הגג חשוף עכשיו, ריק מרהיטים, רק שכבת האיטום האפורה, הדביקה, מתייבשת בשמש.
כמה ימים של ציפייה ותכף יתחילו בריצוף. אני קונה מלונה גדולה, כזאת שתשמש בעתיד את הכלב, קושרת לה רצועה ארוכה, מניחה קערת מים נדיבה ושמיכה ומעלה אותך לגג.
"תתפשטי", אני מצווה עלייך ואת מצייתת. "אם אני מנחשת נכון, הכלבה שלי כבר רטובה", אני אומרת מבלי לחייך. ידי נשלחת אל בין רגלייך, בודקת אותך בדממה דקות ארוכות. את זולגת עליי.
"כלבה חרמנית, תראי מה עשית לאצבעות שלי", אני אומרת ונותנת לך להריח ולנקות. "על 4 כלבה", אני מצווה בשקט ומוליכה אותך למלונה, מצמידה לקולר שלך את הרצועה, מורה לך באצבע להכנס לתוכה ולשכב על השמיכה שהכנתי מראש. כשאת שם, כפופה ומתכרבלת, אני אומרת: "חכי לי עד שאחזור ושלא תעזי להשתין לי בגג, אני לא רוצה שיהיה פה ריח של שתן. אני הולכת לעבוד ובצהריים אבוא לעשות לך טיול ועד אז, את תהיי כלבה טובה ושלא תעזי לגעת בעצמך, ברור מותק?"
"כן גבירתי", את אומרת ומביטה בי בחשש.
"כלבה טובה", אני מסכמת, מוציאה ג'ל מתחמם מכיסי, מורחת לך על כל הכוס ובחור הישבן, נותנת לך ללקק ולנקות את אצבעותיי ויורדת למטה. עוד מעט אבוא להשתמש בכלבה שלי.
לפני 17 שנים. 24 ביוני 2007 בשעה 7:53
