפון אירלנד בשנות ה-90.
על הכל שורה מן מתיקות (כי לא גרתי שם ולא טבחו בי או בבני המשפחה שלי כי השתייכנו לזרם הנוצרי הלא נכון); המבטא המתנגן, הנופים, השין-פיין, ה-IRA, הפצצות, המחאות, השסעים, הקללות, אורח החיים הפרוע, השיניים הגרועות, פס הקול הנוסטלגי...
ואני כל כך נהנית סתם לרבוץ בלי מעורבות מיותרת, אבל אז אתה פשוט מתגנב-מתפרץ לי למחשבות כמו שועל בלתי נסבל ותוך שניה או שתיים, ממש בלי שאפילו רציתי או התכוונתי, אני מתחילה לדמיין את האצבעות שלך בכוס שלי ומאבדת ריכוז.

אין לך בושה בחיי.

לפני 4 שנים. 17 ביולי 2020 בשעה 19:36

זה מה שקורה כשאתה משאיר אותי לא קשורה.
אני מתחילה לשוטט ומוצאת את עצמי על הרצפה בדירה בדרום העיר, מקוששת כאב, עונג ועניין אצל מי שמוכן לתת.

סתם, זאת אחותי.
ובכלל רציתי לקעקע לבבות על פרקי אצבעות יד שמאל, אבל היא אמרה שזה מוגזם ושאראה כאילו התקעקעתי בכלא.  

מקווה לא למות מאלח דם.

לפני 4 שנים. 17 ביולי 2020 בשעה 13:19

סיפרתי לחברה כמה הוא אלפא, כזה שלוקח בעלות אגבית על החלל אותו הוא תופס, שהנוכחות שלו היא אקסיומטית ובלתי ניתנת להפרכה ולא משנה כמה אנסה ואני תמיד מנסה.

בחליפה זה תמיד קל יותר, כי הבגדים עושים את האדם והמובן מאליו הוא להכנע לדימוי המעונב, להתמסר לפנטזיה של היררכיה נתונה.

אלו המקרים בהם הוא שולח לי תמונה של חצי חיוך בטריקו מרושל, שעושים לי צמרמורת בשיניים הטוחנות, שגורמים לי לרצות להיות קטנה-קטנה ולהתנחל לו בשקע עצם הבריח, להזדחל למרווחים הרכים המוצללים, להתלפף סביבו כמו נחש ולהיות עפר לרגליו.

 

הרווח בין הגבר לחולצה,

עושה לי דברים שאין מהם מוצא.

הרווח שבינו לבינה,

עושה לי דברים

ששום גבר לובש בגדים הדוקים,

לא עשה מעולם,

לי.

(הרווח בין הגבר לחולצה/ליליה)

לפני 4 שנים. 15 ביולי 2020 בשעה 16:55

אם לסכם במילה אחת,
מהי האיכות האחת,
שהופכת אדם לסמוראי,
הרי זו התמסרות.

להקדיש את כל כולך,
כל היותך,
גופך ונפשך,
למושא ההתמסרות שלך.

ואם בכל זאת יש לומר
דבר מה מעבר לזה,
הרי שמוטב לטפח עמדה פנימית
של חוכמה,
אנושיות
ואומץ לב.

טיפוחן ושזירתן
של שלוש האיכויות האלה
זו בזו,
עלול להיראות
כמו משימה בלתי אפשרית,
אבל זה קל.

חוכמה
אינה אלא הנכונות
להיוועץ באחרים.
זהו מעיין ומקור
לחוכמה אינסופית.

אנושיות
אינה אלא הנכונות
לעשות דברים
למען אחרים,
להניח את עצמך
בנעליו של אחר
ולהניח מחשבה זו
בקדמת לבך.

אומץ לב
אינו אלא היכולת
לחשוק שיניים.
חשוק שיניים
והמשך לנוע הלאה
אל עבר יעדיך,
קשים ככל שיהיו
התנאים והנסיבות.

זה כל מה שצריך לדעת
כל השאר זוטות

.

.

