על כיפה אדומה וחיות אחרות

לא התגעגעתי לכל העסק הזה של להתגעגע.

ויש לי עכשיו עוד שבועיים של געגוע.
אז מזכירה לעצמי רגעים של עננים מהסופ"ש האחרון.

1. אתה נכנס אלי הביתה אחרי 3 שבועות שלא התראינו ונדמו כמו נצח...רק נחתת בצהריים והתארגנת מהר כדי להספיק לבוא איתי למסיבת קדם היומולדת שלי.
יש לנו 15 דקות עד שפאפי תגיע. אתה מצמיד אותי לקיר, מרים לי את החצאית המנצנצת, מפנגר אותי עד שאני גומרת, זורק אותי על הבטן על המיטה, דוחף את הזין שלך לתוכי בדוגי, גומר בעוצמה. מתארגנת, מתקנת איפור שקצת נמרח. יוצאים.
2. אנחנו רוקדים יחד, מלופפים אחד בתוך השנייה, אני מסטולה, המוזיקה חופרת ומערפלת לי את המח, ביחד עם הנשיקה שלך, הייתי רוצה שתזיין אותי כאן ועכשיו מול כולם.
3. בבוקר שהוא בעצם צהריים אתה עוד ישן במיטה שלי, אני כרגיל בקצב טורבו (לטענתך), אני נכנסת למיטה וממזמזת אותך, פוף, עוברות 3 שעות של מזמוזים ודמדומי שינה ואתה אומר שאי אפשר לצאת מהמיטה איתי.
4. אתה שם לי את שרשרת הקולר ומחבר אליה רצועה, התחושה המתכתית קרה ונעימה על הגוף שלי והלך הרוח והמוח שלי משתנים.
5. אני על 6 מול החלון, רואה את ההשתקפות שלי, יש לי גאג אדום בפה ואני נוטפת ריר. אני עכשיו השולחן שלך, שולחן שמקבל הצלפות קרופ נעימות בתחת. אתה מניח עלי סושי ואוכל אותו. אני רטובה ונוהמת. אתה מחדיר לי פלאג וכל כך צר שם. אני שולחן רטוב מאוד. אתה אוכל עוד סושי מעלי. השילוב של האצבעות שלך, הפלאג, הרטט בדגדגן, הגאג בפה, השולחן שאני, גורמים לי לגמור בעוצמה משוגעת שעוד לא נראתה בינינו, עוד ועוד ועוד. ועוד

6. אתה מושך אותי בשיער למקלחת, מושיב אותי על הרצפה, דוחף אותי לפינה, מסתכל עלי במבט חודר וחיוך מרושע קצת, ממלא אותי בנוזל החם שיוצא ממך, זה חם ונעים וזה לא נגמר. אתה דוחף לי את הזין שלך עמוק ויותר עמוק, אני משמיעה קולות חנק, העיניים שלי עצומות ואני רואה הילה בצורת זין בצבעים של צהוב, כתום ואדום כל פעם שהוא נדחף יותר עמוק לתוכי. אתה מתפוצץ בגמירה משוגעת על כל הפנים שלי ומטנף אותי כמו שאתה אוהב.
7. אנחנו על הספה, אני בכלל נחה עכשיו, אבל אתה לא נותן לי, האצבעות שלך שוב בתוכי והצעקות שיוצאות ממני מרעידות את הבניין.
8. אנחנו יושבים במרפסת ואתה אומר שהזמן עובר מהר מדי איתי ולא בא לך שזה יגמר. גם לי לא בא שזה יגמר.
9. כמה שעות אחרי שהלכת אתה כבר אומר לי שאתה מתגעגע. למגע הממכר שלי. לחיוך שלי. זה נעים לי. 
10. אתה מוציא ממני רכות לא מוסברת ואני חושבת שאני מוציאה ממך, ג'נטל, ידעתי למה אני קוראת לך ככה. 

תחזור כבר, רררררר

וינילי

https://thecage.co.il/blog/userblog.php?blog_id=145530&postid=1354690

אתמול בבוקר התעוררתי עם לחץ לא מוסבר בחזה וקושי לנשום.

התווספו לזה כל מיני תופעות פיזיות שונות שיכולות להעיד על התקף חרדה או חלילה התקף לב.
עשיתי סריקה עצמית לבדוק אם יש סיבות להתקף חרדה:

וואלה, במפתיע נראה שממש לא, אני כבר כמה חודשים ממש ממש בטוב, 

היו לי כמה ימי חופש נפלאים ומלא פעילויות, חג עם חברים, מסיבות, טריפ פטריות הכי חיובי שהיה לי בחיים, יש לי קשר חדש שמרגש אותי,

מלא חברים מסביבי, אני ממש אוהבת את הבית החדש שלי, היחסים עם הגרוש ממש בטוב, הילדים בתקופה טובה, אפילו חזר לי החשק לצייר.

