על הגדה

אני אגלה לכן סוד: אני לא סתם נמצא כאן בכלוב. אני כאן למטרה מאוד ברורה. להכיר אנשים. כלומר, להכיר נשים. אני לא כאן בשביל הכיף.

אבל עכשיו אני צריך לגלות לכן עוד סוד: לא משנה אם אני כאן בשביל הכיף או לא. לא כיף כאן. הכלוב הוא לא מקום שכיף להיות בו. הפתעתי מישהו? מישהי?

אז כן. אני כאן למטרה וצורך ברורים ומוגדרים. להכיר.

תקציר-אולטרה-מקוצר - בן 46. סוויץ'. חנון. קושר עם נסיון מסויים. יודע משהו מהחיים שלי. לא חתיך. לא גבוה*.

קראי קצת אחורה בבלוג. יש בוודאי פוסט או שניים מעניינים, תמונות של קשירות, הרבה הומור מוזר, עוד תמונות של קשירות. ומספיק אחורה, כמה וכמה סיפורים קצרים. אירוטיים, כמובן. טוב, פורנוגרפיים. אני חושב שהם מעבר לבסדר.

אז בואי. דברי איתי. סגולות, אדומות, לא הבנתי למה למישהו בכלל אכפת עד כדי להצהיר על זה. כל עוד זה בלי חצילים, דברי איתי איך שבא לך.

* כמו כן, אני אבא. שני ילדים. גרוש, במשמורת משותפת. מסתבר שפיסת המידע הזאת לבדה פוסלת אותי בקרב נשים, אז חשתי צורך להבהיר מראש.

או שאני כן יודע מה יקרה כאן. תתרוקן סאת סבלנותי, ולא יסטו בי סוב, ויגמר לי הכוח לכלוב.

אז תחזיקו אותי או שאני לא יודע מה!

(אל דאגה. כשאני באמת אשבר, זה יהיה בשקט. אפילו לא פוסט פרידה. לא כאילו מישהו ירגיש בחסרוני. אני לא משטה בעצמי בעצמי.)

בעקבות שיחה עם ה', איך מגבילים תנועה, בלי חבלים?

אז קודם כל, לכו לסטודיו לקשירות לקבל שיעור מבוא. הלקחים חשובים גם אם לא משתמשים בחבל. נקודות משמעותיות:

- כמה שפחות לחץ על המפרקים עצמם. במפרקים העצבים שלנו חשופים. אז להזהר עם פרק כף היד, המרפק, הברך, הקרסול. בתי השחי והמפשעה רגישים, בעיקר ללחץ כלפי מעלה. בבתי השחי והמפשעה עוברים פקעות עצבים. פלקסוסים? פלקסי? אני תמיד מסתבך עם צורות ריבוי של מונחים לטיניים. מה שאומר שבבת אחת אפשר לפגוע בכמה עצבים!

- בלי לחץ על הצוואר. בעיקר אם אין תשומת לב מתמדת מצדכן. כן, זה תקף גם לקולר ורוצועה. אם אתן מחברות את הרצועה גבוה, והנשלט מאבד שיווי משקל, אם חוטף סחרחורת ומתקרב לאובדן הכרה, הוא עלול למות. לא נעים, וכל זה. תשומת לב מתמדת. לא משאירים נקשרת בלי השגחה ברגע שהיא קשורה. אפילו סתם לעמוד. מעידה עקב חוסר שיווי משקל רגעי, והיא נופלת על האף. לכו תנקו את כל הדם הזה. אחרי או לפני שתלוו אותה לחדר מיון.

-בלי קשרים מתהדקים-מאליהן. אלו יתהדקו לכן בזמן הכי לא צפוי.

- דעו איפה מספרי הבטיחות שלכן. יש גם סכיני בטיחות, אבל מספרי חובשים (מלע"כ בעברית, EMT Scissors בלעז) זולות למדי ועושות את העבודה. לא יעילות במקרה של שלשלאות, אבל נהדרות לכל חירום אחר.

לכו לשיעור מבוא. אם עוד לא למדתן, אני מבטיח שיש לכן מה ללמוד.

עם מה קושרים?

