אני עובדת שעה ולא מצליחה להתרכז. הידיעה שהשפחה שלי נמצאת רק קומה אחת מעליי, ערומה, עם קולר בלבד לגופה, שוכבת וממתינה לי כמו כלבה מיוחמת אמיתית, מוציאה אותי משלוותי.
חם, אני נוטפת זיעה, אפילו נעליים מכבידות עליי כרגע. אני עולה יחפה לבדוק שהכלבה שלי לא נשרפת בשמש. אני מוצאת אותה שם, בתוך המלונה, מתחככת בשמיכה.
"מה את חושבת שאת עושה כלבה?", אני שואלת ברוגז.
"סליחה גבירתי, לא חשבתי שתעלי עד לצהריים", היא משיבה בפחד.
"את מתכוונת לומר שלא חשבת שאתפוס אותך מאוננת בלי רשות כלבה? חמור ביותר ואת עומדת להענש על כך", אני מסבירה לה בקור.
מושכת את החבל שקושר את הרצועה שלה ושולפת אותה החוצה. "אבל קודם טיול, כמו שהבטחתי. אני רואה שהכלבה שלי שתתה את כל המים, את בטח מתה להשתין, נכון כלבונת?", את מהנהנת לאישור.
מוליכה אותך ברצועה עד לבור שנפער מתחת למה שהיו השירותים לפני השיפוץ, מעמידה אותך עליו על 4 ומחדירה אצבע לכוס שלך, מוצאת את פתח השתן וסותמת אותו. "קדימה כלבונת, תשתיני". את מנסה ומתאמצת ולא מצליחה. "שוב את לא מצייתת? מה יהיה אתך, כלבה רעה?", אני שואלת.
את מנסה להסביר, אבל אני לא נותנת מקום למילים. "תשתיני, כלבה". לאט אני מוציאה חלק קטן מאצבעי ומאפשרת לחצי מהפתח להשתחרר. השתן שלך מתפרץ ומרטיב לי את האצבע. אני פותחת וסוגרת את הפתח ומסבירה לך: "כולך בידי, כלבה, אפילו השתן שלך ועכשיו תנקי את מה שלכלכת".
ידי נדחפת לפיך, את מלקקת את השתן שלך, "טעים לך כלבונת?", אני שואלת וצוחקת.
משם אני מובילה אותך שוב למלונה, מעמידה אותך עם הפנים אליה. מגגות תל אביב הסמוכים, ניתן לצפות בי מצליפה בך בחגורה ששלפתי ממכנסיי. את מתחילה לבכות ולהתחנן, "גבירתי, הכוס והתחת בוערים לי מהג'ל הזה, בבקשה תדפקי אותי, בבקשה תתני לי לגמור".
"ממש לא כלבונת", אני מסבירה לך, "הפרת פקודה ולא צייתת ותפקידי כגבירתך ללמד אותך ציות, עכשיו תשארי כך עד שאחליט שוב לבוא לבדוק אותך. למעשה, בגלל התנהגותך הנלוזה, אני לא בטוחה שבכלל אתן לך לגמור היום".
אני מוסיפה לך מים לקערה ומותירה אותך בוערת, קשורה וממתינה.
לפני 17 שנים. 24 ביוני 2007 בשעה 9:45