לא, לא נראה שיש איזו סיבה נראית לעין לדבר הזה.

טוב, אז התעלמתי רוב הבוקר וכשהגיע השלב לאסוף ילדים ממסגרות ולהתחיל את שירותי ההסעות וההזנה הבנתי שמצבי לא שפיר במיוחד

ואולי כדאי לוודא שבכל זאת לא מדובר בהתקף לב.
הגרוש הוזעק והתחלנו במסע שהתסיים ב-21:00 בבדיקת א.ק.ג.

הכל היה תקין, אפשר להרגע.

אבל עדיין תעוקה קשה בלב וחוסר נשימה.

קמתי ככה גם היום בבוקר.

ואז בדיקור נפלה בי ההכרה.
עברה שנה,

עברה בדיוק שנה.
אני חווה פוסט טראומה של הלב.
אוגוסט-ספטמבר-אוקטובר של שנה שעברה היו החודשים הקשים של חיי.
זה התחיל בגרוש שעזב את הבית באמצע אוגוסט,

ובסופ"ש הראשון שהייתי אמורה לבלות ללא ילדים, התבשרתי שהוא נדבק בקורונה בדייט,

מפה לשם, 10 ימים לבד עם הילדים בזמן שהוא מפורק פיזית ואני מפורקת רגשית.
אח"כ הילדים נדבקו, אז 10 ימים בלעדיהם בבידוד ללא בני אנוש כשאני במצב שבור ומפורק.

זה התלווה כמובן במזגן שהפסיק לעבוד, מכת נמלים, יונה מתה בכניסה למחסן ועוד נפלאות שאני כבר לא זוכרת.
וכמובן שזה בעיקר התלווה בהבנה שחילחלה לאט לאט שזה הסוף של הקשר שלנו

שאתה כבר לא אוהב אותי. ולא נמצא שם בשבילי באחד מרגעי הקשים ביותר.
זה כאב, הלב שלי כאב כמו שלא ידעתי או זכרתי שהוא יכול לכאוב.

בכל זאת עברו איזה 20 שנה מאז ששברו לי אותו.
אבל הוא נשבר לרסיסים.
והבידוד הזה נגמר, היישר לתוך היומולדת שלך (שהוא גם יום ההולדת של אמא שלי, כן, פרויד היה עושה מזה מטעמים)
ואני אישה עם טאקט, אז הרגשתי ששיחת יחסינו לאן ביומולדת, זה איך לומר, פחות מתאים.
אז הכנתי לך ארוחה מפוארת וחגגנו, עם הפיל הזה שבחדר ובינינו.
ואחרי שבועיים נפגשנו שוב (כן, כבר היה פחות מקום בלו"ז בשבילי)
ועשינו פעם אחרונה את הסקס המופלא הזה שבינינו, הייתה שם גם אינטימיות,

כזו שכבר לא הייתה בדייטים שקדמו לדייט הזה.
זה היה כנראה סקס של ידיעה שהוא האחרון.
וכדאי להנות ממנו ממש עד הסוף עם כל מה שיש בו.
ואח"כ דיברנו וכאבנו את הסוף
וזה נגמר.
והלב שלי כאב, הלב שלי כאב מאוד.
הוא המשיך לכאוב שנה
לפעמים פחות, לפעמים פתאום חזר והיכה בי
ונזרק שוב לקיר
והתנפץ שוב לרצפה.
ואיתו האמון שלי בעצמי
ובאחרים
והאמון שיהיה לי טוב שוב.
כן, זה כאב.
ואני מודה לכל כאב
ולכל שיעור שלמדתי בשנה הזו
ולכל האנשים שהקיפו אותי כדי שלא אפול
ולעצמי, לעצמי אני מודה
כי הנה אני פה וטוב לי
סה"כ ממש טוב לי.
וכבר ממש פחות כואב לי
אולי מעקצץ קצת לפעמים.
אבל הלב,

הלב הוא זוכר
כי עברה שנה
כי הייתה לך יומולדת ולא ידעתי מה לעשות עם זה.
והיא עברה.
ועכשיו זה עוד ציון דרך.
והלב זוכר שכאב לו.
כי הגוף הוא דבר מדהים.
אבל הוא גם זוכר שהכאב עובר
והחיים...