המון דברים. פרטי לבוש, נניח. גרביונים. צעיפים. אפילו עם טישרט אפשר לעשות דברים נחמדים. וכן, אפשר לקנות ערכות בונדג' אמיתיות. אלו יהיו או יקרות מאוד, מעור, כי כל דבר שקשור לסקס עולה הרבה, או שיהיו דמויי עור זולים מסין, ולא מרשימים במיוחד. אבל אני לא אוהב ready-made. ואם רדי-מייד, תכנסו לחנות חיות. קולרים לכלבים קטנים או חתולים יכולים לשמש כאזיקים (cuffs) מוצלחים. וקולר גדול מספיק לצוואר אנושי? ובכן, אתן תדעו מה לעשות איתו. בחנויות חיות מוצלחות במיוחד יהיו גם קולרי עור או דמויי עור יקרים יותר. כדאי לדעת מה קוטר הצוואר האנושי לפני שנכנסים, כי למדוד קולרים בחנות עלול להיות מביך. אל תשאלו איך אני יודע.

אבל כמובן, זה לא הכל.

א. תחבושות אלסטיות נדבקות מעצמן. כיף גדול. קודם כל, הן נהדרות ככיסוי עיניים. מגיעות נקיות. רכות. בטוחות. ניתן לעשות איתן מאמיפיקציה, אבל זה יהיה כנראה קצת יקר, כי יהיה צורך בהרבה מטרים, גם לנקשרת רזה. אבל נניח: לקפל את הרגל בברך. לעטוף את השוק והירך יחד. בשתי הרגליים. לחזור על זה במרפקים. קומי. הו, כלבה טובה! חסרון - הנדבקות מעצמן די חד-פעמיות. ולא זולות, אם משתמשים ביותר מאחת או שתיים.

ב. ניילון אריזה כחול.

נהדר למאמיפיקציה. זול. זמין כמעט בכל טמבוריה. לריתוק לדברים מעבר לגוף - קשירה לעמוד, נניח, ידרשו כמה סיבובים, כי הניילון נמתח. למיטה יהיה בדרך כלל יותר קשה לקשור עם זה, אלא אם יש עמודים בצידי המיטה. פשוט אין איפה להעביר את הגליל. ראיתי אנשים תולים עם זה באוויר. זהירות. הניילון נמתח. ואם אתם לא יודעים לתלות עם חבלים, אל תתלו עם אמצעים אחרים. ממש לא. ממש לא.

ג. שלשלאות.

די זולות. רב פעמיות. זמינות במרבית הטמבוריות, וכמעט בכל חנות דברי בניין גדולה יותר. בקשו בחנות שיחתכו לכן ארבע פיסות של 30-40 ס"מ - אחת לכל מפרק יד או קרסול. פיסה של 50-60 ס"מ עבור הצוואר (יתרון: לקולר יש משמעות רגשית עבור חלק מהנשלט. עם שרשרת פלדה כבדה ניתן לשחק באותם משחקים, בלי המטען הרגשי המעורב. והמשקל מוסיף חווייה אחרת). ועוד 4-5 חתיכות של מטר עם שני מטר, כדי לחבר את האיברים למקומם.חסרון - כבדות. לא קל לנייד אותן לסשן.

בקשו גם שלל שאקלים\קרבינות בגודל מתאים, שיוכל לחבר יחד 2-3 חוליות שרשרת. בתמונה אפשר לראות שני סוגי שאקלים שאפשר לקנות בחנות בניין, אם כי יש עוד צורות, נניח, שאקל שנראה כמו חוליית שרשרת עם נעילה -

בעולמות הקשירה נהוג להשתמש כמעט רק בשאקלים של מטפסי הרים. אבל אם אתם קושרים מישהי למיטה אתם לא צריכים פיסת אלומיניום שתעמוד בעומס של שני טון בנפילה, כמו מטפסי הרים. מה גם שהשאקל העליון בתמונה מדורג, ובעוד שאין לי כוח להגדיל ולנסות לקרוא מה כתוב עליו, אני מהמר שמדובר בעוצמת קריעה של לפחות טון. אף נקשר, גם מרים משקולות, לא ייצר את העוצמות הללו בעצמו. אף בן אדם שהכרתי לא מתקרב לשקול טון מטרי.

שרשראות פלדה פחות מסוכנות מחבלים, כי שטח המגע עם העור יהיה רחב יותר, אבל עדיין ראוי להזהר.

ד. משהו שראיתי אנשים משתמשים בו בחו"לים למיניהם זה Bondage Tape. כמו איזולירבנד מגודל, אבל נדבק רק לעצמו. במקור קראו לזה Electrostatic Tape, וזה שימש חשמלאים ל... אני לא יודע מה, בידוד כזה או אחר, אני מניח, אבל אנשים קינקיים אימצו בחום את הטכנולוגיה. אין לי מושג איפה משיגים בארץ, אולי בחנויות מין. בחנויות חשמל ששאלתי לא ידעו על מה אני מדבר. עוד לא קשרתי עם זה בעצמי, אבל בגדול, כמו בתחבושות האלסטיות. חיבור של חלקי גוף לעצמם, כיסוי עיניים, ואפילו חסימת פה (תחבושות אלסטיות לא מתאימות לחסימת פה, הרטיבות הורסת אותן בזריזות). ואם אתן יודעות איפה אפשר לקנות בארץ, לא במחירים של חנויות מין, כמובן שאשמח לשמוע.

