אני חצי שעונה אחורה על מכסה מנוע של מכונית, יד שמאל שלי מפשילה את השמלה ויד ימין מאוננת בעצלנות "אני רואה אותך יא מציצן גרוע שכמוך, לך תתחבא מאחורי העמוד השני" אני צועקת לו. קירות החניון מחזירים לי הד מהדהד של בושה. אפשר לשמוע גם את כל אלה שעומדים מחוץ למועדון ומעשנים, "אה ואל תגמור" אני צועקת לו.
"אתה יודע, אוננתי היום בערך 13 פעמים על מישהו וגמרתי כל פעם רק על המילים שלו" אני ממשיכה בצעקות. "באמת...? מי זה? למה אוננת עליו כל כך הרבה? איך הוא נראה?" הוא לא צועק בחזרה אבל קול הבס שלו מלא במצוקה וממלא את חלל החניון. הוא צמא לדעת. אני אומרת לו שזה לא עניינו, מתרוממת, מסדרת את השמלה והולכת לכיוונו בצעדים מהירים. "מספיק עכשיו, חוזרים למעלה ותקנה לי עוד ג'ין אנד טוניק".
---
בסוף הערב שנינו יושבים במכוניות שלנו, חלון-נהג אל חלון-נהג "אתה צריך ללמוד את are friends electric של גארי ניומן. אני רוצה שתנגן את זה בזמן שההוא עם המילים שובר לי את הכוס מול הפרצוף שלך. עכשיו תוציא את הזין הקטן והמתוק שלך ותאונן. אני מרשה לך לגמור".