הם סך כאבינו
והזכרונות הטובים שלנו
והסדקים שלנו

תודה שעברה שנה, לפעמים זה הרגיש כמו נצח, אבל נדמה שזה עבר בטיל
ותודה לב.
שאהבת וכאבת וגם תאהב שוב (וסביר שתכאב גם)

https://www.youtube.com/watch?v=JvOsYMaFxNg

נכון, את יפה, אינטיליגנטית, בעלת גוף מדהים וקול סקסי להחריד שמטריף לי את המח.
אבל כשאני ארצה את תהיי לא יותר מאוסף החורים שלי.
כשאתה אומר לי שאתה מתגעגע,

שהחיוך שלי חסר לך.
כשאני שולחת לך משהו יפה וסוטה כמו שאני אוהבת ואתה אומר לי שהיצירתיות שלי גורמת ליצירתיות שלך להתעורר.
כשאתה אומר לי: שלא תטעי, כל מה שאני חושב עליו, מהרגע שאני קם ועד הרגע שאני הולך לישון,

כל יום, כל היום זה איך אני מזיין אותך.
כשאתה מפחד להראות לי את הצד האפל שלך, כמה רע וסדיסט אתה,

כי אתה מפחד שזה יבהיל אותי.
וזה מדליק אותי וגם מפחיד אותי ביחד.
כשאתה מדמיין איך אתה הופך אותי לשולחן אנושי.
כשאתה חולם בלילה על איך אתה הופך אותי לכלבת זרע, טינופת נוזלים שכמוך.

כשאני מאוננת ומפנטזת עליך ועל הזין שלך ואיך הוא חונק לי את הגרון ואני גומרת ככה,

כי רק ככה מותר לי.
כשאתה מפתיע אותי עם שיחת וידאו (לא עושים כאלה דברים בנאדם)

ואתה פתאום מוחשי
ואני פתאום נזכרת שהתגעגעתי אליך ממש ומדמיינת אותך מאונן באמצע הטבע המדהים שאתה נמצא בו
וחושב עלי. ומה תעשה לי.
אני מרגישה איך משהו בלב שלי מתחמם ומפשיר
איך מדגדג לי בגוף.
ואני מרגישה בחסרונך.

עבר שבוע וחצי 

נשאר עוד שבוע וחצי.
זה לא שאני סופרת את הדקות או משהו.

איכס, אני קצת שמופי.

אבל בקטע סוטה כזה, תרגעו ;)

יש לי סימן סגול על הירך.

יש לו כבר נימות צהובות בקצוות.

מזמן לא הסתמנתי וזה מוזר

מוזר, כי אני לא מסתמנת בקלות

ואני לא זוכרת שהכאבת לי כל כך

אתה עוד לא מגרד את סף הכאב שלי

כי אתה ג׳נטל

ואני סבלנית.

ואולי זה כי זו תזכורת לגעגוע

לגעגוע שכבר מתחיל לכאוב

של שלושה שבועות שלא נתראה

וזה מפחיד אותי.

ואולי זו הנימה של הרגש שמחלחלת בי

כשאתה קורא לי קטני

ופתאום אני מרגישה קטנה כזו

ובא לי להיות קטנה שלך

ואיך זה לא מתאים לי בכלל

אני בראטית

אני צעצוע

אני בכלל לא קטנה

אבל כשקראת לי קטני

זה הרעיד אצלי מיתר

וכשאמרת לי קטני אני מתגעגע

ובכלל נפגשנו פעמיים השבוע

זה המיס את כל המיתרים

והפיל כמה חומות שבניתי בשנה הזו.

אז תיסע כבר

ותחזור כבר

ותגרום לי להרגיש שוב קטנה

וגם קצת בראטית כי אין ברירה

ולסדר את החוצפה שלי בקומפוזיציה מושלמת

שיהיה לי קצת סדר במח

ביום שישי התעוררתי על הצד הבראטי מאוד

זה היה אחרי שאמרת לי שאיתי נגמר שלב האיומים

(שאני מאוד מפחדת מהם)

והגיע שלב המעשים.

(יאמי)

ושאנחנו מתחילים לעבוד בשיטת הניקוד

ועל כל התחצפות שלי

אקבל נקודה שלילית

ומהר מאוד הייתי על מינוס שתיים.

So much win

אבל זה מרגיש לי שזה לא מספיק

מה זה מינוס שתיים?

אני לא בכושר.

