השטן הוא גם מלאך....

עייפה מלהיות חזקה
אבל אחרת – אין דרך
את הכביש מאובק
אני חותמם עם צעד

ממהרים מתוך הרגל
החברים, הם מצפים שוב לעצה
ואני יודעת
זה רק גורל

ואולי רק לזמן קצר
לשכוח מי אני, אולי?
להתנער מנטל מדומה
להיות אישה פשוטה לא חזקה?

זה יהיה מעמסה כבדה כל כך?
רק לשנייה הריקנות...
והחולשה המיוחלת לדקה
ועצב שלפתע בא....

ודמעות אקראיות
(מעניין למה לי?)
וורדים לא צפויים
סתם ככה, רק בשבילי

מחשבות התמימות,
ומבט מהסס...
מכתבים ישנים יתכן ....
או שבגד חדש מרגש

את הכביש המאובק
אני חותמת בצעד
עייפה מלהיות חזקה ...
אבל אחרת.... לא הולך כל כך .....

אני תמיד משועשעת מאיך שאנשים ונילים מגיבים על הודעה שלי שאני קצת בדס"מית .... סקרנות זה הדבר הראשון שעולה
גם הפעם הבחור הגיב בדיוק כמו שהיה אמור להגיב – אני גם רוצה לנסות ....
בדרך כלל אני מגיבה ב – אני לא בית הספר של אף אחד
אבל
הפעם עבר לי רעיון נחמד בראש
אני אלמד אותו
כמה פרדוקסלי זה נשמע בהתחלה .... נשלטת מלמדת את הצד השני להיות שולט.....
מצד אחר – למה לא?
אם אני מלמדת אותו אז כמובן שאני אלמד אותו דברים שאני אוהבת ואיך שאני אוהבת.....
שליטה מלמטה?
אולי
ואולי יש כאן פוטנציאל למשהו באמת טוב?
הזמן יגיד את שלו ...
בינתיים לקחתי את הפרויקט....
המשך יום נעים לכולם

הגוף המעונה שלי רק מחפש סדין
ומחכה בקוצר רוח להתפטר מהבגדים
אתה, תשאיר את כל השאלות שלך בצד
זה לא הזמן ..... רק לא עכשיו ...

וירחפו ידיך על גופי בעדינות
על מרכוסות המועטות שלי
ושוב פעם רחש הרועד
אוסיף לנו קצת רגש מטופש

ואנחת הרווחה של המיטה המשתוקקת
היא תסומן עם הקיפול ראשון של הסדין
אני אצלול אל החיבוק נטול בושה שלך
כל כך פשוט כל כך במהירות .....

והחזה שלי ירעד מהתאמצות
והרגליים כמהים מציפייה
והתנועה כל כך מוכרת ופשוטה
תגרום לי בשניה לשכוח מהכל

נשמח ביחד כמו הילדים קטנים
שהממתק כבר מתפוגג להם בפה
ושום פלאים שבעולם לא השתווה
לחשיבות של המפגש הזה

שותקת המיטה העייפה, והסדין המקומט
אתה רק מלטף רגליי הרטובות, הבטן וחזה
וכבר שחכת מה היו השאלות החשובות
שכל כך לשאול רצית בתחילתו של המפגש .....

נעלמתי כמה זמן (דבר רגיל אצלי), כמעט ולא הייתי באתר …. וגיליתי שהתרגלתי אליו כנראה, גם רוב האנשים שאני מכירה נמצאים כאן …
הייתי חייבת להתרחק קצת גם מכל העניין של הבדס"מ ולראות את העולם מחוץ לבועה המוכרת …
וגיליתי שגם לדבר עם אדם על מיליון נושאים למעט הנושא שאני רגילה לדבר עליו זה מאוד נחמד
למרות שכמובן כל הדרכים מובילים – הביתה חחחח
בסוף התגלה שכן היה לו ניסיון אבל ממש מזמן שהיה עוד ילד
בגדול מאוד נחמד לי עכשיו
הכרתי מישהו ממש חמוד שגר קרוב אליי – יתרון ענק!
נראה מה יהיה
נורא מוזר לי השינוי של התחלות היחסים שלי לאורך השנים שעוברים
בהתחלה הייתי צוללת עם הראש בלי לחשוב פעמיים
והיום יש כבר על התחלה מחשבות של ספקות ושאלות שלא לעניין לעצמי
וזו אני שאמרתי לפני כמה זמן לחברה לזרום בסבבה
חחחח
הסנדלר הולך יחף …..
אנסה להירגע ולזרום – הוא ממש חמוד …

