מרגיש לי כזה מטלה כבר. אני לא עושה את זה מתוך הנאה חס וחלילה. סתם יצא לי בטעות שנגעתי בזין ועכשיו אני כבר לא יכול להתנתק עד שאני גומר, זה קשה.
ומילא אם הייתי מהגברים הקריקטוריים שמאוננים שתי דקות וגומרים, אבל לא. לא, מצד אחד מרגע שהיד שלי על הזין קשה לה להתנתק, מצד שני הוא זין קצת בררן, לא הכול עושה לו את זה. אז יוצא שאני מחפש שעתיים עבור הרגע המושלם בשביל לגמור. לפעמים משהו כן עושה לו את זה אבל מרגיש לי שזה לא זה, אז יש לי הזדמנות לגמור אבל אני מרגיש שיש אופציה יותר טובה מעבר לפינה אז אני נשאר על הקצה. אבל אז יכול להתברר שזה לא מעבר לפינה. כבר רגיל לי שכל הפרוצדורה לוקחת שעה-שעתיים. ויש לי דברים לעשות!
לפעמים הידיעה הזאת עוזרת לי כן להתנתק מוקדם. לפעמים אני כן רוצה לאונן ופשוט חושב שאצליח הפעם בקצת פחות זמן ונסחף מאותן סיבות. הרבה פעמים אני באמת פאקינג לא רוצה אבל לא מצליח להתנגד ובכל זאת נגרר לפרוצדורה.
וזה ממש משבש לי את החיים. נגררתי לזה הבוקר ויש לי עוד מאמרים לקרוא לאוניברסיטה אבל במקום זה אני שעתיים כמעט על השיט הזה. שלשום בלילה לקח לי הרבה יותר מדי זמן. בד"כ אני מאונן במוצ"ש כזה אבל שלשום פשוט לקח לי הרבה יותר מדי זמן מהמצופה והלכתי לישון באיזה ארבע, וזה גרם לכך שבראשון קמתי מאוחר. היו לי לימודים בצהריים, כך שהיה לי הרבה זמן פוטנציאלי לישון, אבל בכל זאת בגלל השיט הזה קמתי מאוחר, והייתי צריך לקחת אוטובוס מאוחר ולפחות הצלחתי לפספס רק שליש שיעור ולא את כולו. וממש כעסתי על עצמי ואמרתי לעצמי שלא אאונן כמה ימים, כי חלאס! כמה אפשר להידפק מהחרא הזה שאני לא באמת נהנה ממנו. וכמובן אתמול בלילה בכל זאת אוננתי, וזה שוב לקח יותר מדי זמן והבוקר שוב התעוררתי מאוחר. השיעור היה מוקדם הבוקר אבל לפחות בזום, אז הצטרפתי לזום גם באיחור של איזה שליש שיעור. זה לא טוב.
ושוב, אני לא נהנה מזה באמת. כשאני מסיים אני מרגיש טוב באופן רגעי מאוד ואז כל הרגשות הכי נוראיים של תיעוב עצמי, כעס, בדידות ודכאון מציפים בגדול. אני לא יודע איך אני מסוגל לחזור על המעגל הזה כל יום. ולא שאני נגד אוננות, גם כשלא אוננתי יותר מדי זמן זה לא טוב כי אני לא יכול להיות בנאדם ככה, אני חרמן כל הזמן (איכס איך אני שונא את המילה הזאת "חרמן", גם באנגלית horny נשמע נורא. חבל, זה רגש מאוד טבעי, צריך להיות לו שם קצת יותר... לא יודע... נונשלנטי? לא אגיד אלגנטי, אבל פחות in your face מ-"חרמן". אני שנים מנסה לחשוב על המילה המושלמת ואין לי. אם מצאתן תודיעו לי).
