סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

לה וידה לוקה

לא רק שליטה. והפעם: הצפרדע והעקרב (ביי לבליסנה)
לפני 18 שנים. 18 בינואר 2006 בשעה 13:01

זה עומד להיות הפוסט הכי מוזר שלי (תקראו לו פוסט טראומטי והוא יבוא לבד) לא מומלץ לכאלה שלא אוכלים באופן עצמוני.

הנושא: סיפורו של תביט.

אמא שלי הורישה לי את חוסר אהבתה לבישול. במטבח שלה בושלו (במקרה הטוב) איטריות עם פרג וסוכר וכופתאות עם רסק שזיפים מעוכים, בשר קצוץ וחביתות. וכן, בסיפור הזה מותר לכם להגיד "איכס" על אוכל. אבל בעוד ניחוחות המטבח האשכנזי גרמו לי לרצות להקיא על בסיס קבוע, ביקור אצל סבתי תמיד היה חגיגה גדולה. ריח ציפורן ועלי דפנה, קובות, אורז אדום, פפריקה חריפה, במיה ועוף פיקנטי. נו, אתם יודעים - ריח כזה של בית.

הציוד במטבח שלי היה גורם לנירה רוסו להתבייש, אבל די שאומר שחשבון הגז שלי מגיע לשני שקלים לחודש (וגם זה בגלל קלייר), כדי שתבינו כמה אני משתמשת בו.

לילה אחד חלמתי חלום. בחלומי הופיע לא אחר מאשר גיבור ילדותי - התביט ולצידו גיבורת ילדותי - סבתא. התבשיל המדהים עם האורז האדום, העוף הקריספי, ניחוח ההל, קמצוץ הדלעת ועלי הדפנה. קמתי בבוקר כמו מטורפת (אם אתם מתעקשים-תורידו את ה"כמו") ולא נרגעתי עד שחזרתי הביתה עם חבילת מצרכים.

כוסות האורז עורבבו ביד בלתי מיומנת בעליל בקמצוצי הבהרט, עלי הדפנה נחו על משכבם בשלום, העוף הוטבע בדמי ימיו בערמות האורז, פלחי הדלעת קיפצצו בעליזות והתחברו לפפריקה, פלפל שחור ושמן צהוב הצטרפו לחגיגה ועל הכל ניצחו מים וכמה שעות בתנור. בערב כל מה שנותר היה להוציא את הסיר המהביל, לפזר צימוקים מוקפצים וניחוח ילדות התפזר באוויר.

טעמתי בחרדת קודש וזה היה טעם התביט של סבתא. טעם החיבוקים עם ריחות הבישול, טעם הנשיקות עליי ועל המזוזה, ניחוח חוטי התפירה וסיפורי התנ"ך, נו, זיכרון כזה של בית.

ביום שישי מגיעה אליי חברה לארוחת ערב. הבטחתי לה תביט והיא מיהרה להתלהב ולבקש מתכון. אין לי מתכונים, יש לי רק חלומות. ומין ידע מסתורי שמועבר בזכרון מסבתא לנכדה ואת הזיכרון הזה, אני רוצה לחלוק איתה.


קלייר​(נשלטת) - עד שהגעתי אלייך גברתי מעולם לא אכלתי אוכל עיראקי. אבל אצלך, לפני כשמונה חודשים, טעמתי והתמכרתי.
מי שלא אכל מהתביט שלך, לא אכל תביט מטובל באהבה מימיו.
ומאז כבר יצא לי לאכול תביט כמה פעמים, במקומות שונים, אבל אף פעם לא טעים כמו שלך (ולא, זה לא בגלל שאני משוחדת. אני משוחדת בכלל?).
החברה שלך עומדת ללקק את האצבעות, לבקש תוספת ולהתענג על כל ביס. וסבתא שלך יודעת שם למעלה, שיש מי שממשיכה לשאת בגאון את מסורת הכנת התביט המשפחתי :)
לפני 18 שנים
Belisana​(שולטת) - מותק, לפעמים אני ממש מודה למי שעשה את האהבה עיוורת:) אבל תודה גם לך:)
לפני 18 שנים
קייסי - איזה כיף לה, לחברה הזו!
אשרי הגפרור שהצית להבה מתחת לסיר התביט שלך, מלכה!
לפני 18 שנים
Belisana​(שולטת) - תודה מותק. אני אשמור גם לך מנה:)
לפני 18 שנים
בעיניים כלות - אממ...
אפשר איזו עצם?
איזה גרגר אורז?

אני מוכנה להרוג בשביל תביט!!!
לפני 18 שנים
Belisana​(שולטת) - שולחת לך חבילת אורז פרסי:) רק אל תהרגי אף אחד...
לפני 18 שנים
scarlettempress{L} - אבל למה טראומטי? פוסט קסום :)

בדיוק כמו אצלך אני ובישול לא ממש הולכים יד ביד, ואפילו חביתות אני מצליחה להרוס. ועכשיו אני תוהה - מתי סבתי ז"ל שהייתה בשלנית מעולה תבוא אליי בחלום ותלמד אותי להכין איזה מעדן רוסי? :)
לפני 18 שנים
Belisana​(שולטת) - תודה מותק ומקווה שהיא תגיע:)
לפני 18 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י