התגעגעתי לכתוב …
חזרתי
יום טוב לכולם

להלחם, להרוג, לשחות, לקרוע
רק ככה אני יכולה להרגיש חיה
כבר שום דבר לא מרגש אותי יותר
לא יין, לא אוכל, לא כסף, אפילו לא התהילה
כלום
ריק
ריקה לגמרי מכל רגש
מתה
ועדיין מוצאת את הטיפות של התרגשות
בלהרוג, לרמוס, להרוס, לקחת את השלל
רק ככה אני חיה
בלתי מנוצחת, כבשתי כבר הכל
יושבת אחרי הקרב האחרון
אין כלום, ולא נשאר במי כבר להלחם
הכל שלי כל כפר וכל אדם
כל תכשיט וכל חיה
הכל שלי ואין לי כלום בעצם
כי אין לי אהבה
ניסיתי את כולם
גברים וגם נשים
וכלום, אין שם כלום
שום רגש שום ניצוץ
רק ריק, לבי הוא קר כמו קרח
ויש כאלה טעונים שאין לי לב
שאלוהים שכח לשים אותו כשבנה אותי
והתבנית.... היא התנפצה
אין עוד כמוני, ואין לי מבינים
אתם מעריצים אותי
אתם גם מפחדים
לא מבינים, איך זה
שאין בי פחד, אני לא מבינה
רק מה הוא פחד
ומה זה משנה אם אחיה או לא?
אני רק חיה בשביל להרוג
לא בשביל אהבה
ולא בשביל לחיות
ואלוהים צוחק עכשיו בטוח
כי זה מצחיק איך רק אדם אחד – אישה
ויכולה לכבוש את העולם
אני בקשתי רק דבר אחד
רק תן לי להתאהב, רק פעם
ואז למות כבר אל אכפת לי
רק להרגיש את מה שכולם מרגישים
ולא להיות שונה
אני רוצה לדעת את התחושה של פחד
מלאבד יקר לך כל כך
אני רוצה לדעת מה זה אהבה
בבקשה ....
האדמה שלי שחורה ופורייה
אדמה של בית
ומתהלכת לי לאט
הכל כבר נעשה אין לי איפה למהר
אני עדיין מחפשת רק אותה
האהבה שכולם מדברים עליה
מקדש עתיק, הוא מתגלה לאט
הייתי שם כל כך הרבה
עוד ביותי ילדה קטנה אהבתי לטייל שם
נכנסת להיזכר שם בימים טובים
שכל נראה אז רק פשוט ומהנה
להפתעתי רואה שם איש
אותו כאן לא ראיתי לעולם
- ומי אתה?- שואלת
הוא מחייך ולא עונה לי
אני ....
רק סקרנית כי אין בי פחד
והוא רגוע רק יושב
וכאילו רק נזכר במשהו
- קראת לי .... – הוא לחש
- אני ? ממש לא, לא קראתי לא לך ולא לאף אחד אחר
- את בטוחה ?- הוא מסתובב – חיפשת אותי, קראת לי, באתי ......
- או אלוהים, - לחשתי, והרגשתי שם בתוך תוכי נדלקת אש המוזרה לי
- נכון, אני האלוהים רק לא שלך, לא מהזמן הזה, פשוט קראת כל כך חזק .....
רק ראיתי את העיניים שלו תהום שחור, היה שם עצב של אל מוות, היה שם רוגע, ושלווה
מצאתי שם אותי מוצאת אותך....
הרגעים של אושר, אהבה
אני אתה האהבה
סוף סוף הרגשתי מה זה
וידעתי שלבי קיים
פשוט לבי היה שייך לאל מהתקופה אחרת
והוא לקח אותי איתו אל עולמות אחרים
והוא הראה לי אהבה
תשוקה ועונג, שיכרון חושים מוחלט
להיות איתך, לגעת בך ולעלם בתוך עינייך
- או אל שלי, תודה לך... עכשיו אני כבר יכולה למות ... רק קודם תגלה לי מי אתה?
- אמרתי לך אני לא מהזמן שלך ילדה
- אתה תוכל רק לשאר איתי ?
- מה לתמיד ? ילדה את רק אדם אני אדם גם רק בן אל מוות אני חיי לתמיד ואת כל כך מעט, את לא תוכלי להיות איתי לעד... אני אוהב אותך ילדה ... פשוט זה לא הזמן ולא מקום.... אולי מתי שהו בחיים האחרים שלך אני יהיה אדם ... אולי .....
- אבל הינו יחד רק מעט.....
- זה את חושבת שמעט, כאן זמן כמעט לא זז, ובחיים שלך עבר כבר זמן ... הרבה זמן נעלם
- אז מה טעם בשבילי לחזור בכלל? אולי אני יוכל כאן לשאר איתך?
- ילדה יפה שלי קטנה את רק לא מבינה ..... שהמקום הזה ... הוא לא קיים הוא רק קיים עכשיו איתי .... כשאלך הוא לא יהיה
- או כמה אהבה
- אני יודע ילדתי זה כל מה שבקשת ... קבלת .... עכשיו את תחזרי ותחיי הרבה שנים ילדה ... אני אבוא בחלומות שלך אליך .... מבטיח ילדתי
וככה שוב אני איתכם
שוב אני אדם
שוב כאן
רק מתהלכת
מחפשת אהבה
כן, כן, אני יודעת
אף גבר או אישה לא השתווה לו
הזמן הלא מתאים
מקום הלא נכון
חיים לא נכונים
אני עדיין מחכה
לך בחלומות שלי
אל ... מי אתה ?
ולילה רק אחת חלמתי
אתה נגשת ולחשת
- אל אטלנטיס הוא אוהב שלך .....

