ירושלים של זהב

תמיד הייתי בן אדם שכועס. ירשתי את התכונה הזאת מאבא ואמא שלי. אמא שלי מתחממת לאט ומתקררת לאט ואבא שלי היה נדלק בשנייה ונרגע בשנייה. אני חושבת שאני יותר דומה לאבא שלי בקטע הזה. היה לי איזה קרייסיס קל לפני עשר דקות בבית של אמא שלי, רציתי להדפיס משהו והעכבר לא עבד. היא לא הסכימה להביא לי את העכבר מהעמדה שלה למעלה כי זה מהקופת חולים ואין בטריות בבית. היא הביאה לי איזה עכבר ישן אבל גם הוא לא עבד. חטפתי עצבים וזרקתי את העכבר על השולחן של המחשב, סגרתי את כל האורות ונכנסתי לחדר שלי. אני מרגישה איך הכעס מתחיל לעזוב אותי תוך כדי הכתיבה של הפוסט אבל אני מתחילה לחשוב שהכעס לא היה מכוון לעכבר. לא יודעת למה אני כותבת את זה בכלל, מה זה עניינכם. בכלל, מה זה מעניין אנשים שאני כועסת על אמא שלי. כאילו שזה משהו מקורי לכעוס על הורים. לא יודעת, אני כועסת.

אז פשוט ואני מתקשקשים כל יום על כל מיני דברים וזה ממש נעים וכיף. היום החלטתי לספר לו על פנטזיית קוקהולד שיש לי שהוא הולך להיות הקוקהולד. אחרי כמה שאלות מצידו והבהרה שלי שכרגע זה לא בפסים מעשיים ואני אומרת לו את זה כדי שהוא יתחיל לעכל את זה בינו לבין עצמו. גם אמרתי לו שאני אדאג להכנה מנטאלית לפני ואז זה קרה - 

זו המחמאה הכי גדולה שקיבלתי כי אני באמת שומרת עליו כמו חתול קטן וכל כך חשוב לי להצמיח אותו ולתת לו חוויות נעימות ומצמיחות. 

(דרך אגב מסתבר שלפני שלושה שבועות נפגשנו בפעם הראשונה, אם הייתם אומרים לי לפני חודש שאני אדבר ככה הייתי מסתכלת עליכם כאילו יש לכם נזק מוחי)

אז הסופש הזה היה סופש אזכרה של אבא שלי. הוא מת לפני ארבע שנים והאזכרה הייתה ביום שישי. באופן כללי בשבועיים האחרונים אני מבולבלת ביני לבין עצמי כי אני לא רגילה להרגיש כל כך טוב בזכות החמוד שלי שאפילו כשאני לא זמינה אליו רגשית מתאמץ בשבילי (כפרה על החמוד הזה). אז הייתי בבלבלות ביני לבין עצמי ושיגעתי את הפסיכולוגית שלי גם. מה המסקנה שלי מכל זה? אחת - שזכיתי בלוטו. שתיים - זה בסדר להרגיש עצוב ושמח בו זמנית. אה עוד משהו - תגידו להורים שלכם שאתם אוהבים אותם.

נכון שאני כותבת מלא אבל הפעם אני לא אחפור ואתן לתמונות לדבר.

אז נפגשתי היום עם הנשלט החמדמד שלי. אחרי שביום שישי הוא פרפר סביבי כדי שיהיה לי נעים וקל. הוא הגיע בשתיים עשרה (הקדים בכמה דקות שזה תמיד נחמד) והתחלנו בלאכול את הטארט תפוחים המעלף שאפיתי בשבת. אחרי שסיימנו הוא קם והלך לשטוף כלים ונכנס לחדר שלי. הסברתי לו איך אני בדיוק רוצה שהוא יחכה לי. עירום על שש ועם צעיף של הפועל על העיניים. הודעתי לו שהיום אנחנו עולים מדרגה והוא יכול לפנות אליי רק עם גבירתי בסוף המשפט או עם צבע ברמזור. בכל מקרה, נכנסתי לחדר שלי והוא חיכה לי בסבלנות. לקחתי את מברשת השיער שלי ונתתי לו כמה מכות:) הוא מאדים די מהר ובשיא הצבע זה היה אדום סגלגל. 

