לא כתבתי כאן זמן מה, אז נראה שהגיע הזמן. הייתי בחו"ל שבועיים+ ולפני כן הייתי שבוע בחיפה, שזה לא חו"ל אבל הרגיש קצת חופשה עבור מישהו מהמרכז.
הייתי בפרויקט מוזיקלי דיי מגניב שעירב מוזיקאים מישראל ומגרמניה. קשה לי להגדיר את עצמי כמוזיקאי כיוון שאני לא עוסק בזה הרבה, אבל יש לי ניסיון מה בשירה; הייתי במגמת מוזיקה, הייתי במקהלה לפני ואחרי הצבא ועד הקורונה למעשה וגם לפני שנתיים השתתפתי באיזה מופע מוזיקלי שידידה שלי אירגנה. הגעתי לפרויקט הזה דרך חברים שלי. חבר אחד סקסופוניסט (ומנגן על עוד הרבה כלים) מוזיקאי תותח שלמד ולימד ברימון ויש לו חיבה רבה לגרמניה היה בפרויקט הזה לפני שנתיים, הוא שכנע חבר נוסף להצטרף לזה שנה שעברה, קלרניטן קלסיקאי שעכשיו לומד באקדמיה למוזיקה בתל אביב ושניהם שכנעו אותי להצטרף השנה, למרות שאני לא מרגיש עצמי מוזיקאי מקצועי כמוהם. אבל עדיין, נשמע כיף אז נרשמתי והתקבלתי. זה שבוע בחיפה, הגרמנים באים לפה, עושים חזרות על קטעים ובסוף מופע קטן ואז עוד שבועיים בוויימאר בגרמניה, אנו באים לשם, שוב חזרות מדי יום ולבסוף ארבעה קונצרטים בארבע ערים בגרמניה, אולם באותו איזור של ויימאר, לא נוסעים עד ברלין, המרחקים שם גדולים. בנוסף הייתה איזו סדנה של שלושה ימים איך שהפרויקט הסתיים, המשך לא ישיר של מהות הפרויקט. המוזיקה הייתה מגוונת, הייתה מנצחת רוסייה שהביאה לנו קטעים ביידיש, שזה הדגש של המטרייה מעל הפרויקט שלנו, קראו לזה Yidish Summer Weimar והיו שם עוד מוזיקאים מלבדנו. הייתה זמרת טורקייה-קורדית שהביאה לנו קטעים בטורקית וקורדית. היה קלרניטן שבעיקר עבד עם התזמורת והתמקד בכליזמר. והייתה נגנית קאנון יוונייה, גם היא עבדה בעיקר עם התזמורת, אך היה לנו קטע ששילב יוונית, טורקית, יידיש ועוד... רוח של עירוב תרבויות כזה, במיוחד כששרים את זה ישראלים וגרמנים יחד. גם בתוך הישראלים היו יהודים וערבים. נגן עוד הביא לנו קטע בערבית ועוד קטע תזמורתי. התזמורת כללה כלים קלאסיים כביכול - כינורות, ויולות, קלרינטים, פסנתר, חליל צד - אך גם כלים יותר "מודרניים" - סקסופונים, תופים, גיטרה חשמלית וסינטיסייזר - ובנוסף להכל כלים יותר "מסורתיים" - קאנון, עוד, בוזוקי, דרבוקה וגם ציתר שזה כלי שאפילו לא שמעתי עליו קודם, דומה לקאנון, לוח מיתרים כזה, אך עם סאונד שונה, האמת קצת דומה לגיטרה דווקא, כנראה קשור בסוג המיתרים.
זה לא סוג המוזיקה שאני רגיל אליו, לא לשמוע ובטח לא לבצע, אך העיקר היה יותר החוויה והאנשים. חברים שלי החליטו להשיג דירה בצפון, שנה שעברה הם עשו סוג של "יומיות" עם הפרויקט כשהיו בחיפה, נסעו לשם כמעט כל יום והבינו שזה סיוט. אז הם דיברו עם שתי בנות שהיו במקהלה גם שנה שעברה שגרות בקיבוץ כפר המכבי ושכרו דירונת לשבוע. היינו שם ארבעה בחדר, אני ושני החברים ועוד ישראלי נוסף, חבר של החבר הראשון מרימון. היה צפוף אבל רוב הזמן לא היינו שם אז לא נורא. בוויימאר היינו בהוסטל דיי במרכז העיר, עיר קטנה אך יפה מאוד. רוב הזמן הייתי בחדר עם עוד חבר אחד. בימים האחרונים, כשהפרויקט הרשמי למעשה נגמר ונמשכה רק הסדנה, עברנו שנינו לחדר עם שני החברים האחרים שהיינו יחד גם בדירונת בכפר המכבי.