על הגבע הירוקה עם פרחים אדומים משכרים
שוכבת לי ברוגע, שלווה עוטפת אותי
עוצמת עיניים על הלא נודע לי – חלום
חלום חדש תמיד מפתיע בסוף
על הגבע הירוקה בשיכרון הפרחים שם עטופה
רואה אותך, או מתקרב או מתרחק ....
אין להבין זו מציאות או רק חלום?
אתה כל כך אציל כל כך יפה
הקרן הזוהרת בשמש של היום
ובשעות הלילה תהיי מגדל האור
חד קרן מכושף הגעת עד לכאן
רק בשבילי, רק בשביל הדרך ארוכה
שנעשה ביחד, אל הארץ של כישוף
של פאיות, גמדים, וסוסים עם קרן כמו שלך
לשם בפעם המאה שוב תיקח אותי
משם בפעם המאה שוב רק ארצה לברוח
ושוב אמצאה את הפריצה
ושוב תבוא לקחת
ושוב ושוב ...
וככה בתוך המעגל של הכישוף
חיים אנחנו מקושרים בחוט הלא נראה
מקושרים עוד מהלידה וכנראה שעד המוות
אתה הסוס הכי יפה שלי לבן עם כתם של כוכב שחור
בדיוק בין האוזניים הקשובות
עיניים השחורות שמבינות הכל
ויש בהם גם אש של אושר וגם עצב של פרידה
אני ילדה פשוטה שבאה לחלום על הגבע
אתה תיקח אותי איתך אל המסע שלנו משותף
בין עולמות ובין זמנים שונים
בין אגדות וסיפורים של פעם
אנחנו מגעים אל ארץ – אגדה
היא רק קיימת בשבילנו,
רק לאותם היחידים שעדיין
לא איבדו תקווה שאגדות הם קיימות
איפה שהו בעולם אחר בתוך העולם שלנו
עולם של טכניקה והקרירות
עולם שמחכה לפרוץ באהבה
הוא מחכה יותר מידי אולי ....
היגיע זמן כבר לעזרה ...........
האלפים מתוקים בני אלפי שנים
הגמדים האדומי פנים
בנות ים השובבות
דריאדות מפחידות
הם כולם מחכים רק לי ...
ושוב הסיפורים על העולם שלי
ליד המדורה, וכולם מקשיבים
וכולם כבר רוצים לבוא
הם רוצים שוב פעם להיות ביחד
הבני אדם והם בנים והבנות של חלומות שלנו
מתי נקראה להם לבוא?
מתי כבר נקבל עובדה – הם קיימים
רק תאמינו קצת
באהבה
באגדה
בטוב
במכושף
והחיים היו הרבה יותר טובים
הרבה יותר פשוטים
כי אהבה ואגדה
תמיד הם מנצחים
את הקרירות ואדישות
תמיד .......