אז שלחתי לו תמונה לצפייה חד פעמית וזה מה שהיה בה:

לצערי קיבלתי מינוס נקודה על ההתחכמות

אבל פלוס נקודה על הלבוש החלקי

כמה אכזבה

אולי העונש שלי הוא שמאזן הניקוד לא משתנה.

אז בראטיות הכלוב,

אני צריכה רעיונות חדשים להתחצפויות לארסנל שלי.

בואו נראה מה יש לכן

מו הא הא הא

אני מגיעה להבנה מסוימת לאחרונה.

אולי זו השנה הזו, שלמדתי בה הרבה על הלבד

שלמדתי על הכח שלי עוד

ולמדתי על עצמאות וגם ספגתי לא מעט חרא וכאבים.
הדומיננטיות שלי עלתה.

והיא גם תמיד הייתה שם

הרי אף פעם לא הייתי נשלטת ב-DNA היומיומי שלי

אני הרי קונטרול פריק

וכנשלטת, אני בראטית, אני אוהבת לשחק עם זה ולהתגרות בזה.
ולא סתם השנה אני מוציאה מגברים רבים צד נשלט באורח פלא,

אני אפילו לא מתכוונת לזה, כי אין לי כח וסבלנות אמיתית לשלוט

זה גם לא כזה מחרמן אותי לרוב.

אבל כנראה שנפתח שם משהו כזה,

אולי זה אובדן אמון שגורם לי לא לשחרר שליטה מהר.

באמת באמת שליטה, אני לא מדברת על סקס אגרסיבי ואלמנטים של כח, כאב והשפלה.
אני מדברת על שליטה מנטאלית,

על התחושה הזו שאני מתמסרת לגמרי, שהמח שלי מכובה ואני מרשה למישהו לעשות בי כל מה שרק ירצה.
ושכל מה שהוא רק ירצה ידליק אותי.

אתמול היית פה,

והדברים קרו מהר, כי בכל זאת היה לנו כמעט חודש של קרייב
וזה היה חייב להתפוצץ.
והמשיכה והכימיה והריח שלך, הכל מדליק אותי
וכל מגע בינינו ישר מלהיט איזו אש של רצון והרבה זמן לא הרגשתי ככה.
ומצד שני,

אתה מפנגר אותי וזה כל כך טוב, באמת, יש לך אצבעות קסם.
אבל בא לי שתמתח לי את הקצוות, שתפסיק, שתגיד לי לא, את לא יכולה לגמור עכשיו
אסור לך. אני מחליט.
אבל אתה לא מסוגל להתאפק כי אתה נהנה ממני גומרת כל כך הרבה וכל הזמן.
או כשאתה דוחף לי את הראש לזין שלך,

תהיה קשוח, אל תיתן לי להשתחרר
תמתח לי עוד את הגבול, תגרום לי לסבול יותר.
אני אוהבת את זה
וגם שונאת את זה.
ושניהם ביחד מחרמנים אותי ממש.
כשאתה סוטר לי, תמשיך, תמשיך עוד
שירד לי החיוך המדושן מהפנים
שהמבט שלי יהפוך לזגוגי
למבט שפוט, מתמסר, מושפל קצת.
תלטף ואז תיתן לי סטירה בהפתעה

שלא אדע מאיפה זה בא לי עכשיו.
ההלם של ההשפלה.
כשאתה טופח לי על התחת, אתמול זה כבר היה חזק יותר
זה כבר כאב, אני עדיין מרגישה את זה היום.
אבל אני רוצה עוד, אני רוצה עוד
אני רוצה להרגיש עוד יותר איך זה מדליק אותך כשאני חסרת אונים

כשכואב לי
כשאני נתונה לחסדיך.
שאני צועקת ומקללת.

אבל אני לא רוצה להגיד לך הכל, לא רוצה לשלוט מלמטה

אני רוצה שתדע לבד.
בינתיים המח שלי עוד פה
וכל עוד הוא פה
אתה לא תוכל באמת באמת לשלוט בי.
אני רוצה לאבד אותו
להרגיש איך הוא מתמוסס באוויר.

בזמן שאתה הופך לערפד המטונף ששוכן אצלך עמוק בפנים.

אני רוצה לדבר איתך על הפיל שבחדר

אבל אני מפחדת

נראה לי שאתה רוצה לדבר איתה על הפיל שבחדר

אבל אתה מפחד

ובינתיים אני לא שואלת

ואתה לא אומר

אתה רק מתעורר

אני מעירה אותך

אני יודעת את זה

אני מרגישה את זה

אבל נושכת שפתיים

חורקת שיניים

מתפללת בלב שהפיל לא יהפוך לפיל בחנות חרסינה.