.

יַאמַאמוֹטוֹ צוּנֶטוֹמוֹ. יפן. מאה 17-18

תרגום: Yuval Ido Tal

לפני 4 שנים. 14 ביולי 2020 בשעה 7:48

לגור בישראל.
חולה עלייך מדינה מתעללת שכמוך.

 

לפני 4 שנים. 13 ביולי 2020 בשעה 15:40

יושבת בחוג ג'ודו של הילד.

הוא עושה גלגול ג'ודו, מתחכם כדי להשוויץ ולא בכוונה נותן לעצמו ברכיה אדירה לעין. 

בחיוך עקום שמתחלף בבכי הוא קם מהמזרון. 

המורה ג'ודוקא ותיק. קשוח. הוא מלמד הרבה יותר מג'ודו, הוא מלמד היות-אדם. הוא לא מרשה לילד שלי לגשת אלי. הוא אומר לו שככה זה בחיים ושלפעמים דווקא כשאנחנו רוצים לעשות רושם ולהמציא המצאות ולהתחכם, אז אנחנו חוטפים. הוא שולח את הילד לשטוף פנים 'בלי לעבור אצל אמא'.

הוא חוזר, עדיין ממרר בבכי. אני לא זזה מהספסל ולא פוצה פה. מלווה אותו בעיניים רכות ולב דוהר. ברור לי שעל אף החבורה הטרייה שהתהוותה שם ושניתן לראות גם מהקצה השני של האולם, מה שבאמת נשבר שם זה האגו הצעיר שלו. 

המורה שולח את שאר הילדים להפסקת שתיה וקורא לילד שלי אליו. אני לא שומעת מה הוא אומר לו. הוא מלטף לו את הלחי, מחבק אותו ומשחרר אותו אלי לחיבוק, אבל לא ממושך. 'יאללה בוא תחזור, אתה ממשיך'. אני מנסה להעניק כמה שיותר, במחוות מדודות.

הוא חוזר למזרון, קצת נחוש וקצת מוכה וזה שילוב לא רע. מכמיר לב, אבל לא רע.

וכל זה מוכר לי להחריד. להתחכם ולחטוף וללמוד או לא ללמוד את הלקח ולחזור למזרון נחושה ומוכה.

אני מסתכלת עליו עכשיו יושב עם הגב לקיר ביחד עם כולם. יש לו פנס בעין ואני חושבת לעצמי, אוי ילד שלי, אל תהיה יהיר כמו אמא. פנס בעין זה שטויות, אגו מנותץ זה זוועה.

לפני 4 שנים. 12 ביולי 2020 בשעה 16:36

הייתי היום בסטודיו ולקראת היציאה בחזרה הביתה שאלתי אותו אם יתאים שאעבור דרכו.
מודה שמה שהיה לי בראש זה לא בהכרח איזה אקט כזה או אחר, אולי סתם קפה בגינה.

'בואי למצוץ' היתה התשובה.
מבלי שנדרשתי, הסברתי שאני לא מסודרת, לא מלובשת, לא מאורגנת יפה, אלא אחרי יום עבודה בסטודיו. זה לא עניין אותו בכלל.
'בלי לטרחן, פשוט למצוץ', הוא הואיל בטובו להרחיב. שאלתי אם אפשר לקבל לזין בכוס.
'יש מצב', הוא ירה בחזרה.
תהיתי ביני לבין עצמי אם מתאים לי כל זה עכשיו, לא רק כי לא הרגשתי סקסית או יפה, זה הרי קשקוש מקושקש. אני לא רגילה ולא אוהבת לא לשלוט בסיטואציה וכשיש לי תכנית בראש, גם אם ערטילאית, התחושה שהיא נלקחת ממני היא לא פחות ממטלטלת ושומטת לי את הקרקע מתחת לרגליים. ואני לא אוהבת ליפול. 

הנהיגה אליו ארכה כ-25 דק במהלכן קיבלתי ממנו הודעה. 'חכי לי בשירותים על הברכיים'.
התגובה הפיזית היתה מהירה מזו האינטלקטואלית - נרטבו לי התחתונים. השכל המסכן שנשרך אחרי הכוס אמר לי - עזבי, באמא. 