הוא לקח אותה כשהייתה ילדה הוא היה הרבה יותר מבוגר ממנה אבל זה לא מנע ממנו להתאהב בה כמו שלא התאהב לעולם היא מצידה גם התאהבה בו עם הזמן. הוא היה רווק הנצחי, היא הייתה פנויה אבל לא רצתה את אף אחד, אחרי כמה שנים של יחד היא פשוט פחדה לצאת אל העולם ולהתחיל הכל מחדש .... הוא מצידו הבין שהוא צריך לשחרר אותה אבל בפעם ראשונה בחייו לא היה מסוגל לעשות זאת... אולי מסיבה האגואיסטית של אהבה שלו אליה, אולי בגלל שהיה לו נוח איתה אף אחד לא ידע .... השפחות באו והלכו מול עיניה התחלפו לא מעט שפחות אבל היא, היא תמיד נשארה איתו לא מוכנה לוותר עליו לא מוכנה להמשיך קדימה ....
יום אחד הוא הבין לפתע שמיצה אותה עד הסוף ורק כוח ההרגל מחזיק ביניהם. למרות האהבה שלו אליה הוא עדיין היה מן מורה דרך עבור השפחות שלו, "רכבת" שלוקחת אותן מנקודת א' עד לנקודת ב' בחיים שלהן. והיא לא תהיה היוצאת מן הכלל למרות שידע שהיא מיוחדת עבורו ....
הם ישבנו לארוחת בוקר, זה היה הזמן היחיד שלהם יחד בכמה חודשים האחרונים, כמה שפחות חדשות שנכנסו הביתה, עסקים חדשים שלו שגזלו ממנו את עיקר הזמנו, והיא תמיד חשבה איך להיות איתו יותר זמן ותמיד מצא את הזמן הנכון להיות איתו
- היום אני משחרר אותך ....
הוא זרק את הפצצה בסוף הארוחה, בכי שלה הגיע מיד
- למה?
- את לא מרגישה שזה מיותר? אני מתכוון לזה שאנו יחד? אני לא נפגש איתך בלילות כבר כמה זמן, יש לי הרגשה שאת פשוט פוחדת ... .ואני מרגיש את האחריות על כך שהחזקתי אותך לידי יותר מידי זמן. הגיע זמנך לצאת אל העולם. להכיר אנשים חדשים לבנות לך חיים חדשים. איתי את לא יכולה לבנות כלום.
- אני לא יכולה ללכת... אין לי לאיפה ואין לי כסף ואין לי מקצוע... אין לי כלום בחיים האלה חוץ ממך....
- זה לא נכון. עכשיו את לא מכירה ולא יודעת ... תני לזה זמן ... שכרתי לך דירה לשנה, כל חודש שהינו יחד שמתי לך כסף בצד בחשבון שלך... ככה שהתחלה יש לך. את תלמדי ותחיה כי את עדיין ילדה ואני... כבר מזמן לא ילד. אני תמיד אהיה שם עבורך את יודעת את זה אנו לא מנתקים את הקשר, אני עושה את מה שהייתי צריך לעשות לפני הרבה מאוד זמן.
- אני אוהבת רק אותך, לבי שייך רק לך ואני מרגישה שבא לי למות עכשיו .... אל תעשי לי את זה בבקשה .... תן לנו עוד קצת זמן האש שהייתה פעם לא נכבתה היא עדיין קיימת .... לפחות בתוכי...
- אני יודע ... וזה לא קשור לאהבה אני עדיין אוהב אותך ובגלל שאני אוהב אותך חייב לשחרר אותך... היום בערב אני אסיר את הקולר ממך ואת תהיה חופשייה
- אבל אני לא רוצה!!!!!
- היום בערב.- הוא נישק אותה על המצח למרות שחיפשה את שפתיו ויצא ...
כל היום היא חשבה עם עצמה האם באמת אוהבת אותו כל כך או שפשוט התרגלה למצב ומפחדת משינוי?
זה נכון שהעולם נראה לה מפחיד עכשיו.. אבל.... היא ניסתה לדמיין את חיה בלעדיו... כאב חד בחזה כמעט הפיל אותה ... לא היא לא יכולה וגם לא רוצה לחיות בלעדיו... פעם לפני המון זמן היא מסרה לו את לבה וכבר לא יכולה לקחת אותו חזרה אליה .....לאט, לאט ההחלטה התגבשה לה בתוך הראש... החלטה מפחידה אבל לא מפחידה ליד הצורך לעזוב אותו ... שוב ושוב שקלה היטב את מה שהיה לה בראש וחיוך אולי עצוב אבל עדיין חיוך התפרס על פניה ....
הגיע ערב, היא סידרה את חדרה ואת עצמה לקחה גלימה שחורה ולבשה אותה על גופה הערום ויצא עם ראש מורם אל החדר שלו ... צביטה נוספת בלב למראה שלא הפריע לה כבר מזמן – הוא יושב על הכורסה הענקית שלו ושתי שפחות לידו אחת בתוך הרגליים עושה לו עיסוי היומי שלו והשנייה יושבת על הידית והוא בעצלנות כמעט משחק עם גופה הצעיר ...
- ערב טוב אדוני,- היא בכוונה התעלמה משתי החברות שלה.- הגעתי להחלטה ....
- מקשיב.
- אני יכולה לדבר איתך בארבע עיניים?
- כמובן, - סימן קצר ושתי הבנות נעלמו
- פעם לפני כמעט 5 שנים מסרתי לך את עצמי והתמסרתי לך לחלוטין אהבתי אותך ללא תנאי וגם היום אני עדיין אוהבת אותך .... יהיה לי קשה לעזוב אותך, אבל... – היא שתקה לרגע בפעם האחרונה בודקת עם עצמה האם זה באמת מה שהיא רוצה .... – אף פעם לא בקשתי ממך דבר