הדברים הלוגיסטיים הללו משפיעים וחושבים עליהם והיו עוד עניינים עם החברים שגם מעצבים את החוויה הכללית וכמובן שבפרויקט כזה עוסקים במוזיקה הרבה וחושבים עליה, אבל מה שבאמת העסיק אותי הרבה שם (שם קרוב ושם רחוק) הוא, מה שמעסיק אותי כמעט תמיד, pretty women. מפגש עם הרבה גרמניות חמודות בפרויקט דיי אינטנסיבי שמכריח היכרות עמן, איך ניתן שלא לחשוב עליהן?
הייתה שטפי, גרמנייה חמודה אחת, מאוד פוליטית, פמיניסטית, ביסקסואלית, מדברת בשפת אינטרנט כל הזמן, ממוצא חצי אוקראיני אז מן הסתם היה לה מה להגיד על זה. מתלוננת על הפוליטיקה בגרמניה, אבל דווקא היה מאוד כיף איתה, בחורה משעשעת. כנראה האחת שהכי התקרבתי אליה שם, אבל לא הצלחתי להביא את זה לשום מצב.
הייתה תרזה, יפהפייה, בלונדינית, עיניים כחולות עמוקות, דיי גבוהה, נראית ממש ארית, חייכה כל פעם שיצרנו קשר עין, התרגשתי, לא ידעתי אם היא פשוט ככה או שהיא מחבבת אותי. רוח חופשייה מאוד, אוהבת לרקוד. בשבוע הראשון דיברנו דיי הרבה אבל אחר כך פחות. לא הייתי בטוח אם יש לה חבר, אבל כנראה שכן. ביום חופש שהיה לנו, הלכנו אנחנו, שלושת החברים, יחד עם כמה גרמניות, לטיולון בצפון. הלכנו להמבורגר כביש 90 ואז לאיזה יקב ברמת הגולן. אולם אז לדאבוני הייתי צריך לחזור לקיבוץ, לעבוד. אני עובד מהמחשב, אבל עדיין צריך להיות במקום עם אינטרנט יציב ובכללי מעדיף סביבת עבודה נוחה. בכל מקרה תרזה וגרמנייה נוספת הלכו עם החבר השני לכנרת. הוא סיפר לי שהיא סיפרה לו שהיא הייתה בישראל במרץ עם חבר שלה. הוא לא הבין אם היא סיפרה על חבר שלה בלשון עבר או הווה. כשהגענו לוויימאר אני חושב שראיתי אותה עם מישהו, אבל אני לא בטוח בקרבה.
בכללי נראה שכמעט לכולן שם יש חבר, מה שמעט ביאס אותנו - גבירותיי, אתן באות לפרויקט בינלאומי אינטנסטיבי לצעירים וכולכן תפוסות? למה נרשמתן לזה? בשביל המוזיקה?
חברי הקלרניטן בכלל היה מאובסס ברמה אחרת לאחת הגרמניות שהייתה גם שנה שעברה והיא לא רק תפוסה - היא תפוסה עם אחד הגרמנים במקהלה. אני לא יודע למה הוא ציפה אבל הוא כל הזמן היה סביבה. עדיין זה הביא לנו את אחד הימים הכי כיפיים בפרויקט כשהיה יום חופש ואותה גרמנייה הביאה אותנו לעיירה שלה באיזור הכפרי של בוואריה. טיפסנו על הר, ראינו נוף מרהיב ואכלנו אוכל לא כשר בעליל בחברה טובה. אחלה יום.
כולם גם אהבו את הזמרת הטורקייה ונגנית הקאנון היוונייה, הן היו כאלו מתוקות והצטרפו אלינו כשיצאנו לברים, לא היה "דיסטנס" והן הפיחו חיים ועשו צחוקים בכל מקום שהן הלכו. הן התנהגו ממש כאילו היו חברות הכי טובות אבל מסתבר שלא הכירו אחת את השנייה לפני הפרויקט. אבל היוונייה גרה באיסטנבול, איפה שהטורקייה נולדה, היא ידעה טורקית והזמרת נראה לי ידעה לפחות חלקית יוונית. הן שתיהן גם עשו לנו סמינרים קצרים על המוזיקות של הארצות שלהן וההבדלים בין האיזורים השונים. המוזיקה ממש בתוכן, היה אפשר להרגיש את זה.
