לה וידה לוקה

לא מצליחה להתרכז בעבודה היום. כל מה שאני מצליחה לחשוב עליו בין טלפון לביצוע משימה נוספת, זה על החרמנות המטורפת שפקדה אותי ועל הלילה. בר חשוך, זמר שאני אוהבת, שאני מכירה לך שתאהבי כמוני. עשן סיגריות. שתינו בלי. מקשיבות לקול שלו שר על כחול וירוק ואז אנחנו רואות אותו, יושב בקצה הבר.

הוא מוצא חן בעיניי, אני רואה שגם בעינייך. אני קוראת לברמנית ונותנת לה פתק שתעביר. "רגע", אני מחייכת לפני שהיא פועלת, "תוסיפי לזה קוקטייל אורגזמה ותסבירי לו שזה משתינו". "אבל אורגזמה זה משקה לנשים", היא מתפתלת בחוסר נוחות, "בדיוק", אני מחייכת, "ואני משלמת לך בשביל האורגזמה, לא כדי שתחשבי". אנחנו רואות אותה מעבירה לו את המשקה והפתק. הוא קורא ומחייך וניגש אלינו עם המשקה.

אני זזה כיסא אחד ומפנה לו מקום בדיוק בין שתינו, נועצת בו מבט מפשיט "אתה מוצא חן בעינינו והחלטנו לבלות איתך הלילה", אני מסכמת ואת מוסיפה "אנחנו מקוות שאנחנו לא פוגעות ברגשות הגברייים שלך, אנחנו פשוט לא נשים שמחכות שהגבר יזום". הוא מחייך שוב ומבטיח שהגבריות שלו לא נפגעה כלל. "מצויין", אני אומרת, "אני אוהבת גברים שלא אכפת להם שהאשה למעלה, שמספיק בטוחים בעצמם כדי להכנע". עכשיו הוא נבוך, המילה להכנע זרה לו בקונטקסט של פיק אפ בר, הוא רק רצה לתפוס זיון הלילה ולחזור הביתה בשלום, לנו יש תוכניות אחרות לגמרי לגביו...

אני מפילה את התיק שלי בעדינות לריצפה, כשהוא מתכופף לעזור לי להרים אותו, כף רגלי משתחררת בעדינות מהסנדל האדום ומצמידה את פניו לרגלך הקרובה....


והמשך יבוא או שלא, תלוי באיך שיתפתח היום הזה ובכלל, אמרתי לך כמה שאני שמחה שיש לנו הופעה הלילה?:)