בשירותים הציבוריים להחריד והנקיים למדי התפשטתי מהמכנסיים והתחתונים ונשארתי בטוניקה מיוזעת. דווקא יפה, הטוניקה.
חלצתי את הנעליים, סידרתי הכל בערימה מתחת לכיור, הנחתי קונדום על הדיספנסר של הסבון ורחצתי ידיים.
התיישבתי על הברכיים, זקפתי חזה, הרכנתי ראש, שילבתי ידיים מאחורי הגב וסמסתי לו שאני מוכנה.

30 שניות חלפו ושמעתי את הצעדים שלו. הדלת נפתחה והוא נכנס. 
לכסנתי אליו מבט מחייך שלא הרשים אותו במיוחד. 
הוא התקרב, תפס את הפרצוף שלי ביד יחסית רכה והצמיד אותי אל המפשעה שלו. הריח שלו הטריף אותי, חום הגוף שלו הטריף אותי, הקרבה אליו הטריפה אותי. 
כיווצתי את הפרצוף כי חשבתי וקצת קיוויתי שהוא עומד לסטור לי, אבל הוא רק הידק את האחיזה שלו בלחי שלי ובשיער שלי וביד השניה פתח את החגורה.
הזכרתי לעצמי לא להיות חזירת זין אלא להתייחס למעמד בכבוד ובנימוס ונתתי לו לשחרר את עצמו מהבגדים בקצב שהוא מכתיב.

הזין היפהפה שלו נמתח מולי ממרחק אפס והרגשתי את הנחיריים שלי רוטטים. אני כזאת זונה של הזין שלו שזה לא ייאמן. 
'תהי רגועה' הזכרתי לעצמי, 'תהי טובה' חזרתי ואמרתי לעצמי.
ניסיתי להיות עדינה עם האשכים שלו, אבל אולי זה לא היה מספיק בעדינות, או שזה לא התאים למה שהיה לו בראש, כי בלי יותר מדי סנטימנטים הוא השחיל לי את הפה על הזין שלו ודחק את כולו לגרון שלי. 

נחנקתי. ברור שנחנקתי.
וככל שנחנקתי הברגתי את הגרון שלי על הזין שלו יותר עמוק, הכי עמוק שאפשר. איכשהו זה לא הרגיש לי מספיק אז כרכתי ידיים מסביב לרגליים שלו והטבעתי את עצמי בזין שלו עוד ועוד. והוא לוקח את מה שהוא רוצה ומה שהוא רוצה זה לחרב לי את הענבל והשקדים והכל מושלם ומעורר הקאה וחונק למות.

ואז הוא שולף את הזין שלו מהפה שלי, מוריד אותי נמוך לרצפה, מרים לי את האגן ודוחף לי אצבעות לכוס.
אני כבר לא כל כך יודעת כלום בשלב הזה, אני אפילו לא מסוגלת לפקוח עיניים כדי לראות את הנעליים שלו. אני מצמידה לחי לוהטת לרצפה האפורה הקרה ושמה לב לזה שהמוח שלי מחליק לאנשהו. אני כבר לא איתי בכלל, אבל ברגע מחשמל אחד אני מרגישה קילוח אדיר מהכוס שלי וכמעט מתמוטטת. הוא מאט קצת ואז ממשיך בלי רחמים ומשפריץ אותי שוב.
ואז עוד פעם. 

הרצפה מוצפת. 
הרגליים שלי רועדות ואני מסוחררת. הוא מרים אותי מהשיער כמו בובת סמרטוטים וממקם אותי בריש עם הראש לכיוון האסלה. 
אין לי כוחות לעמוד, או להפעיל שיקול דעת ואני משעינה את הראש בתוך האסלה, על קו המים ממש, רק כדי שתהיה לי אחיזה במשהו ממשי, מוחשי. 
הוא חודר אלי בבת אחת ומזיין אותי תוך כדי שהוא מזכיר לי כמה אני שרמוטה (אני שרמוטה) וכמה אני זונה (אני כזאת זונה).

