לפני 15 שנים. 27 באוגוסט 2009 בשעה 6:35
זויה התעוררה וצפתה בשחף, ישנה בשלווה. רק עפעפיה נעו מדי פעם וזויה ניחשה שהיא חולמת עליה. היום זה היום, חשבה לעצמה, היום בו שחף תודה שהיא רוצה להיות הכלבה שלה. היא יודעת בדיוק איך להוציא את זה ממנה. היא קמה מהמיטה ובעדינות שחררה את הקולר מצווארה של שחף וליטפה את שיערה. "קומי כלבונת, יש לנו יום ארוך", אמרה לה בטון מצווה. שחף פקחה את עינייה וצפתה בזויה בכותונת הלילה שלא הסתירה כמעט דבר ונזכרה בארועי האתמול, בחלומות הרטובים שלה בלילה ובהחלטתה שהיום זה היום, היום בו זויה תתן לה סופסוף לגמור. היא תתנהג יפה, אם צריך, זו לא זויה שתשתמש בה. היא תשתמש בזויה ובאצבעות הנפלאות של הבת זונה הזאת.
זויה ניגשה לארון ושלפה חצאית קצרצרה, חוטיני אדום ושקוף וחזיה עם חורים במקום בו אמורות להסתתר הפיטמות. "אלה הבגדים שתלבשי הבוקר, סול, בגדים של כלבונת מיוחמת. קחי אותם וקדימה, יש לך חמש דקות להתארגן ואת יודעת מה תקבלי אם תאחרי ולו בדקה, נכון כלבה יפה שלי?"
שחף הביטה בבגדים מזועזעת, היא תראה בהם כמו זונה שמחפשת לקוחות ברחוב הירקון. אבל היא תתאפק, היא לא תענה שום תשובה חוצפנית והיא לא תאחר. היום זויה תהיה מרוצה ממנה, היום היא תגמור. "כן, גבירתי", ענתה ורצה למקלחת. היא מיהרה לצחצח שיניים ולהתלבש, לא נותנת לעצמה אפילו שנייה להתבונן בראי במראה החדש. "אני כאן, גבירתי", אמרה לזויה אחרי חמש דקות בדיוק.
זויה סקרה את גופה החושני של שחף שהתגלה במלוא תפארתו. פיטמותיה החומות הזדקרו מבין שני חורי ההצצה, התחתונים השקופים הציצו מתחת לחצאית החושפנית. כמעט ניתן היה לראות שהיא מגולחת, כשהם פישקו את שפתי ערוותה בהדיקות. היא היתה מרוצה. "יופי, סולי, עכשיו את נראית כמו הכלבה המיוחמת שאת. אני רואה את זה ובקרוב את תראי את זה". היא הושיטה את ידה לשחף ולקחה אותה במשיכה למראה שבכניסה לביתה. היא הציבה את שחף מול המראה, ניגשה לאחוריה ואמרה "את רואה סולי, כך נראית כלבה מיוחמת. חשופה מול גבירתה בכל חלקיה ונראית סקסית, זנותית וזמינה תמיד. נכון מראה יפה, כלבונת?".
שחף חשה כיצד הבושה צובעת את לחייה באדום. היא אכן נראתה זנותית וחשה יותר חשופה מאשר בעירום. "כן, גבירתי", אמרה והתרגשה. מה היא מתכוונת לעשות לה עכשיו? זויה שלפה קולר אדום ועבה מכיסה וענדה אותו לצווארה של שחף. "עכשיו את כלבה אמיתית, עם קולר", אמרה בטון משועשע. "זה רק קולר האימונים שלך, כשתהיי ראויה, תקבלי קולר אמיתי, ששמי מתנוסס עליו. ועכשיו כלבונת, די להתעצל, גשי למטבח, תכיני לנו ארוחת בוקר מפנקת ושתי כוסות קפה. יש לך הרבה מה ללמוד היום".