- נכון, - הרגשה של אי נוחות התחילה לצרוב לו בלב
- היום יש לי בקשה הראשונה ואחרונה ... אני יודעת שיש לך חדר אחורי ... אני לא אמורה לדעת על קיומו אבל אני יודעת .... החדר הזה .... תמיד פחדתי ממנו ... והיום אני רוצה להצטרף לבנות בחדר הזה .... אבל ........ לא כמו כולן ... במשך חמש שנים הייתי אחת מי... .לא רוצה יותר ... ראיתי שאתה שומר שם את הראשים של הבנות שלא רצתו ללכת כמוני והעדיפו מוות על פני הפרידה ממך ... אני גם בוחרת למות אני לא יכולה לחיות בלעדיך ולא זה לא ניסיון להישאר איתך עוד זמן... מה שאני מבקשת זה שתשמור את לבי כי הוא שייך לך מזמן ואני לא יכולה לקחת אותו חזרה ....
שקט כבד.... מבטו העצוב .. דמעות שלה.... הזמן עצר מללכת כאן בחדר הזה ... הוא הרים את ראשו הכבד דמעות זלגו חופשי על לחיו הוא קם וחיבק אותה חזק, חזק והיא נתנה לעצמה להשתחרר בבכי שנצבר כל היום.... לא היה לו צורך לשאול אותה האם היא בטוחה, הוא כבר הכיר את המבט הזה, היא תהיה החמישית שיש לה את המבט הזה – הטעות החמישית שלו בחייו הארוכים ...
- את רוצה שאקח את לבך?
- הוא שלך מזמן אז כן אני רוצה..... – ההבנה שזה אמתי יכה בה בכוח והיא זזה ממנו לרגע ....
- את מתחרטת?
- לא.
- הבנתי... מתי את רוצה.....?
- היום. אמרת לי לעזוב את ביתך עד הלילה ...
- נכון...
- היום אדוני לפני שהחולשה שלי תשתלט עליי
- אני חייב לשאול אותך .... את בטוחה?
- כן
- זה יכאב לך מאוד ... לא כאב טוב.. כאב אכזרי ... ללא רחמים... עד המוות...
- אני מוכנה ... – קולה רעד, היא מסרה לו נייר בו כתבה שהולכת מהחיים מרצונה החופשי ואף אחד לא אחרי לזה חוץ ממנה. בידה היה עוד מכתב אבל סגור ... – זה בשבילך אחרי שאני "אלך" תפתח אותו...
- כמובן .. אני אעשה את זה ... עכשיו לכי למרתף את יודעת לאיפה ללכת ...
- יודעת....
כמו בחלום ירדה במדרגות עד הדלת האסורה, המפתח היה שם תמיד אבל אף אחת לא נכנסה לשם אף פעם כי זה היה אסור וזה היה מספיק לרוב הבנות כאן, כנראה שגרים בבית יותר מידי זמן אז גם האיסור על מה שהוא לא עובד כבר...
היא הסירה מעצמה את הגלימה נשארת ערומה עם קולר בלבד, הקור ליטף את עורה העדין וחיבוק חם מאחור של אדונה החזירה אתה למציאות.....
הנשיקה של פעם בשקט מוחלט, הוא קשר לה את הידיים שלה בשרשראות שהשתלשלו מלמעלה...
- אין לך מילת ביטחון היום ...
- אני יודעת
- אני אוהב אותך ילדה
- אני אוהבת אותך אדון שלי ...
הוא לקח את האחד השוטים מהקיר והתחיל להצליף בה ... בהתחלה לאט ... ואחרי כמה זמן ההצלפות התחזקו ... היא הרגישה את הספייס מתקרב אליה בצעדי ענק ... אולי בגלל שרצתה אותו כל כך .... אולי בגלל שהתגעגעה לזה כל כך .... הכל כבר היה מעורפל מול עיניה .... הוא ניגש אליה, מלטף אותה ונושק בעדינות בודק האם היא כבר שם בארץ הפנטזיות הפרטית שלה .... לקח סכין גדולה והכניס אותה בעדינות לתוך הכוס שלה פותח אותו חותך את הקיר שבין הכוס לחור של הישבן .. הרגיש את הזרם החם של הדם שזרם כמו מים ... הסתכל על פניה השלוות היא אפילו לא הרגישה איך החיים דולפים ממנה לאט אבל בטוח ... סערת רגשות המשתוללת במוחו הגיע לנקודה בה הוא לא ידע האם עושה את הדבר הנכון, לפתע רצה להזיק עזרה ולהחזיר אותה, למרות שהבין שהפצע שלה קטלני ואין להחזיר את הדברים לאחור, דמעות התערבבו עם הדם כשניסה לנגב את הפנים שלו הסתכל על הדיו המלאות בדם ושיחרר צרחה של כאב לתוך הריקנות של המרתף ... וכאילו בשביל לחזק אותו בפעם האחרונה היא פקחה את עיניה המעורפלות במסך המוות המתקרב ולחשה לו את המילים של אהבתה הנצחית ....
הגיגית ששם מתחתיה התמלאה כמעט עד הסוף ... נשימה שלה נלחשה והייתה כמעט בלתי מורגשת עם נשיקה האחרונה הוא לקח את הנשימה האחרונה שלה ... הוריד אותה בעדינות ולקח אל האמבטיה הענקית מלאה במים חמים ... שטף אותה .... מנסה לא לחשוב על מה שהולך לעשות עכשיו ....

