איך את יפה
בכיעור
הכי מכוער שלך
בשריטות
הכי עמוקות שלך
ויש לך מן מבט
משוגע כזה בעיניים
מספר לי כמיהה
מאיר בי חשיכה
יודעת אותי
יותר מכל אדם
ואת כמו הרבה צורות
של אמת אחת
ובך כל התשובות
של שאלה אחת
איך את חצויה
בשקר
הכי אמיתי שלך
בסיוט
של המציאות
הכי יפה שלך
איך את יפה
כשאת שייכת
לי
מה נערה כמוך
עושה במקום כזה?
כתוב בשלט
-אין כניסה לתמימות-
את צוחקת כי את יודעת
שהגעת למקום הנכון
כל כך צעירה
וכל כך הרוסה
כמו שאת יפה
ככה את דרוסה
לא כדאי לך להיכנס
כאן גרים בכיף
כל עלובי החיים
ובך אין כלום עלוב
אולי מעט רקוב
לא משהו
שקצת אהבה
לא תוכל לתקן
מקולקלים פה כולם
אין כניסה בשבילך
אין כניסה לבוסר כמוך
מעבר לכביש
יושב רופא אחד
לכי אליו
הוא יעצור
כל מה שמדמם בך
פעם הוא תפר
את הפצעים שלי
אבל פתחתי הכל מחדש
אני דפוק אני
לכי אליו שירפא בך
כל מה ששבור אצלי
אמרה כן, והסכימה לי
והסכימה לה
והסכימה להתכופף, והסכימה לנו
היא אמרה לי כן,שוב כן- לכאב.
לשליטה.
היא הסכימה להיות חלק מאותה תמונה
שלי ושלה
בצורה א-סימטרית
מהפנטת ביופייה
היא רוכנת מעליי, משתוקקת להיכנע
והבטחתי לה שזה יקרה.
לא עכשיו. לא היום.
תחילת שבוע, ואנחנו צריכות גם את חיינו הוונילים,
כדי שיהיה לנו על מה לפנטז...
שבוע נפלא :)
פעם שלטו בה
היום היא מוכת טראומה
פעם רדו בה
היום היא מורדת קטנה
פעם סתמו את פיה
והיום היא שוברת שתיקה
ואני מנסה להחזיר אותה לשם
לסורה.
והיא אומרת לי שהזמנים האלו חלפו בשבילה
הם הותירו בה צלקות
ולמרות זאת
כשאני איתה במיטה
בין 4 קירות
היא מתחננת לשליטה,
היא צועקת, כואב לה והיא רוצה עוד.
היא רוצה להיות על ארבע
וכשאני שואלת- "את בטוחה?"
היא עונה "כמו שלא הייתי מעולם"
*אין להסיק מסקנות מהטקסט. מה שהיה היה.
