כבר כמה שבועות מתנהל ביני לבין קלייר ויכוח ברומו של עולם - האם אני דומית אקסטרימית?
לא זוכרת איך זה התחיל. פתאם היא זרקה "אבל גבירתי, זאת לא חוכמה, את דומית אקסטרימית".
השתנתקתי עמוקות "אני?? אקסטרימית?? השתגעת?? אני הדומית הכי מעודנת שאני מכירה".
"גבירתי, אה.. אני לא יודעת איך להגיד לך את זה, אבל את הכי אקסטרימית שאני מכירה. אני מקווה שאני לא אחטוף על זה איזה מיליון הצלפות, אבל זאת האמת".
ישבתי וגלגלתי את דומיותי לאחור וניסיתי להבין למה היא מתכוונת. אז נכוןןןן (כולל תנועת הגוף המתבקשת), שעשיתי לה סשן טיפול פנים ונכווון (לא לשכוח את התנועה) שהצלפתי בה אי אלו הצלפות הגונות (שהגיעו לה), אבל למה לעזעזל היא מתכוונת באקסטרימית? דרשתי הסבר לאלתר.
"את זוכרת גבירתי שהכרנו, אמרת שאצלך הכאב זה לא אישו, זה לא מה שעושה לך את זה, זה רק אמצעי ותראי... איך שהוא את תמיד נהנית ממנו. והמחטים? ממפיקיישן? גודלן שאוור?"
"וזה אקסטרימי?", תהיתי במבוכה, "מה אקסטרימי בזה, דמט?".
קלייר שתקה, כולה זורחת מחיוכים מאוזן לאוזן.
סגרנו את הנושא וחזרנו אליו רק כשהתחשק לה לעשות לי טיזינג. לפני כמה ימים דיברתי עם חבר משותף ונזכרתי והחלטתי ללבן את הנושא עד הסוף : "אתה לא תאמין! קלייר אומרת שאני דומית אקסטרימית", סיימתי וציפיתי לצחוק מתגלגל, אבל הוא רק ענה "נו ומה חדש בזה?". נשנקתי עוד יותר עמוקות, עד לדרגת גרון עמוק.
מזל שיש לי חברה טובה. כשסיימנו לאכול את הסושי, נזכרתי שוב בנושא "רגע, רגע, לפני שאנחנו נפרדות - תגידי, עם יד על הלב - אני דומית אקסטרימית?".
היא חשבה שנייה וענתה "מה פתאם?"
רווח לי. הסברתי לה על מעלליה המילוליים של קלייר והיא ענתה "צר לי לומר לך יקירתי, אבל נראה לי שזה משהו שכל סאבית אומרת לגבירתה כדי שתרגיש טוב".
הוקל לי, הרגשתי באמת נפלא וחכי חכי קלייר, בפעם הבאה אני אראה לך מה זה דומית אקסטרימית, רק שתדעי להבחין...
לפני 18 שנים. 17 בינואר 2006 בשעה 11:35