מאותו יום הוא דרש מכל השפחות שלו לחתום על הסכם שהקשר שלהם יהיה לא יותר מחצי שנה ...
מידי פעם הוא ירד למטה למרתף ... לדבר איתה ... אבל לא היו שם העיניים שלה כמו שהיו לבנות אחרות וגם לא הייתה דמות שלה ... בצנצנת גדולה צף לב ... הלב שלא רצה לחזור אל נשמתה ....

מים קרים הרגיעו את ישבנה וגבה הבוערים, כשפקחה את עיניה אדונה היה לידה וטיפל בה, עם המון רוך ואהבה הוא מרח עליה משכה שהרגיע את החתכים העמוקים, שם סדין רטוב וסיבב אותה בעדינות
- היית ילדה טובה ... אני גאה בך, - הוא נישק אותה, - עכשיו אנו נדבר על החלק השני של הערב שלנו.....
- יש עוד....?
- כמובן מתוקה שלי .... כמובן.... כפי שאת זוכרת עוד מתחילת היחסים שלנו אני קבעתי את האופן היחסים
- נכון אדוני ....
- שתקי. הסברתי לך גם אז ואחזור על זה שוב עכשיו. את לא יכולה להכיל אותי בשום חור שלך ובגלל שרציתי קודם כל להרגיל אותך לכאב אז נתתי לך חופש בתחום הזה ..... היום אני רוצה להתחיל להרחיב אותך בשבילי, - עיניה נפתחו והיא אפילו התרוממה למרות הכאב שזה גרם לה
- אבל אדוני... אתה מרחיב אותי כבר כמה זמן עם הויברטורים ופלגים, - היא זכרה את הקלי המפחיד שלו שראית ממש פעמים ספורים במהלך הקשר שלהם, הוא היה ענק, וכאילו זה לא היה מספיק הוא היה גם עבה בצורה מפחידה
- זה לא מספיק כל הדברים האלה זה שטויות, היום את תתחילי ללמוד
- כן אדוני
- מה שלא יקרה את חייבת לזכור דבר מאוד חשוב. את שלי ורק שלי, אני אוהב אותך וגאה בך וכל מה שיקרה היום זה רק ההכנה לקראתי ...
- כן אדוני, - בראש שלה היא כבר הריצה כמה וכמה וריאציות של מה שהולך לקרות
אבל כשהדלת נפתחה והיא ראית שני גברים ענקיים היא התכווצה בפנים שני כושים הסתכלו עליה עם מבטים מלאים בתאווה חייתית
- תכירי יקירתי, זה שני הגברים שהצליפו בך מקודם ...... עכשיו הם הולכים לעזור לי להרחיב אותך ...
- אדוני....
- כן?
- אני לא בטוחה שאוכל ... לא הייתי אף פעם עם שניים.... אדוני... בבקשה ....
- אל תדאגי אני אהיה איתך לאורך כל הדרך וגם יש לך את המילת בטחון אני לא מצפה ממך להיות מסוגלת על ההתחלה לעשות את הכל, זה בסדר ...
- כן אדוני
היא שכבה מאחור, עצמה את עיניה וניסתה להסדיר את הנשימה
אדונה ליטף אותה, והיא נרגעה מתחת למגע ידיו ...
בינתיים
שני הגברים התקרבו אליהם, והתחילו בעבודתם ... הם הרימו אותה העבירו אותה למתקן אחר, ידיה נקשרו מאחורי ראשה, הרימו את רגליה וקשרו אותה לעמודים בצדדים של המתקן ככה שהיא הייתה פתוחה לגמרי וללא יכולת לזוז, אדונה הסיר ממנה את הקולר והידק על צווארה קולר של המתקן. הפלאג היה עדיין בישבנה, וכשאחד הגברים ירד על ארבע והתחיל לרדת לה, אדונה שוב פעם הדליק אותו, הגבר השני נעמד מאחוריה עם נר דולק בכל יד. היא עצמה את עיניה מתמסרת לתחושה הנעימה של הלשון שלו... עם הזמן היא התחילה שוב להרגיש את החום מצטבר בבטן התחתונה ... להבות נשפכו על שדיה ובטנה החשופים היא ניסתה לברוח מהם אבל לא הייתה לה אפשרות למעט אולי כמה סנטימטרים מרחב .... ברגע שהתרגלה קצת לכאב העדין של השעווה שוב פעם התחילה להרגיש את הלשון המיומנת של הבחור שהיה בין רגליה, גופה נרגע והתחיל ליהנות מתחושות הנעימות .... אבל אדונה לא נתן לה עדיין רשות לגמור היא חיפשה את התשובה בתוך עיניו אבל הם היו כמו קיר עכשיו שום הבעה על הפנים שאהבה כל כך, מיואשת היא שוב פעם עצמה את עיניים רק שהפעם זה בשביל להחזיק את עצמה ולא לגמור לפני שיתן לה את רשותו.... היא לא שמע את הצלפה שנחתה על השדיים שלה רק הרגישה את הקצה השוט חותך את בשרה, זעקת כאב נחסמה עם הלשון של אדונה עם נשיקה פראית ותאוונית שלו .... הצלפות החלו לטייל על הידיים שלה ושוב פעם שדיים.... מרוב התחושות שהציפו אתה היא לא ידע מה לקבל מה להרגיש כאב והנאה התערבבו במחול חושים מטריף .... היא הייתה על סף היכולת שלה להחזיק את עצמה ....
- אני סופר אחורה באפס את גומרת
- תודה אדוני, תודה, תודה ... – שפתיה המשיכו לזוז בתפילה חירשת
יד שלו החליפה את הבחור והתחילה לעסות את דגדגן הנפוח שלה
לפתע הוא אמר בלי לספור
- אפס !
אורגזמה מטורפת הסתערה על גופה צעקה חייתית נקרעה מגרונה, היא כבר לא הייתה בת אדם האינסטינקטים הבסיסיים שלה השתלטו עליה, עיניים התגלגלו מאחור, גופה רעד היא לא יכלה להסדיר את הנשימה .... באותו רגע אדונה הכניס לה את הקלי שלו לתוך החור שלה אבל עם כל זה הוא הצליח להכניס רק את הראש הבחור שעמד באחורי ראשה תפס את הפטמות שלה ולמחץ אותם מנסה להעביר את הכאב שלה למקום אחר הבטן שלה התרוממה, אזיקים איימו לחתוך את בשרה והגבר הפנוי מיהר ללחוץ לה עליה לפני שתזיק לעצמה. הוא הרגיש את התנגדות של הקירות הוגינה שלה, אבל לא היה להם שום סיכוי כנגד עוצמה שלו לאט הם התחילו לוותר לו והוא שוב פעם הרגשה של פתיחת החור החדש כמעט גרמה לו לגמור ... הוא עצר ... מסתכל על השפחה הכנוע שלו כמעט ללא הכרה והחליט שזה מספיק להיום. הוציא בעדינות את הזין שלו ונתן לה לנוח כמה דקות והתחיל לאונן ליד הפנים שלה
היא פקחה את עיניה ומיד פתחה את הפה שלה זרם אדיר שטף את פניה את מה שהגיע לפה היא בלע בהנאה .....
- תודה אדוני, - היא לחשה לו ונפלה אחורה ....