שחף לא התכוונה להתווכח, למרות שהמחשבה שעכשיו היא צריכה גם להיות המשרתת של הפסיכית הזאת, הרתיחה אותה. היא ניגשה למטבח והכינה חביתה וסלט, צלחת גבינות ושתי כוסות קפה והגישה אותן על שתי צלחות, משני צידי שולחן האוכל שבמטבח. "מוכן, גבירתי", אמרה וזויה ניגשה למטבח. "מה את חושבת שאת עושה?", שאלה בטון מופתע, "ממתי כלבות אוכלות ליד השולחן?". היא הביאה קערה גדולה ואמרה בטון קשוח "תעבירי את האוכל שלך לקערת הכלבה שלך,סול, את אוכלת כמו כלבה טובה על הריצפה לרגליי". שחף רצתה להעיף לה עכשיו סטירת לחי מצלצלת, לא בטוחה שהגמירה ההיא שווה את כל ההשפלה. אבל היא לא עשתה כך. היא חלשה מזויה וזאת במילא תכניע אותה. היא העבירה את האוכל לקערה והניחה אותו למרגלות גבירתה ולצידה הניחה את כוס הקפה.
"קדימה סול, ארצה", ציוותה זויה בקור ושחף מצאה את עצמה נלחמת בחצאית הקצרצרה כשהיא מתיישבת על הריצפה ומנסה שזאת לא תחשוף לגמרי את התחתונים האדומים, אך ללא הצלחה. זויה הניחה את כף רגלה המטופחת על תחתוניה של שחף וכך אכלה את ארוחתה. שחף ניסתה להתרכז באוכל ולא בכף הרגל שנעה עליה ללא הפסקה. היא חשה בייחום העולה בה. היא רצתה שכף הרגל הזאת תיגע בה בלי תחתונים, תחדור לאיבריה. די. מה קורה לה. היא משתגעת? מה האשה הזאת עושה לה? היא לא הצליחה לאכול דבר.
זויה התבוננה בקערה המלאה ואמרה "את כלבה רעה הבוקר, סולי. את חייבת לגמור הכל ולאחר מכן, ללקק את השאריות, כמו כלבונת מאולפת וטובה. "כן, גבירתי", אמרה שחף, דוחפת אוכל לפיה ומצליחה איכשהו לבלוע. רגלה של זויה לא הפסיקה לנוע מעל הכוס שלה, שהפך רטוב יותר ויותר. כשסיימה, העלתה את הקערה לפיה, לללקק אותה. "לא כך, כלבונת טיפשונת שלי", אמרה זויה, "כך אנשים מלקקים. כלבה יורדת אל הקערה ומלקקת אותה בכריעה". שחף היססה. זה היה לה יותר מדי. למה האישה הזאת רוצה להשפיל אותה כך? לא מספיק לה שהיא יודעת כמה היא חרמנית בגללה?
זויה הביטה בהיסוס והעיפה לשחף סטירת לחי מצלצלת. "הגיע הזמן שתלמדי שמה שאני אומרת זאת לא בקשה ולא פתח למחשבות, כלבה, מה שאני אומרת לך זאת פקודה. קדימה, תראי לי איזה כלבה טובה את".
שחף שוב חשה כיצד השנאה מציפה אותה. היא לא תכנע לה. מצידה שלא תגמור היום. היא לא תתן לה את מה שהיא הכי רוצה, היא לא תגיד שהיא רוצה להיות הכלבה שלה. לאט כרעה על ארבע, התכופפה לקערה והחלה ללקק אותה. "יופי סולי, את לומדת להיות הכלבה המאולפת שלי", אמרה זויה וליטפה את ישבנה. שחף חשה בבערה שבה עולה שוב, מעורבת בעלבון, אבל ידה של זויה המשיכה ללטף לה את הישבן ונגעה מדי פעם בתחתונים הרטובים והיא המשיכה ללקק, כאילו דבר אחר לא חשוב בעולם, עד שהקערה היתה נקייה לחלוטין.
"כלבה טובה, סולי. ועכשיו - לימודים. יש לנו מלא חומר להספיק לתיק העבודות שלך".
שחף היתה המומה. למי אכפת עכשיו מתיק העבודות המזויין? בשביל זה היא ליקקה קערה כמו כלבה אמיתית? שתזיין אותה כבר הבת זונה, יהיה מספיק זמן ללימודים. היא באמת לא מבינה שברגע זה היא תעשה הכל? חרא של שולטת הזויה הזאת. לא מבינה כלום בנשים.
