The Dogs of Lust

במהלך היממה האחרונה עשיתי עם עצמי ניסוי לראות כמה אוכל למשוך במיטה בלי לקום והאם אצליח להגיע ל24 שעות שינה (און-אוף כמובן, בניכוי השכמות שירותים/מים/האכלת חתולים). הרבה פעמים אני מתרברבת בזה שיש לי יכולות נמנום/שינה של תיכוניסט אבל לא באמת העמדתי את זה למבחן וחשבתי לעצמי שיום כיפור נטול-ילד יאפשר לי את התנאים לניסוי. 

בכל אופן, על אף שהקפדתי להתעורר בערך כל שעתיים כמו זקנה ממוצעת, לא נכנעתי לערות ולשעון הביולוגי, התמסרתי לערפילי הנמנום המתוק והצלחתי לישון עד 1615, סהכ 14 שעות שינה. אני לא באמת יודעת למה קמתי בסופו של דבר, כנראה שגם בגלל שכאב לי הגב וגם בגלל שעמום, אבל אולי בעיקר כי החלום האחרון שחלמתי היה על האקסית המיתולוגית.

ובחלומי היא היתה מקסימה ומתוקה ובכלל לא משוגעת ולא הכניסה אותי להתקפי חרדה ולא כעסה עלי שלא סידרתי את המיטה בבוקר או שלא קמתי בזמן לעבודה, ולא הכריחה אותי לשבת לידה על הספה, או נעלבה ממני כשלא רציתי להתחבק איתה אחרי זיונים ולא הרימה עלי את היד ומיד התביישה בעצמה וגם נבהלה בעיקר כי אני הרמתי את שלי בחזרה; אבל הציצי שלה בחלום היה אותו הציצי הקטיפתי, הכבד, הרך והנהדר, עם הפטמות הכהות הגדולות שכל מגע קל שבקלים בהן היה שולח אותה לעולמות של עונג שלפעמים היו נראים לי מוגזמים מכדי להיות אמיתיים אבל היא היתה כולה אמת, קדושה, אדירה ונוראה. 

בסוף שתינו הלכנו לחיים טובים ולשלום, בלי פדיונות ובלי תרנגולים והתנקנו וניחמנו.
ומה שנשאר צף בחלומות ,שלי ובטח גם שלה.  

*עם התחת

קספר היה הבחור הכי יפה שראיתי בחיים שלי. נתקלתי בו לראשונה באיזה בוקר ליד ההגשה עצמית בחדר אוכל ואני לא בדיוק זוכרת איך ומתי התחלנו לדבר (כנראה בדיסקו של יום שישי) אבל מהר מאד גם התחלנו להזדיין. לא נהניתי מהזיונים האלה כמו שלא נהניתי לדעת שהוא מזיין במקביל גם את ליאור, שהיתה צעירה ממני בשנתיים. היתה בינה לביני איבה בלתי מוסתרת על רקע הזין הדני שלו, אבל יום אחד הוא סיפר לי שהיא מאוהבת בו ושזה מעיק עליו ושלכוס שלה יש טעם של פרינגלס. זה שימח אותי והוריד לי ממנו. הייתי אז בכתה י"א.

****

כמה מהמסייעת ירדו מלבנון ודודי ביניהם ובאופן ספונטני החלטנו כולנו לבלות את סוף השבוע בבית של שרית שגרה בכפר יובל. בלילה ישנו בחדר צר שהיה של אחד האחים הקטנים שלה, עם מיטת נוער ומרווח של בערך 20 ס"מ בינה לבין הארון. הייתי במחזור אז הצעתי לו לזיין אותי בתחת. אני זוכרת שהרגשתי כאילו משפדים אותי על מוט ברזל מלובן ורציתי לצרוח, אבל הייתי חייבת להיות ממש שקטה כדי לא להעיר את כולם. אני בכלל לא בטוחה שהוא נהנה ואני בכלל לא בטוחה שהיה לי אכפת. זאת היתה הפעם הראשונה שלי בתחת.

***

אני אפילו לא יודעת למה התחלתי להזדיין עם רוב אבל עובדה שזה מה שקרה. הוא היה ילד יהודי טוב ורגיש שהתאהב בי עד מעל לראש ולא היה לו אכפת שלא השבתי לו אהבה. בלילה האחרון שלו בארץ ישבנו בפאב, ברקע התנגן wonderwall של אואזיס ורוב התחיל לבכות. הסתכלתי עליו בחלחלה ואמרתי לו שאני באמת לא מבינה על מה כל הדרמה, שברור שזה רק בגלל המוזיקה ושתיכף יתחלף השיר והוא יפסיק לבכות. הרגשתי מאד חזקה ובשליטה כשאמרתי לו את זה. זה היה בערך חודש אחרי השחרור. 

