* קלייר שלי, כל כך הרבה זמן בלי סשן. הנה משהו שיחמם אותך, לקראת הסשן הקרב ובא.
-------------
כל מי שרצה להרשם למכללה הנחשבת, נאלץ להגיש תיק עבודות מרשים. זויה, שהיתה אחת המרצות הבכירות במכללה, ידעה זאת וניצלה את העובדה להגדיל את תזרים המזומנים שלה. בשעות הפנאי ובחופשים נהגה לתת שיעורים פרטיים למועמדים הפוטנציאליים ולעזור להם להכין תיק עבודות ראוי. זה לא היה מאד אתי מצידה ללמד תמורת תשלום את תלמידיה העתידיים, בוודאי לאור העובדה שהיא היתה אחת מהמחליטות בוועדת הקבלה, אך היו לה צרכים שרק כסף יכל לספק. היא אהבה לחיות את החיים הטובים, להתענג עליהם, לרכוש לעצמה את הנעליים היוקרתיות ביותר, הבגדים הסקסיים ביותר ולצאת לחופשות יוקרתיות, שכללו תפנוקים והנאות בשרים. אבל יותר משזויה אהבה כסף, היא אהבה נשים ולא סתם נשים - נשים כנועות וצייתניות, בהן יכלה לעשות כרצונה.
בשעה שש בערב צלצל הפעמון בדירתה היוקרתית שבצפון ת"א. בפתח עמדה בחורה כבת 22, קטנה, בעלת מראה נאיבי משהו וחזה בולט, שכמו ביקש להסתתר מתחת לחולצת טריקו גדולה. זויה סקרה את גופה עד שהבחורה חשה שקרני רנטגן חודרות לה לאיברים הפנימיים ביותר והחלה לזוז בחוסר נוחות. "היי, אני שחף, באתי לשיעור הפרטי, לא איחרתי, נכון?". הטון המתנצל סיפק לזויה את התשובה שרצתה.
הבחורה הזאת היא בדיוק מה שהיא זקוקה לו עכשיו - קינוח חם ומתוק, טרף חדש שיחמם את מיטתה, ינעים את לילותיה ויגרום לה את הריגוש האהוב שבכיבוש ובאילוף.
השיעור התנהל על מי מנוחות. זויה היתה קרירה אך מקצועית וסיפקה לשחף את כל הידע הדרוש לשיעור ראשון. לפני ששחף יצאה מביתה, היא הגישה לה ביד מהוססת את שטר הכסף. זויה הניחה לו ליפול, כמו בהיסח הדעת. שחף מיהרה להתכופף ולהרים אותו. זויה נעצה בה מבטים מרוצים. כך היא תראה כשתכרע ברך לפניה. כך ישבנה יבלוט כשיפגוש את השוט, כך פיה של שחף יתקרב לאצבעות רגלה הלבנה, רגע לפני שיצמד אליה וילקק אותה לאות תודה על האילוף. אין ספק, שחף עומדת להיות כלבתה החדשה.
"אני מצפה שתגיעי לשיעור הבא עם כל השיעורים שהטלתי עלייך", אמרה בטון סמכותי, "אין לי סבלנות לתלמידות עצלות. אם את רוצה להיות תלמידה שלי, את תצטרכי להפגין חריצות וציות מלא לכללים שלי. אחרת לא תתקבלי לא אליי ולא למכללה, זה ברור?", שאלה בטון שכבר יודע מראש את התשובה.
שחף הופתעה מעט מהתוקפנות שבדרישה, אבל מיהרה לענות: "כן, בטח, אני אכין את כל השיעורים ואציית לכל כללי השיעור שלך. אני חייבת להתקבל למכללה, את לא מבינה אפילו כמה".
"יופי מתוקה", אמרה זויה, הפעם בטון רך יותר, כשידה מלווה אותו ומלטפת קלות את ראשה של שחף, "אני בטוחה שתהיי תלמידה מצטיינת".
צמרמורת עברה בגופה של שחף. היא אפילו לא הבינה מדוע. משהו במגע של זויה היה אחר, אחר משל מורה שנותנת לה חיזוק. היא לא ידעה אם זאת צמרמות של עונג או של פחד, אבל היא בהחלט עתידה לגלות שמעתה שני אלה יהיו שזורים בחייה יחד. חייה כשפחתה של זויה רק מתחילים.
לפני 15 שנים. 14 ביולי 2009 בשעה 9:49
