לה וידה לוקה

* I have a Dream
שהילדים ילכו לגן במשך שבוע רצוף, ללא כל מחלה והחזרות הביתה. אמהות זה דבר מדהים, אבל ראבק, אני מתגעגעת לחיים שלי.

* בא לי לסשן את מי שהחליט לתת לאובמה פרס נובל. סשן לא שפוי, לא בטוח ולא בהסכמה. מעולם השיקולים הפוליטיים בהענקת הפרס לא היו כה בולטים ומקוממים. אתם יודעים מה? מה פתאם. לסשן ממש לא מתאים במקרה הזה. סתם לשלוק לו ת'ביצים ולשם לו אטבים בלשון שתקועה ברקטום של אובמה. יהיה שמח.

* בא לי שהלב שלי יפתח, גדול-גדול. כמו שעושים אהההה אצל רופא שיניים. יודעים שזה יכאב אולי, אבל שבלי זה זה להלך כל הזמן עם שן כואבת. וכן, אני יודעת שקראתם דימויים מענגים יותר לאהבה. אבל זה מה יש. רופא שיניים ואההההה.

* תזכורת - רוצח הנוער הגאה מהלך חופשי בינינו וככל הידוע לי, לא נעשים מאמצי על ללכוד אותו. אני באמת מקווה שבנושא הזה הידע שלי לוקה בחסר.

* מבטיחה לכתוב השבוע את פרק יג' וכנראה האחרון, של המורה הפרטית. זה יקרה כשאמצא את הסיום המפתיע שאני מחפשת. זה בהחלט לא עומד להסתיים בפוצי מוצי-דצי-דצה וחיו באושר ועושר.

* ליד המיטה, ספר שממתין לכך שעבור את עמוד 91 (ב"ה ובעזרת הילדים שלי שיהיו בריאים, טפו טפו בחזקת משהו) - "נערה עם קעקוע דרקון" מאת הסופר השבדי, סטיג לרסון. עד כה הספר מרתק. מדובר בחלק ראשון מתוך טרילוגיית מתח מהמדוברות ביותר בשנים האחרונות, העוסקת בתעלומת העלמותה של נערה בת 16 לפני 40 שנה מאי פרטי של משפחתה. בעלים ומו"ל של עיתון מתעסק בפתרון התעלומה ובאיסוף השברים המקצועים והאחרים של חייו.

בממתינה: החדש של פאולו קוואלו.

ועוד בממתינה: אני

שבוע נפלא לכולם.