בטח שכחתי כמה אופציות לבונדג' נטול חבלים. בטח אזכר עשירית שניה אחרי שאלחץ על "שגר".

(לא, אזיקונים הם רעיון גרוע. גם תיל מתכתי או חוטי חשמל דקים. רעיון גרוע. ואם כבר אזיקונים, אז רק את הממש עבים, והיקרים. וגם אז, זה מסוכן. באמת. נקשרות הן לא מוצר חד-פעמי.)

כמעט כל פעילות קינקית מביאה איתה סכנות. אז תלמדו. תזהרו. תחקרו. תשאלו. אל תסמכו עלי. לכו לגוגל, ותשאלו אותו איך נותנים סטירות בצורה בטוחה.

ובכל זאת, כמה עקרונות.

א. תבקשו רשות. סליחה, סליחה, סליחה, אתם שולטים ושולטות קשוחים. אתם לא מבקשים רשות. אתם מוודאים שזה בסדר. אותו דבר, בטרמינולוגיה נוחה יותר לעיכול, אני מניח. בלי רשות, אל תעניקו.

ב. המיקום לסטירה הוא האיזור הרך של הלחי. לא באוזן. לא, לא, לא, לא! לא באוזן! אני מניח שאתן לא רוצות ללוות את הנשלט לחדר מיון, לטיפול בקרום תוף קרוע? וגם לא בעצם הלסת התחתונה. אימפקט בעצמות הוא תמיד כואב יותר. להזהר גם מהאף.

ג. לוודא שמי שחוטף את הסטירה עם פה סגור. אחרת, היא עלולה לנשוך לעצמה את הלשון. אחרת, הוא עוד עלול לסדוק שן. יש הטוענים שגם כשיש גאג בפה מומלץ לא לתת סטירה. אישית, זה נראה לי פחות קריטי.

ד. כמה שפחות תכשיטים. גם על היד הסוטרת, וגם פירסינג על פני הנשלטת. להזהר מהם. לא לפגוע בהם. להסיר טבעות לפני הסטירה, או להזהר כפליים. להזהר גם מעגילים גדולים ומתנופפים.

ה. ציפורניים ארוכות? להזהר.

ו. את הסטירה יש לתת עם האצבעות. לא עם העצם שבבסיס האצבעות (עצמות המסרק), ובטח לא עם עצמות בסיס כף היד. סטירה עם האצבעות גם מחייבת אתכן ליותר שליטה עצמית, גם מורידה את הסיכון לפגיעה אקראית באוזן, וגם פחות מסוכנת ככלל. קשה יותר לשבור אף או עצמות אחרות כשמשתמשים באצבעות.

ז. תהיו בשליטה כל הזמן. שליטה עצמית. אתם שולטים וכל זה, לא? אז תשלטו. קודם כל בעצמכם. המנעו מחבטות לפנים מתוך כעס, או כל אלמנט אחר שמגביל את שיקול הדעת שלכן. כשולטות, האחריות בידיים שלכן. אל תבזו אותה.

אבל אל תשאלו אותי. מה אני כבר יודע. לכו לשאול את גוגל. יש בגוגל המון מידע.

- איך אמרת קוראים לעץ הקוצני?

- שיזף. עץ הדומים. הפרות בדיוק ראויים למאכל.

- הוא שרט אותי. ואולי גם קרע לי את החולצה.

- נו, עץ הדומים.

אחת הסיבות לכך שעם מ' אני מרשה לעצמי יותר, היא שאני סומך עליה.

ואולי זה קל יותר, דווקא בגלל שמ' לא נשלטת שלי. הקשר ביננו הוא קשר חברי. לא קשר של שליטה. לא זוגיות, בשום צורה. ומצד שני, מ' היא נקשרת מנוסה מאוד. הרבה יותר ממני כקושר. היא גם כנראה מנוסה יותר ממני כקושרת. היא חזקה, והיא מכירה את היכולות שלה. ואת הגבולות שלה.