הוא גומר ומסתדר.
אני פקעת מסמורטטת ורטובה על הרצפה, משכשכת בהשפרצות של עצמי. 
מנסה לנגב את הרצפה עם נייר טואלט והוא מגחך וזורק לכיווני כמה מגבות נייר. 'עם זה' הוא אומר.

אני מנגבת את עצמי מהרצפה. אני מנגבת את עצמי מעצמי. אני לא מצליחה לקום.

הוא עומד מולי.
'הייתי מנשק אותך אבל אני לא יודע איזה כולרות תפסת אתמול בהפגנה' הוא אומר, נותן נשיקה באוויר ויוצא. 

לפני 4 שנים. 12 ביולי 2020 בשעה 11:35

One day I'll get to you

and teach you how to get to purest hell

You do it to yourself you do
And that's what really hurts
Is you do it to yourself, just you
You and no-one else
You do it to yourself

 

 

לפני 4 שנים. 11 ביולי 2020 בשעה 11:38

סוס שועט
.
למתוח חוט-נייר לקשירת השיער
הרי הוא עלול להיקרע
.
כשמשהו בהורה נראה מעורער והוא או היא אומרים שהם חשים ברע
זה מדאיג במיוחד כשיש פאניקה כללית ומסתובבים סיפורים על שפעת קטלנית שפושה ברחבי המדינה
.
מן הסתם
הלב נרעד כשאני שומעת את קולו של המאהב הסודי שלי
במקום בו לא ציפיתי שיגיח
.
אותו הדבר קורה כשאני שומעת מישהו מדבר עליו
.
הלב נרעד בצורה אחרת כשמישהו שאני מתעבת במיוחד בא לבקר
.
כן
הלב הוא יצור עם נטייה מובהקת לנרעדות
הוא אפילו נרעד כשאני מזדהה עם אישה אחרת
אם המכתב מהגבר שאיתו העבירה לילה בפעם הראשונה
מאחר להגיע

.

.

.

סיי שונגון. יפן. מאה 11

תרגום: יובל אדו טל Yuval Ido Tal

* לקוח מעמוד הפייסבוק שלו, עליו אני ממליצה בחום.

 

לפני 4 שנים. 10 ביולי 2020 בשעה 16:52

חזרתי עכשיו עם הילד מסיבוב בשכונה.

בשביל הגישה לבניין שמענו את השכנה החמוצה מהקומה הראשונה, צורחת על הילד שלה (שהוא בסהכ בן שלוש) 'הפרצוף שלך מלוכלך לגמרי! תרד לנו מהמיטה!! אתה מלוכלך!!' ואז את בעלה הדוב המטומטם מחרה-מחזיק 'תצא לנו מהחדר! תראה איך אתה נראה!!'.

הילד שלי הסתכל עלי ושאל למה צועקים על הילד הזה אם רק הפרצוף שלו מלוכלך. אמרתי לו שאני לא יודעת.

עכשיו, גם אני חוטאת בצרחות על הילד שלי מפעם לפעם כשהוא מרוויח את זה וכמה מחברותי הטובות ביותר הן צרחניות ידועות ומדופלמות ובאמת שלפעמים הפיוז קופץ ואני לא יודעת מה קרה שם קודם, אבל יחד עם זאת לא יכולתי שלא לחשוב לעצמי - באמת? הפרצוף של הילד לא נקי אז אתם יורדים עליו כמו פטיש חמש קילו?? זה הקרב שלכם?? על המצעים הנקיים שלכם?? גם בואו, אפשר לחשוב במה מדובר - זה לא שהוא מגואל בדם, או שהתפלש בחוץ בנבלה, או שדחף את הפרצוף לקקי של עצמו.

מה שאנשים קוראים לכלוך, זה הרבה פעמים רחוק מלהיות מלוכלך. אולי זה לא נקי, אבל לכלוך זה לא.