חזרתי ללימודים, התחיל סמסטר חדש, עברו רק שבועיים ואני כבר מרגיש מאחורה בחומר.
אני גם עובד תוך כדי. עבודה שבין כה וכה מרוויחים בה פרוטות. אני לא עובד בה הרבה משמרות, כך שגם לא ממש מרוויח סכום נורמלי, אבל עובד מספיק כדי לסתום חורים של "זמן חופשי".
עכשיו מצאתי זמן לכתוב את זה כי אני מחכה באיזה תור.
אין לי כוח לכלום. סיוט.
אני עדיין מרגיש בודד, כלום לא השתנה. כל כך הרבה סטודנטיות יפות, אבל אין לי כישורים חברתיים אז הן לא יכירו אותי לעולם, גם אם אשב לידן עכשיו סמסטר שלם בכיתה.
כוסאומו מה נסגר מדלגים על התור שלי כאן?? הוצאתי מספר וזה פשוט דילג על המספר שלי והמשיך.
אז אני בתקופה בה אני רק לומד או עובד או עושה דברים משעממים אחרים או דוחה ללמוד ומרגיש רע בנוגע לזה. מה שבטוח, לא עושה משהו כיפי או מספק. לא נפגש עם חברים יותר מדי. כאמור אין לי חברה ואני לא רואה איך תהיה לי בזמן הקרוב... או הרחוק... גם אין לי ממש תקווה שמשהו ישתנה, נראה לי פשוט אמות ככה.
מה אגיד, קמתי אופטימי היום.
הגיע סוף סוף התור שלי אבל מסתבר שחיכיתי לכלום ושום דבר.