כשהמזוכיזם שלך אפילו לא מתחיל להזיז לסדיזם שלה.

היא לומדת אותי.
היא לומדת בדיוק איפה המקסימום שאני יכול, והיא לומדת להשאיר אותי שם הרבה זמן.
כמובן שזה לא מפריע לה מידי פעם גם לפוצץ אותי ולתת לי 700% יותר כאב ממה שאני מסוגל להכיל,
ואז היא נהנית גם מההיסטריה והפחד שלי, חוץ מאשר מהכאב שלי, אחרי זה היא גם תגיד משהו כמו,
"אתה ילדה קטנה, אתה מצליח לספוג כאב פחות מילדה קטנה"
אבל אלו היוצאים מן הכלל לאחרונה.
הכלל לאחרונה הוא להשאיר אותי על הקצה של הכאב שאני יכול לשאת, למשך הרבה זמן,
ולהנות שם מהכאב שלי, לשתות שם את הכאב שלי, עוד ועוד.

ואז, כשאני שם, כמעט שלא יכול לשאת יותר את הכאב, ונושא אותו עוד קצת בכל זאת,
שם, שם אני צריך להראות לה כמה אני נותן אותי, כמה אני כנוע לה, כנוע לה כשהכי כואב,
כמה אני רוצה לשלם אפילו בכאב תמורת האושר שלה,
תמורת החיוך שלה, והיא מאושרת מאד ומחייכת מאד כשכואב לי.
ואז אני מנשק אותה, נשיקות קטנות כאלו, על הצוואר על הלחי על העורף על החזה על הזרוע,
גם על הזרוע של היד שמכאיבה לי, מלא מלא נשיקות קטנות כאלו, שתראה כמה שאני נותן לה אותי.
שתראה כמה אני נותן לה אותי וכנוע לה במקום הכי קשה, כשכל כך כואב ואי אפשר יותר.
וזה מקל עלי לשאת את הכאב הבלתי אפשרי הזה, כשאני יכול לנשק אותה ככה.
היא בתורה מאפשרת לי לנשק אותה ככה, אני לא לגמרי יודע למה.

חוץ מהפעם ההיא.
חוץ  מהפעם שלא היה כלום בעיניים שלה, כשהיא הכאיבה כל כך,
כשאני כבר הייתי בהיסטריה מוחלטת ובפניקה ובכאב איום.
והסתכלתי בעיניים שלה, וכלום. היא לא היתה שם, מאחורי העיניים היפות שלה.
היא כעסה, גדשתי את הסעה, והיה חשבון לשלם.
והחשבון הוגש בקור. בכזה קור, שהקור כאב כמעט כמו הכאב.
וכל כך חיפשתי בעיניים שלה את החום שלה, את האמפטיה, את הביחד שלנו
שיש לנו כשהיא מכאיבה לי.
את הגרוי שיש לה מהכאב שלי.
ולא היה שם כלום מזה. רק קור.
רק אני לא כאן.
תנסה לדבר ליד שלי אולי היא תפסיק להכאיב לך. איתי אין לך מה לדבר. אני לא כאן.

והיא לא נתנה לי לנשק אותה כשכאב כל כך, היא לא נתנה לי ללטף אותה או להחזיק אותה
כשכאב לי כל כך.
כלום.

אני אפילו לא יודע בפעם ההיא למה היא הפסיקה להכאיב בסוף.
אחרי זה היה שקט, ורק אחרי הרבה שקט היא אמרה,
אולי לעצמה אולי לי " בצורה מוזרה ולא ישירה, נהנתי גם מזה "

הפעם ההיא שלא היה כלום בעיניים שלה.
יש דברים שנחקקים. יש מקומות שאתה יודע בוודאות מוחלטת שאתה לא רוצה לבקר בהם שוב,
ובאותה וודאות אתה יודע שזו לא בחירה שלך, ושאתה תבקר בהם שוב בכל זאת.