וחבלים זה ספורט מסוכן. נזק עצבי עלול להתפתח תוך דקות. לעזאזל, הוא יכול להופיע שעות אחרי הקשירה. הוא יכול להיות תוצאה מצטברת של הרבה קשירות. אם מישהי נקשרת בכל יום, היא תהיה הרבה יותר פגיעה אחרי שבוע כזה, גם עם קושר זהיר מאוד. ואם אני לא יכול לסמוך על הנקשרת שתעצור אותי אם משהו לא בסדר, אנחנו כנראה בכלל לא נשחק יחד. ואם אני סומך עליה חלקית, היא תקבל קשירה פחות אקסטרימית. מישהי התלוננה פעם שאני מציע לה דברים משעממים לפעם הראשונה. כן, אם אני לא יודע מה היכולות שלך, ואם אני לא יודע שתדעי לעצור אותי - זה מה שתקבלי. משעמם אותך? יש קושרים אחרים. אם הם בוחרים לא להתחיל לאט, בזהירות - בחירה שלהם, ושלך.

ובגלל זה, בין השאר, מפחידות אותי "נשלטות טוטאליות". אני לא מחפש טוטאליות. אני מחפש קשרים עם נשים עצמאיות וחזקות. שיודעות מה הגבולות שלהן, או שבתהליך למידה והכרה עצמית. נשלטות (ושולטות) שידעו לומר לא. שידעו לומר די. שלא יפחדו לעצור, כי הן מתמסרות לחלוטין, ואז מה אם הזרת קצת נרדמה. זאת לא סיבה לעצור סשן, נכון? אז זהו, שלחלוטין כן. נרדמה לי פעם הזרת לכמה ימים. כמה ימים שאכלתי בהם סרטים. נו, בסך הכל מעיכה של העצב האולנרי במפרק כף היד. באותו מקרה, עצרתי את הסשן בגלל הכאב שאותו לחץ הפעיל ישירות על העצב. ההרשמות הופיעה שעות אחר כך. וזאת היתה קושרת מנוסה למדי שעשתה לי את זה. בטעות, כמובן. כולם טועים לפעמים.

קשירות זה ספורט אקסטרימי. אני צריך שותפות שיודעות לומר "די". אני צריך שותפות שאני יכול לסמוך עליהן. וזה נכון גם לכל אספקט קינקי אחר. אלא שבדרך כלל, הסכנות בלתי נראות. אמירה לא נכונה אחת יכולה להדהד שנים אחר כך. יש סכנות בכל דבר. ובלי גבולות בצד השני, אני לא מוכן לקחת על עצמי את הסיכון.

תזהרו מאנשים שכן מוכנים לקחת את הסיכון. מאלו שמצהירים שהם לא צריכים מילות בטחון.

רגע, הבטחתי תמונה.

לאינקוויזיציה האיטלקית היה עינוי חביב. קושרים את מפרקי היד של הנחקר יחד, מאחורי הגב, ומרימים את הידיים כך גבוה, מאחורי הגב, כשהידיים עדיין מחוברות לנחקר. עדיין. כאב אדיר, כתפיים פרוקות, לפעמים נזק עצבי תמידי לכפות הידיים. וזאת רק התחלת העינוי.

סטראפדו, באיטלקית, ''משיכה חדה''. זה בגלל החלק הבא בעינוי. משחררים קצת את החבל. מגובה של עשרה מטרים, הגוף נופל לגובה של תשעה מטרים. אויש. אינרציה.

לפעמים הן גם היו מוסיפים משקולות שקשורות לרגליים. קסם של אנשים. קסם.

במפתיע או שלא במפתיע, העינוי הזה כל כך יעיל ואכזרי, שהוא עדיין בשימוש. בשלל מקומות בעולם. כולל בתי כלא של ה-CIA.

נזק תמידי, או אפילו זמני, הוא לא מטרה בקשירות. להפך. ומאחר ורובנו לא מספיק חזקים ולא מספיק גמישים כדי לעמוד בעינוי המקורי, עושים אותו אחרת. זהיר יותר. בטוח יותר. מתחשב יותר. לא כל משקל הגוף נתמך ממפרקי היד. הו, זה עדיין כואב. מספיק כואב. ועדיין משאיר נקשרת שיכולה ומוכנה לדבר איתך שוב.

על שפת ים כנרת

עץ אקליפטוס רב תפארת.

קשר בסיסי למדי. אבל אני חושב שיצא יפה.

"האשירה" - עמוד, ביפנית. ולא תמיד יש ממה לתלות. אבל עמודים ימצאו לעתים גם כשאין ממה לתלות. וכשהשארת את הרכב חונה באמצע תל אביב בחניה מפוקפקת בלי קומבינות בעירייה.

ולפעמים, כל מה שצריך לעשות כדי לשפר פלאים את התמונה, זה לסובב אותה ב-180 מעלות.