התבית כבר בתנור ויתחמם שם כל הלילה, האפונה על האש וריחות בישול ממלאים לי את הבית. פעם ראשונה מזה לא יודעת כמה שנים שאני בארץ בראש השנה ולראשונה - אני המארחת. ולמעלה מכך, זה חג ראשון שבו אחגוג עם משפחתי המלאה - בעלי ואור ביחד. לחגיגה יצטרפו בת דודתי וחברה האנגלי ואבא שלי וחברתו. לא שאור ושיחיה שלי לא ישבו סביב שולחן אחד, אבל בחגים אנחנו תמיד מתפצלות - היא עם משפחתה ואני בורחת לחו"ל, כדי לא להרגיש כמה מעט המשפחה שלי מכילה וקיימת. והשנה, כמה טוב להיות כאן בארץ, עם שניהם.
ריח התבית מעלה בי זכרונות של בית. סבתא עומדת מעל הסירים ומסבירה לי שאשה צריכה לדעת לבשל ואני לא מצליחה להבין למה דווקא אשה ומיד מתמרדת, כל כך לא רוצה להיות כמוה, אשה של סמרטוטים וסירי בישול. 36 שנים לא הבנתי והשנה הפסקתי להלחם במה שכל כך טבעי ונעים. אין שום דבר רע באשה מבשלת, אם היא נהנית מכך. אני נהנית להכניס לבית שלי חום של תבשילים, ריחות של בית אמיתי, לאגד את כל חלקי הפאזל של חיי למשפחה אחת, מקבלת ואוהבת, כן, לשבת מול שולחן החג, לברך על הרימון והתפוח בדבש, לשמוח בחייו של אבי, להרגיש לבת דודתי יותר מלאחות, לראות את בני זוגי צוחקים יחד, חברים, משפחה.
ריח התבית מעלה בי זכרונות של בית. סבתא מוסיפה בהרת לתבשיל וניחוח ממלא את הבית. היא קמה בבוקר, לפני כולם, רק אני ערה לפניה. מתגנבת בשקט ומציצה כשהיא מתפללת על המזוזה ומודה לאלוהים שנתן לה להתעורר בבוקר. "שמע ישראל אדוני אלוהינו, אדוני אחד", היא ממלמלת ואני לוחשת בהחבא מאחוריה. אחר, היא מורידה את היד מראשה ומביטה לשמיים. מנשקת את ידיה ומרימה אותם אל על, אליו. יש להם קשר סודי, לה ולאלוהים, קשר שאפילו לי אין חלק בו. כשהיא מסיימת, היא נוטלת ידיים ומסדרת את כל המרכיבים בשורה: עוף, אורז עגול, אורז בסמטי, בהרת, רסק עגבניות, כמון, חוט תפירה. בטקס סודי משלה, היא מטגנת ובוחשת, ממליחה ומפלפלת, מתבלת ותופרת את העוף. הוא יתבשל כך כל היום, עד לערב.
ריח התבית ממלא לי את הבית. הוא יתבשל כך בתנור, עד מחר בערב, ויזכיר לי ריחות של בית. בגיל 37 יש לי לראשונה בית אמיתי, משפחה אמיתית, שאני בחרתי ואהבה כל כך גדולה.
שנה טובה לכולכם, יקיריי ומי יתן שתמצאו את הבית שלכם, כי בית הוא המקום בו הלב שלנו נמצא.
***
אה ו... היה לי סשן כזה כיפי עם קלייר היום, אבל היא תכתוב עליו.
לפני 17 שנים. 11 בספטמבר 2007 בשעה 19:27
