לה וידה לוקה

קלייר באמבטיה. יש לה בדיוק 12 דקות למקלחת, גילוח וחוקן.
לפני דקות אחדות היא באה לאסוף אותי באופנוע שלה.
"תעצרי ב AM-PM ציוויתי. יש לך 100 שקל זנזונת. את נכנסת לחנות ובוחרת קישוא אחד גדול, מלפפון מרשים, חציל בינוני, שתי חבילות ניילון נצמד ומילקי אחד". אני מרגישה אותה רועדת מקדימה, מחייכת במבוכה. כעבור כמה דקות היא חוזרת רק עם הניילון והמילקי ומסבירה שכל הירקות במצב רקבון מתקדם. אנחנו ממשיכות לירקן שבקצה שינקין. אני עומדת בחוץ וצופה בה בוחרת ירק אחר ירק, ממששת. הסברתי לה שהצבעוניות מאד חשובה, כי אני עומדת לצלם אותה בסשן הזה. עוד רעד...
היא יוצאת מהירקן סמוקה, "גבירתי נראה לי שהוא הבין בדיוק למה הירקות האלה ישמשו", היא אומרת ומסמיקה, "ביקשתי חציל קטן והוא חייך ואמר שהוא יכול להקטין לי אותו". הסומק עולה לה לעיניים. אני נהנית לראות אותה מתפתלת ומרגישה את החום מציף את גופי. כשאנחנו עולות שוב על האופנוע, אני נועצת בירקן מבט. הוא מחייך אליי חיוך ענק וזורח. אני ממתינה לה, שומעת אותה מתרחצת. יש לה עוד שתי דקות לצאת מהמקלחת...

to be continued....