הכל התחיל בוירוס קטן. וירוס קטן במחשב של שיחיה, שהוציא אותו מדעתו, שגרם לאור לבוא להציל את המצב ולתקן לו את המחשב, שגרם לה להגיד לו לקנות אנטי וירוס, שגרם לי לקנות באותה הזדמנות כבל חדש למחשב, שגרם לנו לחשוב שהרבה יותר טוב לשנות כיוון לשולחן העבודה שלי, כדי שלא אהיה עם הגב לדלת, שגרם לנו להוציא את כל הכבלים של המחשב, להתיר את הקשרים ולחכות לאור שתציל את המצב ותחבר אותם מחדש כמו שצריך, שגרם לי לראות לפתע את ארון התיקים שלי, שגרם לי לסדר אותו ולזרוק 20 תיקים מיותרים, שגרם לנו באותה הזדמנות לזרוק את כל תכולת התיקים, שגרם לנו לראות שרק הספריה שלי לא מסודרת ולסדר אותה ואם כבר הספריה מסודרת - לא נסדר את ארון האמבטיה? אז מצאנו 30 צלליות ישנות, שתי מסקרות וחמישה אודמים, אז סידרנו כבר את המגבות כמו חיילים ואז נזכרנו שהנעליים שלי בבלאגן נוראי, אז סידרנו גם אותן וגילינו שיש לנו יותר מדי כלי מיטה, אז נתנו אותם ואז התפנה מקום בארון לכל הניירות של אבא שלי, אז סידרנו אותם ואז שמנו לב שארון התרופות בבלאגן נוראי, אז עברנו עליו וזרקנו מה שישן ונזכרנו שחייבים לעבור על התבלינים ולמיין אותם וגם את הבלייזרים של שיחיה וגם את המטבח בגג וגם את החדר שלי בגג.
מלכה-שמלכה - אני קורעת את התחת כבר יומיים ומחר צפוי יום עבודה נוסף.
ושמישהו יעז לומר לי עכשיו ששליטה זה לא משחק!
לפני 17 שנים. 14 בספטמבר 2007 בשעה 15:15
