באופן מפתיע לאור אהבתי הרבה לנשים, יש לי מעט מאד חברות. רב חברות הנפש שלי הם דווקא גברים. שורה נדיבה של אקסים, שהפכו ממאהבים לאנשים שאני אוהבת. שיודעים אותי בכל המובנים ושנשארים איתי לאורך השנים. כאלה שאם אני עצובה, אני יכולה להתקשר ולבקש חיבוק או עצה או סתם לשתוק אתם יחד ואז להעלם לי לכמה חודשים, עד הפעם הבאה שיבוא לי לצחוק איתם או לדבר איתם או להפגש לכוס קפה.
ובכל זאת, יש לי שתי חברות נפש (אם לא נקח בחשבון את קלייר שהיא קודם כל חברת הנפש שלי וחברה חדשה-ישנה שמצאתי כאן ומסתמנת כאשה שאני מאד אוהבת). אחת מהן הכרתי בגיל 15 והחברות שלנו נמשכת יותר שנים מהגיל בו נפגשנו לראשונה ואת השנייה הכרתי לפני חמש שנים בערך ומאז היא לפעמים אחותי, לפעמים הבת שלי, לפעמים אמא ותמיד אשת סודי. בחברות הזאת היו עליות ומורדות, משברים והתקרבויות, התחשבנויות וסליחות וסערות. ובכל אלה, אף פעם לא ויתרנו אחת על השנייה.
נפגשנו הערב במון. סושי בצלחות נעות. החלפנו סיפורים וחוויות, סודות וצחוקים ולמרות שלא נפגשנו יותר מחודש, זה היה כרגיל -הכי קרוב שיש.
רציתי לומר לך מותק שלי, היה לי כזה נפלא אתך. התגעגעתי אלייך ואלינו. חזרתי הביתה ונזכרתי בשיר הזה והייתי חייבת לכתוב לך אותו. איך שהוא הוא מזכיר לי אותנו.
חברות
מילים: צרויה להב
לחן: גלי עטרי
תמונות ילדות צמות ומגפיים
בוואדי השוטף
היית יושבת על עצים צומחים במים,
אני ניגנתי במרתף,
הנעורים האבודים, יקירתי
הזיות ובחורים,
אמרת שתהיה לך אהבה אחת
ולי אולי עשרים
ואת תמיד היית גם כשנסעתי,
רחוק להתנתק
והסתכלתי על הכל מהתחלה
וגם עלייך בספק
אחר כך החיים הראו לנו, לאן הם מגיעים
והחזקנו זו בזו חזק,
כמו שרק הנשארים יודעים
כי בעולם הזה שכל אחד צועק,
לתשומת לב ואהבה,
אני מודה לאלוהים שאת קרובה
את ואני קשורות בקשר,
אין שום דבר דומה לו
אפילו את הכוכבים שאלתי איך זה,
יש דברים כאלו
אנחנו עוד נחיה עד גיל מאתיים,
זקנות מטורפות
נשב ונפטפט באור הערביים,
על השנים הכי יפות
כי בעולם הזה שכל אחד צועק
לתשומת לב ואהבה,
אני מודה לאלוהים שאת קרובה
***
ומותק שלי, אפייר שכמותך - אני באמת מודה.
לפני 18 שנים. 16 בינואר 2006 בשעה 22:17