היא קמה וניגשה לחדר העבודה. זויה התישבה לידה וציוותה "תשאירי את הרגליים שלך פשוקות כל השיעור. הכוס של הכלבה שלי צריך להיות זמין לי תמיד ובכל מצב, ברור כלבונת?" שחף פישקה את רגליה, מתה מבושה וענתה "כן, גבירתי, ברור", תוהה איך בדיוק תתרכז בשיעור במצב הזה.
"היום נעבוד על יצירתיות בעיצוב, סולי", הודיעה זויה. "את הולכת לתכנן עכשיו אריזה לסוכר. זה צריך להיות מושלם יצירתית וטכנית וכדי שלא תסחפי לעבודות הבנאליות שלך, אני אעזור לך להיות יצירתית. אין יצירה בלי תשוקה, סול. זה מה שתלמדי עכשיו".
שחף הביטה בדף הלבן, הריק והחלה לחשוב על רעיונות. זויה החלה ללטף את תחתוניה, לחפון אותם, לצבוט את שפתי הכוס. שחף לא הצליחה להתרכז בדבר. חבילת סוכר, חבילת סוכר, איזה עיצוב יהיה גם יפה וגם פרקטי? אחחח.. הרטיבות הזאת, שתכניס כבר את האצבעות הבת אלף. לזויה לא היתה שום כוונה כזאת. "תתרכזי ביצירה", ציוותה והחלה ללטף את הדגדגן של שחף מבעד לתחתונים. שחף התפתלה וגנחה. צבע, קודם כל היא תבחר צבע. לא. צורה. צורה מקורית. אחחח.. הבת זונה מסובבת את האצבע על הדגדגן שלה ודוחפת אותו למטה, לוחצת אותו מתעללת בו. היא לא יכולה, לא יכולה יותר. היא תתאפק. היא לא תתן לה את זה. היא תחשוב על חבילת סוכר. חבילת סוכר. חבילת סוכר. "אהההה".
אצבעה של זויה החלה לחדור לתוכה ולנוע לאט-לאט, לאט-לאט, לאטטטט-לאטטט. "די, גבירתי, די בבקשה, עשי את זה כבר", התחננה שחף.
"לעשות מה?", ענתה זויה בתמימות מעושה.
"תזייני אותי כבר, גבירתי, בבקשה".
"מי מבקשת שאזיין אותה?", ענתה זויה בקול אדיש כביכול.
"הכלבה שלך. הכלבה שלך סול. אני הכלבה שלך. אני מודה שזה מה שאני. זה מה שאני רוצה להיות. הכלבה המזויינת שלך, הצייתנית שלך, המאולפת שלך. רק בבקשה -תזייני אותי כבר".
"את בטוחה שזה מה שאת רוצה סול? הכי בעולם? להיות הכלבה המאולפת והצייתנית שלי?"
"כן, גבירתי, זה מה שאני הכי רוצה בעולם, אני מתחננת. תזייני אותי כבר".
"כך לא מבקשים, כלבונת. כלבה טובה יורדת לארצה, מנשקת לרגליה של גבירתה ומבקשת ממנה ללמד אותה להיות הכלבה המאולפת שלה. ללמד אותה הכל. לשייך אותה. להפוך אותה לכלבתה הבלעדית, הטובה, השימושית".
שחף לא היססה יותר. היא כרעה ברך מול גבירתה, נשקה לרגלה ואמרה: "בבקשה, גבירתי, בבקשה תשייכי אותי, בבקשה תאלפי אותי להיות הכלבה הצייתנית שלך. אני אעשה הכל. אני רוצה להיות שלך. אני לא רוצה שתגעי יותר באף כלבה אחרת".
זויה הביטה בסיפוק בשחף הכורעת לרגליה, מנשקת אותן ומתחננת לאילופה. "אאלף אותך בשמחה, סולי ואם תהיי כלבה ממש טובה, את תהיי כלבתי היחידה. עד להודעה חדשה".
היא הרימה את שחף מהריצפה ולקחה אותה לחדר השינה.
המשך יבוא... אולי:)
