קטע מתוך שיחה שלי עם קלייר - הפינה לשיפוטכם/ן
קלייר: גבירתי, מתי תצליפי בי?
אני: מותק, אני לא יכולה לשלוט בך כשאני לא מרגישה בשליטה מלאה בעצמי ובחיי בימים אלה. אצליף בך כשארגע וכשארגיש שאני קודם כל שולטת במה שקורה לי ושמה שלא יקרה אני אוכל להתרכז בך ובמה שקורה איתך ביום שאחרי ולא בקריזות שלי.
קלייר: אבל גבירתי, תוציאי עליי את הקריז
אני: מה פתאם? להוציא קריזים? ממתי השליטה שלי בך היא פירוק קריזים?
קלייר: מאף פעם וזה בדיוק מה שאני רוצה שישתנה, מה יש? בשביל מה יש לך שפחה? (צוחקת)
אני: אין סיכוי, חכי שארגע
קלייר: אבל גבירתי, אני אוהבת כשאת לא רגועה...
אני: חכי שארגע ואז תראי מה זה לא רגועה...
קלייר: גבירתי, את בעייתית, את לא מוכנה לאבד שליטה
אני: (צחוק, כאילו דה...?)
***
אז כן, אני יודעת שהשפחה שלי מנסה לשלוט מלמטה. היא תמיד מנסה, כמו כל סאבית טובה:)
אבל השאלה היותר עקרונית היא האם נכון שדומית תשתמש בסאבית שלה כשהיא מרגישה שהחיים שלה מבולגנים ושהיא לא יכולה להיות שם בשביל הסאבית שלה במאה אחוז. אני יודעת מה נכון לי ושזה לא נכון לי. אבל מסקרן אותי לדעת - מה דעתכם/ן? האם גם דומיות צריכות להיות מוכנות לאבד שליטה? ו... קלייר look and listen
לפני 18 שנים. 20 ביוני 2006 בשעה 5:30