ירושלים של זהב

יש ביקוש?

יש לי סשן ביום שני הקרוב. זה עם הבחור שאוננתי בדרך אליו ברכבת לתל אביב. זה כבר 3 שבועות שלא נפגשנו מאילוצים שלי ושלו. אז כתבתי לו לפני כמה ימים שאני צריכה סשן, וקבענו. אני לא אוהבת אותו בקטע הפרפרי שכל המחשבות נעלמות מהראש אבל הוא חבר טוב. כשיהיה לי את הסשן הקשוח ההוא לפני שבועיים הוא דאג לי כי הוא חשב שאני מוותרת על גבולות שלי מוקדם מדי. אז טוסטר יקירי, אפילו שעשית לי את הטיזינג הגדול בתולדות האנושות וסיפרת לכל החברות שלי מה הולך לקרות ביום שני אני עדיין חולה עלייך. בקיצור אני לא אקנה שווארמה לפני הרכבת 🤣🤣🤣

הפועל ירושלים משחקים חרא וזה מעצבן אותי. זהו.

אמא שלי סידרה לי להתחסן היום בחמש וחצי. אני מתה שהזמן יעבור כברררררררררר.

נגמר לי המנוי עוד שבוע:(

היה לי סשן אתמול, ויש לי מסקנה אחת. אם שואלים אתכם מה סף הכאב שלכם אל תענו גבוה. פשוט אל. חחחחחחחחחחח.

*היה סשן מעולה, לא צריך לדאוג לי תודה רבה:)

יושבת לי בסבבה ובא אליי איזה מישהו, בן 40 דתי ומזרחי. אני עם אוזניות, מתעסקת בשלי והוא דיבר. אז הפסקתי את המוזיקה ושאלתי אותו מה הוא אמר. "יש לך 10 שקל אולי?". אני לא מסתובבת עם מזומן אז עניתי לו שאין לי מזומן. ואז הוא ביקש ממני שאני אקנה לו משהו לשתות. אמרתי יאללה נקנה לו מים, נעשה מעשה טוב. בסוף קניתי לו קרלסברג, בירה מחורבנת.

אתמול האחיינים היו אצלי בבית. היה ממש כיף, אני אוהבת להשתולל איתם. באיזה שלב לקחתי רק את האחיין שבגן חובה אליי לחדר. הוא רצה לראות את המדליות שזכיתי בהן בתור ילדה בג'ודו. התחלנו לפתוח כל מיני קופסאות שאני לא נגעתי בהן שנים. חוץ מהמדליות היו שם כל מיני אוצרות. נגיד היו שם השברים מצלחות האירוסין של האחים שלי. אבל אחרי כמה דקות ארוכות של חפירות ארכיאולוגיות מצאתי שרשרת. היא לא יפה. השרשרת עצמה היא כמו אלה של הדיסקיות בצבא, והתליון ישן בצורה יוצאת דופן. התליון אליפטי ויש בו ציור של פרח וכיתוב "קדושה אני מבקש". אני זוכרת מתי קיבלתי אותו, זה היה בכיתה יא. הייתי בתקופה של חיפוש דתי מטורף והצטרפתי לתכנית של אקסטרה דוסים באולפנה. אני זוכרת שאהבתי את תחושת השייכות, השירים והשבתות. היו כמה שבתות במהלך השנה עם ערך מרכזי לכל שבת. את השרשרת קיבלתי בסוף שבת קדושה. אני זוכרת שלבשתי אותה במשך שנים, אפילו בצבא. אז מה אני מחפשת? קדושה אני מבקשת.

אני נכנס לה לדירה. המצעים של המיטה מבולגנים ואני רואה קצת כלים בכיור. היא צועקת לי מהשירותים שהיא עוד שנייה יוצאת. אני נאנח לעצמי ומתיישב על הספה הישנה. "מה יהיה, ילדה?" אני ממלמל בקול נמוך. "סליחה אדוני, היה לי שבוע נוראי באוניברסיטה." אני מתעלם ומניח את הידיים שלי על השולחן. היא יוצאת עם מבט מבוייש ונעמדת בתנוחה מספר 3. "על 4, ילדה." אני פוקד. היא מתאמצת לשלוט על הבעות הפנים אבל התשוקה והפחד מתערבבים לה. "כמה את חושבת שמגיע לך על הבלאגן כשהאדון שלך נכנס?" אני מרגיש את היד שלי מתחילה להתרומם אבל משאיר את הידיים פרוסות על השולחן שהיה פעם לבן. אני מרים יד אחת ומושיט לה אותה. "זה נראה לך נקי?" תלתלי אבק מסתחררים להם מהיד אל הרצפה בסחרור עדין ואיטי. "אני לא יודעת כמה מגיע לי אדוני, אני יודעת שהייתי ילדה רעה."

חסמתי מישהו היום. אני לא נוטה לעשות את זה. אבל הוא הדליק לי נרות אדומים. הטוטאליות שהוא כיוון אליה לא מתאימה לי כרגע, אני רוצה להיות פרפר ולטעום מהכל. למה זה כזה שלילי? אחותי אמרה לי שאם אני יוצאת עם כמה גברים במקביל אז אני קצת זונה. לא נעלבתי כי לא יודעת למה. לא יודעת מה אני רוצה מעצמי אז למה שאני אדע מה אני רוצה מאחרים?