The Dogs of Lust

כמו שאירופאים אוהבים לאכול חזיר באלף ואחת צורות הכנה שונות לארוחת בוקר.

* אוגוסט הוא אוגוסט לא משנה איפה.

** החיים זמניים, כאב הראש הוא נצחי.

כיפה שמופיעה במערכה הראשונה, תתגלגל אל בין הרגליים שלי במערכה השניה וכשאושיט אותה בחזרה לאמריקאי הנבוך שיושב מולי אומר לו "דונט וורי, איי קוט איט ביטווין מיי לגס'', בזמן שהוא מנשק אותה ביראת שמיים.

אני זוכרת שלילה אחד נסעתי אליו. ידעתי שהוא שומר עד 7 בבוקר ואחרי שעה וחצי של נהיגה טרופה דוממתי מנוע מחוץ לבוטקה. מהחלון ראיתי אותו יושב בחושך בכורסה המרופטת מול הטלויזיה, שכרגיל היתה דלוקה על ערוץ הספורט ללא קול ושרטטה באור כחול את הסילואטה שלו. נכנסתי פנימה בלי להגיד מילה ונעמדתי מעליו. הוא לא הפנה מבט, אבל אחרי דקה או שתיים יד שמאל שלו טיילה אל בין הרגליים שלי. המשכתי לעמוד מעליו בשתיקה בזמן שהאצבעות שלו הזדחלו אל תוכי באדישות, בדממה. אחרי בערך חמש או עשר דקות הוא מיצה ומשך את היד שלו ממני, מחה את האצבעות על הריפוד של הכורסה והמשיך להסתכל בטלויזיה. אחרי בערך חמש או עשר דקות הבנתי שגם אני צריכה למצות ויצאתי משם, נכנסתי לאוטו ונהגתי את כל הדרך בחזרה. 

קנדל רוי מטיס אליו לסקוטלנד את הבחורה שהוא מזיין ואחרי לילה שולח את אחד המיניונים שלו להעלות אותה על הטיסה הבאה בחזרה לארהב, כי היא אמרה יותר מדי פעמים את המילה 'מגניב'. 

אני יושבת במכנסיים מופשלים על השולחן בסטודיו  והיא חופרת לי בכוס ביד אחת וביד השניה מועכת את שד שמאל. אני מסתכלת לה בעיניים ומורידה את הפרצוף שלה לכוס שלי. היא דוחפת את עצמה פנימה כמו כלבה נלהבת והלשון הרחבה שלה מתחילה לבחוש בי. אני סופרת כמה שניות בלב לפני שהיא מתנתקת ממני במהירות, יורקת על הרצפה ואומרת בעלבון וזעם 'איכ הכוס שלך מלא זרע!' אני מביטה בה בחיוך מלמעלה, מושיטה אליה יד וקצת מרחמת עליה, בזמן שאני מחזירה אותה בעדינות ומחזיקה את הראש הממאן שלה צמוד לכוס המוזרע שלי.

קיבוץ מתוק שלי, מחותל באדמת העמק הכבדה, מעולף מחום. ברושים מאובקים מפיצים ריח דביק וכבד ושרביטי תירס ירוקים מצביעים מעלה ודוקרים שמיים קשים מסמאים בכחול.

***

לקח לי שלוש שעות להגיע. שלוש שעות להתפשט ממניירות בנות שלושים שנות עזיבה, להשיל חיים אחרים ולהיזכר. בעליה לקיבוץ אני עוצרת ומצלמת. בנחיריים רוטטים אני מריחה את הניחוח המעופש של מרישי עץ ספוגי בירה בדיסקוטק של הקיבוץ. המוזיקה ששמעתי כל הדרך היא המוזיקה לצליליה רקדתי מדי שישי, היא המוזיקה שנחרטה לי בבשר ובנשמה, שמזיזה אותי גם כשאני אילמת וכפותה, מפעילה אותי כמו פקודה סודית. אני מחנה ליד חדר האוכל, הולכת בשבילים דוממים ונטושים, דופקת בדלת ונכנסת לבית האפלולי והקריר של סבתא שלי. אני נושמת עמוק. 

***

היא מטנפת על כל הקיבוץ, כאילו מעולם לא עזבה. אבא שלי אומר שבחוץ מרגיש כמו לגור במייבש שיער ותיכף גם אמא שלי תבוא ונלך כולנו לבית הקברות. אני נכנסת רגע לשירותים ומסתכלת אל עצמי במראה הקטנה ובודקת 'סבתא, בת כמה אני נראית? אני נראית צעירה? אני חייבת להיראות יותר צעירה מכולן, אני נראית יותר צעירה מהן? סבתא בת כמה אני נראית?' 

***

אנחנו עומדות ביחד שלושתינו ובוכות. שירה היא היתומה הראשונה בכתה ובאמת שאי אפשר לדמיין או לתאר או להסביר מה זה 'בת-כתה'. או מה זה 'בת-כתה יתומה'. זה להתייתם קצת בעצמך. אחר כך, במועדון לחבר, נשתה קצת וגם נצחק, אבל עכשיו אנחנו עומדות ביחד שלושתינו ובוכות.

***

בדרך חזרה לתל אביב הבכי נתקע לי קשה כמו גלעין של אפרסק בגרון. בעשר בלילה על כביש 6 דרום, איפשהו אחרי ניצני עוז, אני רוצה לעצור בצד ולשבת רגע על גבעות העשב הקצור בשיפולי הכביש.

אני לא עושה את זה.

הייתי היום בביקור אצל רופאה מומחית מבוגרת, שהיתה כל כך סבלנית ונחמדה ונעימה, שכשהיא אמרה לי בדאגה 'את נראית לי חיוורת' רציתי להתכנס אל בין הזרועות הרכות שלה ולזעוק 'אז מה לעשות??? תגידי לי מה לעשות! תעזרי לי! תעזרי לי!!! אני עייפה כל הזמן ויש לי מלא מטלות כל הזמן!!! ולמה את ואבא רק עוזרים לאחים ואף פעם לא לי!!!??!??!' אבל במקום זה אמרתי לה 'זה בגלל שאני אשכנזיה', כי כזו אני, מתלוצצת עם רופאותי

יושבת בטיסת לואו קוסט עמוסה בחזרה מנסיעת עבודה קצרה ברומא ומאוננת את עצמי לדעת מתחת למעיל, על כל הגברים האיטלקים הלוהטים, אבל בעיקר עליך מצמיד את הכיפה של הזין המושלם שלך לכוס הפתוח שלי בלי לדחוף אותו פנימה, נוגע לא נוגע, חודר לא חודר. הזוג המבוגר לידי קוראים אחד לשני אהובי ואהובה ומחזיקים ידיים, בזמן שאני גומרת כמו משוגעת על איך שאתה מלטף את הזין שלך בתנועות איטיות ומביא ביד על הכוס שלי, בלי לזיין. בלי לזיין.

אני לא יודעת עם מי אתם דיברתם עכשיו, אבל אני דיברתי במשך עשרים דקות עם הנכדה של גולדה מאיר ששאלה אותי מה היא תראה אם היא תחפור את הקבר של אמא שלה, אם יהיו שם תולעים או לא. אמרתי לה שלדעתי לא אז היא שאלה אותי, מזועזעת, איפה התולעים?? אמרתי לה שאני חושבת שהן כבר עברו לגופה הבאה.. היתה לנו שיחה נהדרת, צחקנו, הסתכלנו בשעה, דיברנו על מרפאות שיניים ונהננו מהחיים.