הפעם האחרונה שלא אוננתי הרבה זמן זה היה לפני איזו שנה, הייתי בחו"ל ומעולם לא אוננתי בחו"ל לפני כן. אבל טסתי לזמן ארוך ככה שזה היה צפוי בכל מקרה - טוב אני קצת סוטה מהנושא אבל יאללה ניתן לזה פסקה: אז זה היה לסמסטר באיטליה ונסעתי קודם לטייל וטיילתי ולא אוננתי ורציתי גם לא לאונן - שהאוננות תישאר בבית - וחשבתי "טוב יהיה בלתי אפשרי לא לגמור הרבה זמן, אבל אני סטודנט בחו"ל, יש צעירות בהוסטלים כשאני מטייל (הפעם הראשונה [והיחידה] שלי הייתה עם ספרדייה בהוסטל בגרמניה), כשאגיע לאוניברסיטה יהיו הרבה סטודנטיות, אולי לא אצטרך לאונן, אולי אצליח להשיג משהו יותר טוב (ספוילר - לא)". אז השתדלתי לא לאונן, ואז כשנכנסתי לבידוד לאחר שגיליתי שבוע לפני תחילת הלימודים שנדבקתי בקורונה (עד לפני שנה קורונה עוד הייתה מגה ביג דיל זוכרים?) ניסיתי בכל זאת לא לאונן. לא עזר שגם אחרי שבוע וקצת בבדיקה השנייה עדיין הייתי חיובי. אז סתם הייתי תקוע בחדר במלונית קורונה באיטליה פאקינג שלושה שבועות. וברור שנשברתי באמצע, אבל בדרך נוראה - נפלתי לקאטפיש באינסטה. זה לא היה קורה אם הייתי פשוט מאונן קודם, נראה לי אם היו חותכים אותי לשתיים באמצע שם היו מגלים שאני 90% שפיך מבפנים, לא יכולתי לחשוב נורמלי. אז השיא שם היה שלושה שבועות, אולי קצת יותר (כי טיילתי שבוע+ לפני הבידוד). ואחרי זה הקאטפיש ניסה לסחוט אותי (לא שלחתי נודס או משהו אבל המבוכה של האינטראקציה הזו מספיקה) ואמרתי את זה לידידה משום מה למרות שלא דיברנו הרבה, אולי כי היא הייתה sex-positive כזה, והיא התקשרה אליי והרגיעה אותי ואמרה לי לנתק מיד לגמרי את הקשר, לא לנסות להגיע להיגיון או משהו, פשוט לנתק, ועשיתי את זה והיא צדקה לגמרי ואני מודה לה, היא אדם טוב. בכל מקרה אחרי זה המשכתי לאונן במלון כרגיל ואחרי זה בדירת הסטודנטים באיטליה כרגיל, אפילו לפעמים קצת יותר מדי. אז שלושה שבועות בערך זה השיא שלי מאז גיל 14 בערך כשהתחלתי לאונן, לא הרבה, אבל צריך פאקינג לאונן.
בכל מקרה אז... טוב קצת איבדתי את חוט המחשבה עם הסיפור הזה, בכל מקרה אני יודע שלאונן זה סבבה אבל הייתי רוצה לפחות להנות מזה כשאני עושה את זה ולא להרגיש שזו מטלה, ובטח שזה יפסיק לחבל לי בחיים השיט הזה, בא לי לחיות כאדם בוגר נורמלי מבלי להצטרך לחשוב על זה כל הזמן, לפחות שיעבור יום מבלי שאתלבט על לאונן. ג'יז אני מרגיש את זה באותה רמה כמו שהייתי נער, זה לא אמור לרדת קצת? מדי פעם זה סבבה, אפילו שזה לוקח זמן, אם זה פעם ב- וזה לוקח זמן אז זה יכול להיות סבבה, משהו שמחכים לו קצת, אבל בטח שאי אפשר לבזבז על זה שעתיים כל יום רק כדי לחוש את השנאה העצמית שנייה אחר כך. נראה לי פעם בשלושה-ארבעה ימים זה אולי האידיאלי. רואות? אני כל כך חושב על זה כל הזמן וכל כך שונא את זה עד שאפילו שסיימתי, אני כל כך כועס על עצמי על איך שבזבזתי לעצמי זמן על כלום עד שבזבזתי עוד יותר זמן כדי לכתוב על זה כאן. דאמיט יש לי מאמרים משעממים לקרוא ושיט! טוב אני כותב גם בשביל הדופמין של שני הלייקים שאקבל אולי. ואולי איזו תקווה של להישאר נוכח כאן ואז אולי מישהי חמודה תראה את הפרופיל ותקרא את הבלוג שלי ותרצה את החמוד מלא התיעוב העצמי הזה, מה יותר סקסי מאשר היעדר-ביטחון עצמי מוחלט הרי? הפתרון הכי טוב יהיה פשוט להזדיין, זה ימנע את כל המחשבות הרעות והבדידות כשאני מסיים כי לא אהיה לבד ואוכל להרגיש קצת טוב עם עצמי שאני לא האדם הכי נורא בעולם. אבל זה לא יקרה בזמן הקרוב, כנראה גם לא הרחוק. אצטרך להסתפק ביד ובאכזבה הרגילה.
