זויה התכוננה לשיעור עם שחף כמו לקראת יציאה לצייד. לסבית או לא לסבית, על נעלי הג'ימי צ'ו שלה היא לא מוותרת. היא רכסה את השרוכים לקרוסלה הלבן והביטה במראה מרוצה. השמלה קצרה, אך לא מדי. המחשוף נדיב, אך לא מעניק לה מראה זנותי, המשקפיים בעלי המסגרת השחורה הכבדה שיוו לה מראה מכובד. היא נראתה כמו מורה מאופקת, אך כל מהותה שידרה שהיא נמרה מורעבת. קצת אודם בגוון אדמדם, עפרון שחור לעיניים והיא מוכנה.
שחף צילצלה בדלת חמש דקות לאחר הזמן שנקבע לה. היא לבשה ג'ינס משופשף וחולצת טריקו אפורה, גדולה בשתי מידות מגודלה האמיתי. זויה פתחה את הדלת במבט כעוס, "באיזה זכות את מרשה לעצמך לאחר לי?", שאלה. שחף התבלבלה וחשה שאינה מצליחה להוציא מילה מפיה. "טוב, כנסי, עכברונת, אין לי את כל היום בשבילך". תלמידתה נעלבה מהכינוי המשפיל, אך נכנסה בשקט לחדר העבודה.
היא הוציאה את שיעורי הבית, כמו מנסה למצוא בהם נחמה והגישה אותם לזויה, גאה שמילאה אחר כל המשימות ולדעתה - בהצלחה.
זויה הביטה בשיעורים בחטף, נעצה מבט מאשים בשחף ואמרה: "תגידי מותק, ברור לך שאת מנסה להתקבל למכללה לעיצוב? מה זאת העבודה הפחדנית הזאת? איפה המעוף? איפה הדימיון? איפה הסטייל, לעזעזל?". שחף לקחה נשימה עמוקה כדי שתצליח לענות, אבל זויה לא התכוונה לאפשר לה להוציא מילה. לא כרגע. "תקשיבי ילדונת, בחיי שאת התלמידה הכי עלובה שהיתה לי. אין לך שום סיכוי להתקבל כך למכללה. את צריכה אותי כמו אוויר לנשימה ויש לי המון עבודה איתך. לא יכול להיות שמעצבת תראה כמו עכברון קטן ומבוייש, לא יתכן שהיא תגיש עבודות כאלה הססניות וחסרות דימיון. את בטוחה שאת באמת רוצה להתקבל ושאת באמת מוכנה לעשות הכל בשביל זה?"
הפעם שחף לא היססה. "כן, אני בטוחה. את לא מבינה. אני באה מבית עני, תמיד רציתי להיות מעצבת פנים, כמו אלה מהתוכניות בטלוויזיה. זה החלום שלי ואני חייבת להגשים אותו ואני מוכנה ללמוד מהבוקר עד הלילה בשביל זה ולעשות הכל כדי שאתקבל. בבקשה אל תתייאשי ממני כל כך מהר. אני אלמד כל מה שתלמדי אותי ואצטיין".
אלה היו בדיוק המילים שזויה קיוותה לשמוע. מזימתה הזדונית הלכה וקרמה עור וגידים. עצם המחשבה על כך העבירה גל של חמימות בבטנה והחלה להתפשט כלפי מטה. "אוקיי מתוקה. אני מוכנה להאמין לך. אבל את תצטרכי להוכיח את העובדה שאת ראויה לאמוני כל יום. יש איתך כל כך הרבה עבודה, ששיעורים פרטיים פעם בשבוע לא יספיקו. צריך לעצב את כולך מחדש, כאילו היית בובה שקניתי ואני מעצבת כרצוני. אם תסכימי לתנאים שלי, אקח אותך תחת חסותי".
שחף לא היססה: "אני מסכימה לכל תנאי", אמרה ושוב תקף את גופה גל של צמרמורות.
"אלה התנאים, יקירתי ותקשיבי היטב לפני שאת מסכימה. את הולכת עכשיו הביתה, לוקחת את כל החפצים החיוניים שלך, לא כולל בגדים ועוברת לגור כאן בחדר המשרתת. את תצייתי לי בצורה טוטאלית. המילה 'לא' מחוץ לתחום. אני אלמד אותך עיצוב וסטייל אישי ואיך להיות ליידי ואשה ששווה משהו, אני אוציא ממך את העכברה ואכניס לשם אשה אחרת, שאת אפילו לא מדמיינת שקיימת בך. בתמורה את תעשי כל מה שאני רוצה וכשאני אומרת 'כל' אני ממש מתכוונת לכך. את תהיי המשרתת שלי, השפחה שלי וכל דבר אחר שארצה, זה ברור?"
"ברור", אמרה שחף ונתקפה בפחד שרק התעצם עם כל שנייה שעברה.
"אה ו... אם לא הבנת, השירותים שלך יכללו גם שרותים מיניים שאבחר לקחת ממך", אמרה זויה ועצרה לרגע את נשימתה. האם זה יצליח לה גם הפעם? האם קראה את הילדונת נכון?
שחף היססה. היא כל כך פחדה. מעולם לא נגעה באשה. בקושי היה לה ניסיון עם גברים. היא מעולם לא נמשכה לאשה. האם היא תעמוד בזה? האם תצליח לספק את זויה ולזכות במקום במכללה? לבסוף ענתה שהיא מסכימה לכל התנאים. היא הרגישה כמו זונה, שמוכרת את ערכיה תמורת הטבות ויחד עם זאת, היא חשה בריגוש שממלא את כולה, בציפייה שגרמה לגופה לרעוד שוב, לפיטמותיה להזדקר מבעד לחולצת הטריקו ולרטיבות בלתי מוכרת בין רגליה.
"מעכשיו תקראי לי 'גבירתי'", אמרה זויה. "יאללה, טוסי הביתה ותביאי את הדברים שלך. אני כבר לא יכולה לחכות לעשות לך את הבדיקה הראשונה. את מבינה מותק? זה התחביב שלי. אני אוהבת לקחת ילדות טובות ולהפוך אותן לכלבות הצייתניות שלי. אם תחזרי תוך שעה, זה בדיוק מה שאלמד אותך להיות. אם תאחרי בדקה, את משוחררת מההתחייבות שלך כלפיי, אבל גם מהסיכוי שלך להתקבל למכללה".
שחף יצאה מהבית בריצה, מקווה לתפוס את האוטובוס. לא היתה לה שום כוונה לאחר. אני? כלבה? חשבה לעצמה. עצם המחשבה השפילה אותה ובו בזמן גרמה לה לריגוש שעוד לא הכירה כמוהו. "כלבה", לחשה בראשה, "אני אהיה כלבתה של זויה"..
לפני 15 שנים. 15 ביולי 2009 בשעה 9:30