המשך יבוא .....

היא הסתכלה על עצמה במראה ... עברה עם אצבעות על הקולר, מתענגת על התחושה של עור ... עברה בפעם האחרונה על הגופה הערום למעט הביריות השחורות וחגורת תחרה הכל היה בדיוק כמו שצריך. מלמטה נשמע צפצוף של מכונית זה היה בשבילה היא זרקה על עצמה מעיל פרווה ארוך ויצא מהדלת.
נכנסה למושב האחורי ורכב נסע
בדרך לא נאמרה אף מילה, לא היה צורך גם התחושות שהציפו אותה לא ממש נתנו לה חשק לשיחה, היום הוא הבטיח לה משהו מיוחד (הם יצאו כמה חודשים ויחסים שלהם התרחקו למקומות שלא חשבה שתגיע לשם אי פעם) שוב פעם נגע בקולר מעור גס הראש שלה היה מלא בפנטזיות של מה שהולך לקרות, אי שקט בין רגליה הזכיר לה שלא גמרה כבר שבוע ...
נהג הוציא אותה מהמחשבות שלה, פתח את הדלת של הרכב
הם הגיעו למקום המוסתר של המועדון בו הייתה חברה כבר כמה שנים, כל פעם היו מפגשים במקומות כאלה שאף אחד לא ידע איפה הם ממוקמים כי רק הנהגים שלהם היו אוספים את האנשים.
היא עלתה במדרגות מאבן ונכנסה לאחוזה ענקית, אבל לא בדלת הראשית היא הייתה סגורה, ובשבילה פתחו דלת צדדית קטנה, הוא חיכה לה ליד הדלת, היא כבר הייתה בחצי זינוק עליו אבל מבטו הקר עצר אותה.
- תורידי, - הוא זרק לה קצר, היא מיד הורידה ממנה את המעיל ונשארה רק בבריות וקולר
הוא חקר אותה עם מבט ונשאר מרוצה
- תתכופפי קדימה
הוא הכניס לה פלאג ובדק את השלט הרחוק שלו, הכל עבד כמו שצריך
- היום את תהיה עם עיניים קשורות ולא תדעי כמה אנשים רואים אותך מה שכן עם תביישי אותי היום ....
הוא לא סיים את המשפט, הכל היה לה ברור לגמרי
- אני מוכנה אדוני
- יופי, - הוא סיבב אותה וקשר לה עיניים עם חתיכת בד שחורה ולקח אותה ביד
היא זכרה שהם ירדו במדרגות ואחרי זה נכנסו לעולם, היא שמע לחשים פה ושם והרגישה שיש כאן די הרבה אנשים. אדונה הוביל אותה ישר על הבמה קטנה שהייתה קצה השני של החדר הענק
- היום אני לא מצליף בך ... – הוא עטף אותה מאחור והרגיש איך גופה התקשה לפתע, - אבל אני אהיה קרוב אליך ... תהיה ילדה טובה בשבילי .. אני אוהב אותך....
- גם אני אוהבת אותך אדון שלי – קולה רעד מפחד או התרגשות היה לה קשה להבין מה מתחולל בראש שלה עכשיו
היא הרגישה ידיים זרות מטיילות על גופה בודקות, חוקרות ....
היא נקשרה בין שני העמודים, כל השרירים שלה היו מתוחים בניסיון לעמוד ישר וזקוף .....
- שני גברים הולכים להצליף בך עכשיו, - הוא לחש לה לאוזן, - אני מולך ומצפה ממך להחזיק מעמד כמה שיותר ולא לצעוק ...
- כן אדוני.....
ההצגה התחילה, היא ממש הרגישה את המבטים של אנשים שחקרו את גופה את החזה חשוף שלה ופטמות וורודות ועומדות, בטן שטוחה ורגליה הארוכות .....
שני גברים נעמדו אחד מול השני עם שוטים ארוכים בידיהם, זה כבר היה מחזה מרשים הגברים היו שחורים עם שרירים הרוקדים מתחת לעורם המתוח והיא הייתה בהירת עור והשוני ביניהם זה מה שהיה יפה כבר על ההתחלה
שקט התפרס בעולם היה אפשר לשמוע את הנשימות של כל אחד מהנוכחים.....
ההצלפה הראשונה נחתה על ישבנה היא התכווצה לשנייה אבל לא יוציא הגה, ההצלפה השניה בא מכיוון אחר ואחרי עוד אחת ועוד אחת..... רפויה לגמרי היא נהנתה מהכאב המתוק של הצלפות יחסית לא חזקות, אדונה הרגיל אותה יופי לכאב .... לפתע הפלאג בישבנה התחיל לרטט בקצב מהיר וגם ההצלפות התחזקו באופן משמעותי לדעתה גם השוטים התחלפו, היא הרגישה את החום מתאסף בחלק התחתון של הבטן וכאב חד על הגב העליון התערבבו במערבולת של חושים.... כאב והנאה, ההנאה שבכאב המתוק שהתמכרה אליו מהר כל כך, עיניה מתחת לכיסוי התגלגלו מעונג ואורגזמה ראשונה טלטלה את גופה .....
היא קיבלה כמה דקות לחזור אל המציאות הפלאג נרגע מתחת להתכווצויות הנחלשות שלה ....
עדיין היא לא צעקה אפילו לא פעם אחד רק גנחה בזמן הגמירה ..... היא שמע את אדונה מסביר משהו לבחורים שהצליפו בה ואחרי כמה דקות היא זיהתה את הצעדים של שיפחת הבית שמהירה אליהם .... שוב פעם הרטט בישבנה והצלפה חדה של זרד נחתה על ירכיה היא נשכה את שפתיה בשביל לא להוציא צעקה שכל כך רצתה לברוח מתוך העומק של הבטן ..... הבנים הצליפו בה ללא רחמים בכל הכוח וכבר לא היו מתואמים ביניהם הרטט הייתה על הכי גבוהה גופה התפתל עד כמה החבלים אפשרו לו מרחב תזוזה ......גל אורגזמות שטף את גופה והיא לא הצליחה להחזיק את עצמה יותר, שאגה של כאב – עונג – כאב ברחה מגרונה ......