אחרי זה הושבתי אותו על הברכיים מולי והתפשטתי. לקחתי את הידיים שלו והנחתי על הציצים שלי. המבט המופתע שלו היה כזה חמודי. אחרי שהתחרמנו טיפה עשיתי עוד סיבוב על התחת שלו וסיימתי בלדחוף לו את החתיכה האחרונה של הטארט:)

האפטר קייר היה נעים מאוד והכנתי לו שייק פירות על בסיס יוגורט. היו שם שתי בננות, חלווה, סירופ שוקולד וקרח. יצא טעים מאוד לשאלתכם.

הוא גם עזר לי לקחת את העציצים במרפסת למשתלה כדי שהם ישימו לי שם נענע, רוזמרין וזעתר.

ולסיום סיומת זה קרה -

אף פעם לא רבתי עם אף אחד בצ'אט ואני פה בכלוב שנה ומשהו. אבל יש פה מישהי אחת שהיא בת זונה. ובוחרת בפתרון של פחדנים וחוסמת אותי. אז יש לי משהו אחד לאמר לך - חבל שאת כזאת טיפשה כי באמת באתי אלייך באותו לילה במטרה לגמור עם הריב הזה. זונה.

אז סקרנית מסוקרנת נתנה לי חובה אתמול בלילה לכתוב על הסשן המושלם שהייתי מעבירה. זה גרם לי להשקיע בזה הרבה מחשבה. קודם כל אני רוצה סשן מרובה משתתפים, ברמה של חמישה נשלטים שמתחננים לתשומת לב ממני. אז את הנשלט הראשון הייתי שמחה אם הייתי קושרת אותו לאיזה כיסא והוא רק פה. יעני ויברטור אנושי ומדי פעם אני מתיישבת עליו והוא מלקק לי את הכוס. בנוסף לנשלט הזה אני רוצה שני נשלטים ונשלטת. הנשלטת תהיה שם כדי שאני אמזמז אותה וכו'. שני הנשלטים יתחרו ביניהם על לגעת בי ואני ארביץ לשניהם והראשון שייכנע יפסיד. מניחה שמבחינת האקטים יהיו נרות, חשמל ופלוגר. סקרה תודה על החובה שקיבלתי, היא מעניינת 🙃

כי למה שרק אני אצחק ממה שקורה אצלי בפרטי:)

טוב אני חייבת לספר את זה למישהו. ומה יותר טוב מלכתוב את זה ליומן פומבי שסוטים קוראים אותו.

אף פעם לא הייתי מאוהבת. עשיתי סקס מעולה. עברתי סשנים שהעיפו אותי למעלה - גם בתור נשלטת וגם בתור שולטת. אבל מאוהבת? אף פעם. תמיד בסרטים האמריקאים האלה מראים את הבחורה יושבת עם לבבות בעיניים ומקשטת את השם של הבחור. אצלי זה אחרת. אתמול ממש כעסתי, אבל ממש. מי שמכיר אותי פה בכלוב לא ראה אותי מתעצבנת באמת. מה שהרגיע אותי בסוף היה כשדמיינתי איך אני אחטיף לנשלט שלי מכות רצח מחר (יום שישי). בכלל אני לא רגילה לזה שאני במערכת יחסים. כאילו, אמא שלי רצתה שאני אסע מתל אביב לרעננה ביום שישי ואני רק חשבתי איזה טרטור זה הולך להיות בתחבץ. בסוף זה הולך להיות יום כיף לשנינו:)

אז מה אני רוצה להגיד? שיש איש אחד שהבלוג מיועד אליו ואני מחבבת אותו מאוד מאוד. 

לפני כמה ימים נרצחה מתמודדת נפש על ידי אח שעבד במוסד הפסיכיאטרי שלה. הנה כמה מילים שכתבתי על הנושא בפייסבוק.

למזלי הרב בנגיעות שלי עם מערכת בריאות הנפש זכיתי להיתקל בנווי המדבר שיש במערכת הזאת. לכן אני לא יכולה לספר לכם סיפורים קשים ממקור ראשון. אבל כל מתמודד נפש שהיה במערכת יכול להעיד על היחס הנוקשה שיש במקומות מסוימים (כמו למשל בפעם ההיא שכמעט מצאתי את עצמי מאחורי הדלתות במחלקה סגורה בהרצוג ובאמת מזל גדול שלקחתי את הרגליים שלי והלכתי משם). אז אני מבקשת שתאירו את האור לפינות החשוכות שלא בצדק במערכת בריאות הנפש. מילה טובה אני חייבת להוסיף לשר הבריאות ניצן הורוביץ - אני עוקבת בעיניין רב אחרי הפעולות והלמידה שהוא עושה וזה מחמם לי את הלב לראות מישהו שבאמת אכפת לו.