היו גם ישראליות מהממות. נגנית הכינור נראתה יפהפיה באופן מוגזם, במיוחד בשמלת הקונצרטים שלה. חברי הסקסופוניסט היה מאוד בקטע שלה, אבל הוא סיפר שהוא כבר דיבר איתה על זה בעבר ושזה לא יקרה, מהבנתי משום הפער הדתי והתרבותי ביניהם, היא ערבייה. אני מאוד התחברתי לחלילנית, חיפאית חמודה, עם לוק של ילדת סנטר כזה. ידעתי מוקדם שיש לה חבר והאמת לא דיברתי איתה הרבה בשבוע הראשון. לקראת אמצע הפרוייקט התחברנו יותר ובסוף הייתה לנו ממש כימיה. אני חושב שהיה גם מתח מיני מסוים ושאם לא היה לה חבר יש סיכוי שהיה קורה משהו. באחד הימים של הקונצרטים היינו בעיירה קטנה ולקראת הקונצרט התמקמנו בכזה מקום פתוח שלידו היו גנים יפהפיים, אז "הזמנתי" אותה לטייל עמי והיה מאוד נחמד בחברתה. לדאבוני החברה שלה בפרוייקט הייתה גם סקסופוניסטית, אך הרוח שלה הייתה כמעט הפוכה לגמרי לרוח של החלילנית או של החבר הסקסופוניסט שלי. למרות הלוק הגותי קצת של החלילנית, היא הייתה כה לבבית ונחמדה וחיובית לגבי הכל. הסקסופוניסטית פשוט התמרמרה כל הזמן והתלוננה על כל דבר והיה פשוט לא נוח להיות לידה. מתישהו שתיהן גם רבו כי הסקסופוניסטית זלזלה בחלילנית על משהו. קצת שמחתי האמת כי היא גם נראתה כמו חברה רעה וגם הייתי שמח לבלות זמן עם החלילנית מבלי שהסקסופוניסטית תהיה בסביבה. בכל מקרה בזמן ששנינו טיילנו בגנים היפים ודיברנו ביום של הקונצרט, היא הטילה "באגביות" את פצצת החבר. אני כבר ידעתי קודם שיש לה חבר, אבל זה שהיא הטילה את הפצצה גרם לי לחשוב שהיא חושבת שאני מחזר אחריה. לגמרי הייתי בקטע שלה אבל לא תכננתי להפריד בינה לבין חבר שלה, יותר אולי לקוות שהיא פשוט תגיד לי שהיא פוליאמורית או משהו. אבל אחרי שהיא הטילה את הפצצה באגביות הזו היא עדיין המשיכה להיות בחברתי, לא ניסתה להימנע ממני. כשחזרנו לוויימאר באוטובוס אחרי הקונצרט היא רצתה לשבת לידי. מתישהו בשיחה באוטובוס אמרתי לה שקלטתי שהיא הטילה את פצצת החבר והיא אמרה שהיא ממש לא שמה לב. אמרתי לה שידעתי קודם לכן שיש לה חבר, אבל שאם לא היה לה לגמרי הייתי מתחיל איתה, היא צחקה ולקחה את זה כמחמאה, שזה מה שאהבתי בה, היא לקחה דברים בקלילות וחיוביות. באמת היו לי כוונות טובות בלבד ולא רק אנכיות וכיבדתי את הגבולות שלה והיא לקחה זאת בטוב. אפילו אומר שאם היא הייתה מקדמת מהלך אני מאמין שהייתי עוצר בה ומעלה את זה שיש לה חבר. אני רגיש לסוגיות אתיות כאלה ואני overthinker בהגזמה, אני לא נוטה להתנהגות אימפולסיבית במיוחד. אחרי שנגמרו הקונצרטים אני נשארתי לסדנה הזו והיא נסעה לכמה ימים בברלין. שנינו כבר בארץ ואמרנו גם שנשמור על קשר וקצת התכתבנו אחרי שחזרנו אבל היא לא ענתה לי להודעה האחרונה ששלחתי לה כבר לפני מספר ימים. אני מתכתב גם עם שטפי, שלחתי לה קולאז' תמונות משעשעות שלה כשחזרתי והיא אהבה את זה, אבל גם מתכתבים בתדירות דיי נמוכה. מהבנתי חברי הסקספוניסט מתכתב ברציפות עם מישהי מהמקהלה כך שאני לא יודע אם זו פשוט הסיטואציה או אני, אבל לצערי אני לא בטוח שהקשרים הללו יחזיקו לטווח הארוך בקצב הזה.