המשך יבוא .....

לא מזמן התקנתי את המדפסת עם הסורק ועוד כל מיני שטויות ...
נולד לי רעיון בראש, לעשות תמונה ענקית של כמה דורות של המשפחה שלנו ..... וכמובן שבשביל זה אני צריכה תמונות של סבים וסבתות של הורים שלי ....
היום לקחתי את התמונות מהורים שלי ... תמונות ישנות (יש אחת משנת 1932) קרועות, צהובות, ישנות ....
ישבתי מקודם למיין אותם איזה תמונות אני רוצה לרעיון שלי
סבתא של אבא שלי ... היא גידלה אותי מגיל שנה ועד 5 בערך ... אבא של אמא שלי שאהב אותי כמו שאף אחד לא אוהב יותר(קראתי את הבן שלי על שמו) .... אבא של אבא... איש שהערצתי אותו כל חיי גם אחרי מותו ....
הרבה זיכרונות טובים שגרמו לי לבכות.... הם כולם כבר לא כאן .... אנשים שאהבתי אותם ללא תנאי, כמו שרק ילד יכול לאהוב ....
דמעות של געגועים זולגות ואני חושבת על כמה הייתי רוצה לחבק אותם רק עוד פעם אחת, נכנסת לתסכול ממחשבה שאפילו לא יכולה לבוא אליהם לקבר ולדבר איתם כי.... הם שם רחוק מאוד .... אולי יום אחד אני אסע לשם ... אולי ...
המון תמונות, המון פנים שנמחקו מזיכרוני ... הבנתי היום שאהבה שלי אליהם לא חדלה אף פעם, תמיד הייתה שם מחכה בסבלנות בפינה של הלב שלי. הבנתי גם שהורים שלי גם לא לנצח כאן וזה גרם לי לבכות עוד יותר. נכנסתי לחדר של הבן שלי מסתכלת על המלאך שלי יושן, נזכרת איך שאל אותי היום על התמונה של סבא שלי:"מי זה?" וכשעניתי לו:" סבא שלי " הוא צעק לי:"לא! סבא שלי!"
מעגלים של החיים דור אחריי דור לפניי ואני .... בוכה באמצע
אבל זה בכי טוב, משחרר כזה עם המון אהבה לאנשים שהיו חשובים בחיי ...
עוד כמה שבועות התמונה תהיה מוכנה .... והיא תהיה המקום שלי לדבר איתם .... עוד מעט ....