בא לי לחלום איתך דברים

לרקום איתך חלומות

אתה גורם לי לדמיין סקס בטבע (כן, לי, זאת שממש אוהבת את המיטה הנוחה והמפנקת)

בתוך הצילומים המופלאים שלך

בא לי שנהפוך לסקס

שהוא אמנות.

הרבה זמן לא דמיינתי איך סקס כלשהו הוא אמנות

כי הכל היה סתם, סתם סקס מיותר

שלא שינה אם יהיה עוד ממנו או לא.

לא היה בי קרייב לעוד

ועכשיו יש.

דיברתי עם הדב היום על הבלחות של סקס מופלא

(מעניין לדבר עם הגרוש שלי על דייטינג וסקס, החיים הם דבר מוזר, בעיקר שלי)

מכירים את הרגע הזה שאתם עושים סקס והוא סתם?

משהו כזה כדי למלא את הצורך של הגוף

אבל אתם יוצאים ריקים מתוכן,

מאינטימיות

מתשוקה לוהטת.

ותוך כדי יש לכם הבלחות של זכרון של הגוף

הדהוד כזה, של דברים שהרגשתם פעם.

על סקס כזה אמיתי, שגורם לכם להרגיש בכל נים בגוף.

אני רוצה רק כזה ואתה כזה.

נצרבו לי כבר רגעים בתודעה שעושים חשק לעוד.

יושבים במרפסת והחשמל זורם בינינו

ומבט של קסם עובר

ואתה אומר לי שאני יפה.

אני מנסה להכין לעצמי כריך

בזמן שאתה ממזמז אותי מאחורה

וכל פעם אני עוצרת לרגע וגונחת קצת

ומתמסרת ומתקשה להתרכז.

ואני רוצה עוד

אני כל הזמן רוצה עוד

אז מה אם גמרתי במשך שעות על גבי שעות

מ-21:30 עד 13:00

עם קצת שינה וסושי והפסקות סיגריה מחרמנות.

אני רוצה עוד.

זה הסימן

שאני רוצה עוד.

בוא נפצפץ כבר את הפיל הזה שבחדר.

כשאני פותחת לך את הדלת

אני לרגע מחסירה פעימה
וואו, אתה יפה

זכרתי אותך נאה מלפני יומיים.

אבל פתאום בדלת ראיתי כמה אתה יפה

ומושך אותי.

אני מסוגלת להמשך שוב!
כן, זה עדיין קיים הדבר הזה,

משיכה.
באמת באמת לרצות שמישהו יזיין אותי

יגע בי
ינשק אותי

יפשיט אותי

יעשה בי כל מה שהוא רוצה.
ילכלכך אותי

יכאיב לי

יפנגר אותי

יתקע את הזין שלו עמוק בגרון שלי

ממש עמוק

יחנוק אותי

יקשור אותי

יסתום לי את הפה

יחנוק אותי עם השיער

ישים לי יד החלטית על הצוואר
יוריד אותי חזרה למקומי

לכלבה הקטנה והמיוחמת שאני.

שכל מה שהוא יעשה

יגרום לי לרצות

עוד.
ובינתיים אתה מכבד אותי.
עדין עם טינופת במסדרונות הנסתרים,
החבויים.
פאק, מזמן לא נמשכתי ככה.
נראה לי שהתעוררתי

אני אוהבת להתעורר.

את המורכב פחות, סעמק

אני מתה לראות אותה, את החיה

לצפות בה מתעוררת לחיים

מתוכך

הדם שלך מבעבע

האישונים שלך מתרחבים

כל הגוף שלך ער

ורוצה לטרוף עכשיו

אני רוצה לראות איך כל השיח המנומס הזה

והשפה הגבוהה

הופכים לטינופת.

הכי נמוכה שיש.

אני רוצה את הקצוות.

מר גורם לי לקרייבינג

ולא אוהב דחיית סיפוקים.

אני רוצה לראות את החיה נוהמת

אגרסיבית

לשמוע את הגרגור הבלתי נשלט או איזה קול בלתי רצוני

או חריצת לשון

או שינוי הבעה

תמיד יש איזה סימן שהחיה נדלקת.

וכשהיא תדלק

היא תקרע אותי לגזרים

תפרק אותי לחלקיקים

ותגרום לחיה שלי לצאת

אני מרגישה שזה הזמן

ושזה אתה

אני יודעת שזה יהיה אתה.

בוא תטרוף.

כזה: