לא כתבתי כאן זמן מה... אני עכשיו בלימודים וגם עובד תוך כדי אז אין לי הרבה זמן לכלום.
כמובן אני עדיין בודד, למרות שאני מוקף באנשים.
כל כך הרבה בנות יפות באוניברסיטה, קשה לחשוב. רק חולף לי בראש בשיעור איך בא לי שבין השיעורים מישהי פשוט תתפוס אותי, תצמיד לקיר כשאף אחד לא בסביבה/שם לב, תלפות את הזין שלי מבעד למכנסיים בעוצמה, תתקרב עם הפנים שלה אל שלי ותלחש לי "אתה שלי עכשיו". זה כל מה שנדרש אם מישהי רוצה אותי. לא צריך הסכמה מצדי, שפשוט תחליט ותיקח אותי לעצמה, כרצונה. אני אהיה רק לחוץ בנוגע ללהחמיץ שיעור. אני תלמיד טוב כזה, לא בגנים שלי להפסיד שיעור, זה פשוט לא מתחשב לי במוח. עוד מבית הספר, אבל עכשיו זה אוניברסיטה והכל יותר וולונטרי אבל אני עדיין כזה. איזו התנגשות ערכים; אישה שולטת מול האשמה שלי, קשה. אני חושב האמת שהאשמה תנצח לרוב, היא מאוד גדולה, אבל לא אדע באמת עד שאחווה, אני רוצה לחשוב שזו תהיה האישה אבל אני לא בטוח כלל.
טוב ואפשר גם בדרך עם הסכמה אם אתן מעדיפות. בכל זאת, עדיף לא לקחת הימור על בחור אקראי שהוא נשלט כזה שרק מחכה לשולטת שתיקח אותו ופשוט לתפוס אותו במפשעה. אז שמישהי פשוט תתחיל לדבר עמי ותוביל אותי לשם. אם מישהי תתחיל איתי אני ודאי לא אתנגד. אגב, נשים תיזמו! אני אישית מת על זה! לא שחוויתי את זה לצערי, אבל אני מאוד רוצה, רוצה להרגיש נחשק אבל זה לא קורה. אני גם חושב שסיכויי הדחייה שלכן נמוכים לעומת הסיכויים של גבר שמתחיל עם בחורה. וגברים (שאני אישית לא מכיר) שלא ירצו שבחורה תתחיל איתם כי זה יוריד להם את הביטחון משום מה (מה? מישהי מביעה בך עניין - מה יותר מעלה ביטחון מזה?), בחייאת די, תנו לי את זה, תנו להן את זה. מעדיפים אתם לפנות אקטיבית? מעולה. לי זה קשה מאוד ואני פשוט בעד עולם שבו נשים מרגישות חופשיות ובטוחות בעצמן שהן יכולות לפנות לגבר ולהרגיש טוב עם זה. וזה קצת יוריד את הלחץ ממני גם. לא שאני חושב שבעולם כזה יפנו אליי אי פעם. אני מניח שאני לא יוצר יותר מדי עניין. דיי שקוף.
אני רואה אותן חולפות ונושך את השפתיים. איך בא לי שפשוט ישבו לי על הפנים. כבר נהיה חורפי אז פחות רואים את זה, אבל חולצות קצרות שרואים את הפופיק עדיין בסביבה - הפופיק אנדרייטד. אולי פשוט כי אם רואים את הפופיק רואים את הגזרה של הגוף. העור החלק היפה הזה. לפעמים אני פשוט רוצה לרדת על הברכיים ולנשק. אולי זה הרווח הקטן הזה קצת מתחת לפופיק עד המכנסיים שבו יש פס חשוף שכזה של הגוף. דומה לאופנת שנות האלפיים כזה, בריטני ספירס, מת על האופנה הזאת. פס גוף צר אך מפתה ביותר. האופנה היום מרגישה לי חופשיה, אני רואה כל מיני סגנונות, שונים ויפים, לא משהו מוגדר. גאד נשים מתלבשות נהדר היום, כל הכבוד ותודה לכן! אני יודע שאתן לא עושות את זה בשבילי אתן פשוט רוצות להיראות טוב עבור עצמכן וזה נהדר. אני גם מנסה יחסית להיראות טוב. אין לי אמנם חוש אופנתי מיוחד אבל קיצצתי את הזקן לאורך נורמלי סוף סוף, מסתרק, משתדל לא ללבוש טרנינג כשאני הולך לאוניברסיטה, דברים בסיסיים כאלה.
אני רואה מישהי עם מחשוף יפה. הן עוברות ואני מסתכל מבלי להסתכל על האזור שממגנט את עיני. כמו שאמרו בסיינפלד: "זה כמו להסתכל על השמש... אתה מקבל תפיסה של זה ומסיט את המבט". כאילו, אני מניח שכולכן מודעות כשמישהו מסתכל עליכן, גם אם הוא מאחוריכן, או רחוק, אתן מרגישות איכשהו. אני חושב. אני מקווה רק שאני לא נראה בוטה, בהחלט מקווה לא להטריד בשום צורה. אלו מבטים חטופים. אבל זה משהו ייצרי, מושך, ליטרלי מושך - אני מרגיש את העיניים נמשכות לשם בכוח ואני צריך להתנגד כי אי אפשר להסתכל ישירות על זה. כמו שתי קבוצות שמושכות בחבל משני צדדיו. אבל העיניים שם. והראש... בראש אני רק רוצה לנוח עליהן. כמו שתי כריות נוחות. איזו שלווה מרגיעה. כמו הפוך הכי נעים בעולם. הלוואי עליי.
לא, צריך לחזור לשיעור.
(גאד איזה טקסט לא מוגדר. אני נע בין פנטזיות לקריאות חברתיות לחוסר הביטחון שלי. לא יודע איך יצא ככה.)
&ab_channel=balckmoon1020