אבל עדיין הייתה חוויה טובה. וכשחזרתי, חזרתי לדירה אחרת. אני עדיין גר עם ההורים, אך כפי שכתבתי בפוסטים קודמים, בגלל תסביכים עם בעל הבית הקודם עברנו דירה. וזה קרה בול כשהייתי בחו"ל, אבא שלי הפולני אמר כבדיחה "שהתחמקתי" מכל הבלאגן של מעבר הדירה. למרות שנרשמתי לפרויקט הזה לפני שהם דיברו בכלל על לעבור דירה, זה הכל קרה מאוד מהר. אבל הוא פולני והוא עשה את "הבדיחה" הזו איזה שלוש פעמים. אז אני לא יכול להתלונן. אבל זה מוזר. כאילו זו דירה בסדר סך הכל, עדיין קרוב לאותו איזור של הדירה הקודמת. אבל מוזר לחזור לבית אחר. והחדר שלי עדיין מבולגן כי חסר לי ארון שמהבנתי התפרק במעבר, אז הזמינו ארון חדש שעוד לא הגיע, אז בינתיים רוב הדברים שלי עדיין בקופסאות. פשוט יש תחושה כללית של בלאגן קצת. אבל אני מקווה שתוך שבוע אוכל לסדר כבר הכל וזה יעבור.
הגיטריסט שהיה איתנו בדירונת בכפר המכבי ובחדר ההוסטל בסוף בוויימאר, כל הזמן החמיא לי על המראה. הוא סטרייט עם חברה, זה היה חצי בצחוק, אבל הוא עשה את זה הרבה ובשלב מסוים דיי ברצינות, הוא לא האמין איך אני לא חושב שאני יפה. אבל אני פשוט לא יכול עם המחמאות האלו, זה מביך אותי, אהבתי יותר שהחמיאו לי לשירה כי אני מרגיש שאני יכול יותר לאמוד אם שרתי טוב או לא. במראה אני מרגיש שבעיקר גברים מחמיאים לי. אבל יחד עם המפגש שהיה לי עם המלכה בכלוב שגם החמיאה לי, אני חושב שזה אולי קצת העלה לי את הביטחון. לפחות בכך שההחלטה לעשות לייזר ולהאריך שיער הייתה נכונה. זה גורם לי להרגיש עכשיו יותר מוכן לנסות שוב להכיר נשים. ניסיתי לחזור לקיופיד. שמתי תמונות חדשות מהקונצרטים שצילמה אותנו צלמת מקצועית, זה מתאים לגמרי לפרופיל. אבל קלטתי פתאום שהגבילו את כמות הסווייפים. היו לי שני מאצ'ים. אחת עשתה אנמאץ' לאחר ששלחתי לה הודעה (כאילו שלחתי לה איזו שאלה נורמטיבית נראה לי, לא משהו קריפי וגם לא נראה לי בנאלי מדי, אין לי מושג מה הקטע), השנייה התחלנו שיחה, למרות שהיא עונה מאוד לאט, ואז היא כתבה שהיא טרנסית. זה לא היה כתוב בפרופיל, למרות שבדיעבד קלטתי דגל טרנסים באחת התמונות ברקע. לא יודע מה אני מרגיש בנוגע לזה. אני מניח מה שחשוב הוא לראות שבאמת יש לי משיכה אליה, כי לפעמים זה עשוי להוריד, אין מה לעשות, אולם עובדה שעשיתי לה ימינה מבלי לדעת, אבל בכללי משיכה זה דבר שקשה לדעת לפני שנפגשים. אני מנסה להיות פתוח מאוד, אבל בקושי יש לי ניסיון עם נשים סיס. אבל כנראה אני שוב חושב יותר מדי, סך הכל מאץ' בקיופיד ודיברנו מעט, היא לא החזירה לי תשובה על ההודעה האחרונה בכלל, אני כנראה בכלל לא מעניין אותה.
טוב, נהיה כבר ארוך מספיק כדאי שאסיים. אני רואה שאני לא עובד במוצ"ש. זה דיי נדיר. לצערי נאלצתי לעבוד קצת גם מחו"ל, זה היה מבאס אבל לא הרבה. אני מקווה לשנות את צורת ההעסקה שלי בקרוב למשהו פחות מלחיץ. אבל כתבתי את זה משום שראיתי שיש ליין פמדום במוצ"ש. אף פעם לא הייתי בכזה. אני חושב אולי סוף סוף ללכת. אולי כהמשך מהרעיון של לחזור לנסות להכיר נשים עם מעט יותר ביטחון בתקווה. לא יודע. עדיין מלחיץ אותי. כנראה אי אפשר לשלוט בביטחון. לא יודע למה אני מצפה בדיוק, אבל אתן לעצמי אולי להיות אופטימי לכמה ימים לפני שהביטחון שלי יתנפץ לחלוטין שוב בדחייה הבאה. אה שיט זה יצא פסימי. אממ... טוב לפחות זה הולך להיות הסמסטר האחרון של התואר שלי (אני מקווה ביותר), זה אופטימי נכון?
עשר נקודות אם קראתן עד פה. עם 25 נקודות אפשר לפדות סוכרייה חמוצה.