***

בגלי התאהבתי במבט ראשון והוא בי. עבדנו ביחד בחברת הייטק ובכל רגע פנוי היינו חומקים להזדיין בכל מקום אפשרי - על הגג, בחדר מדרגות בין קומה 3 לקומה 4, בחניון, במחסן בחניון, באוטו בחניון, בחוף, אצלי כשגרתי אצל סבתא שלי, אצלי כשגרתי בדירה משלי. ככה במשך שש שנים עד שעזבתי את העבודה והתחלתי ללמוד באוניברסיטה. מדי פעם עוד היו הבלחות, עד שניתקתי אותו ממני כי התאהבתי במישהו אחר. הוא התפרק לגמרי, הטריד אותי בטלפון, הפסיק לתפקד. אחר כך הוא גילה לאשתו והכל רתח וביעבע. לפני שנה פגשתי אותו במקרה בבניין שבו עבדתי והסתבר שהוא עובד קומה מעלי, בחברה ששייכת לאחיה של החברה הכי טובה שלי. עברו קרוב ל20 שנה מאז התראנו בפעם האחרונה והפגישה היתה מרגשת. ישבנו לקפה למטה ודיברנו על כל מני דברים אבל לא על המשבר. אחר כך הוא כתב לי הודעה שאני לא מבינה מה זה עשה לו וכמה אני חשובה לו וכמה הוא אהב אותי. אני זוכרת שעניתי משהו שבזמנו היה נראה לי קליל ולא מזיק, אבל כבר למחרת הוא אמר שהוא מעדיף שלא נתראה ושאני מטרידה אותו ויומיים לאחר מכן הוא התפטר. 

מצברוח טוב

*הוצאתי את הצלוליטיס לסיבוב בשכונה

יש משהו בתנועה הנמהרת של האצבע המורה, הגוללת מבלי לעצור, מבלי להתעכב, הלאה וקדימה בבולמוסיות רפטטיבית, כמעט במנותק מהמוח; אני גולשת במדרון מתדרדר של אבני מילים ושברי דימויים ואז ברגע אחד מכריחה את עצמי להתנגד לסחף, לעצור ולקרוא. איזה מזל.

בְּמַקּוֹרוֹ מַגִּישׁ לִי הַשֶּׁמֶשׁ נוֹצוֹת אוֹר.
נִרְגָּשִׁים מְאוֹד אֲנַחְנוּ נוֹשְׁקִים לְעָרְפּוֹ הַחָפְשִׁי, הַפָּתוּחַ.
אֲנַחְנוּ קְרוֹבִים שֶׁל הַשֶּׁמֶשׁ -
דָּמֵנוּ אֶחָד.

עֵינַי כֵּהוֹת מֵעֵינֵי אֲהוּבִי,
מַעְיָן אָפֵל מִשְׁתַּפֵּל מֵהֶן.

הוּא מַנִּיחַ בְּחֵיקִי רְצוּעוֹת אוֹר
וּמִתְבּוֹנֵן בָּאוֹר מִתְנַמֵּר עַל הָעוֹר הֶחָשׂוּף,
עַל הָעוֹר הַסָּמוּךְ לָעֶרְוָה -
וְנִרְגַּע.

בְּיָדַיִם חֲשׂוּפוֹת אֲנַחְנוּ רוֹדִים אוֹר
וְשׁוֹלְחִים אוֹתוֹ לִלְחֹשׁ אֵצֶל תָּאֵי הַגּוּף הַקָּשִׁים,
אָזְנֵינוּ כְּרוּיוֹת כָּל הָעֵת.

לָכֵן אֲהוּבִי מְדַבֵּר אֵלַי בְּחָלָב וּפַעֲמוֹנִים,
הוּא מְדַבֵּר וְגוּפִי שׁוֹכֵחַ אֶת כְּאֵבוֹ,
שׁוֹכֵחַ וְנִזְכַּר בַּדִּנְדּוּן הֶעָמֹק
הַבָּא בִּגְבוּלוֹ שֶׁל הַשֶּׁמֶשׁ.

(ליאת מורבצ'יק)

אני שונאת בריכה ואוהבת ים.

אני מתה על גיר ידני.

אני חושבת שאני אוהבת בופה מפנק אבל בסוף אני שותה רק קפה שחור.

אני לא יודעת להיות בחופש. 

אני מעולה בחו"ל אבל נוראית בדרך לשם.

כמה טוב לחזור הביתה.

* את הגופות המיוזעים, הציקדות הצורחות, הקרבה האנושית; את הבופה המעתיר, השקיעות האיטיות, השעמום. 

** אין דין חוסר מעש בבית, כדין חוסר מעש בחופשה. הראשון הוא עונג צרוף, השני - עינוי.

* אני רוצה להגיד שהגוף האנושי תמיד מפתיע ברבגוניותו אבל זה לא יהיה נכון. מהותית, גם לשמנות וגם לכוסיות יש את אותו הגוף וממילא האבחנות הללו מאבדות מהחשיבות שלהן כשכולם מזיעים בבגד הים שלהם בתור לקוקטיילים חינם ליד הבריכה.

But there's nothing to blow

בזמן שאני מתעלפת בחדר אחרי תום קולינס אחד.

* הילד שלי בהלם מזה שיש תכשיר שהוא שמפו וסבון ביחד.

** קרח שמן ומבריק בהכרח ייראה טוב יותר שחור מאשר לבן.