ירושלים של זהב

לפחות יש משחק של הפועל היום. יש במה לבהות.

אני אוהבת את הביטוי הזה. הוא מזכיר לי את הבית המאזן שהייתי בו לפני כמה חודשים. הייתי שם חודש, וזה היה החודש הכי משמעותי שהיה לי בחיים. כאילו לא באמת הרגשתי שאני עושה שם עבודה אבל הרגשתי שייכת. זה כל מה שבן אדם צריך, להרגיש שייך. אחר כך כל השאר מגיע. למה נזכרתי בבית הזה דווקא עכשיו? כי השבוע נסעתי להדלקת נרות בירושלים עם אמא שלי ועברנו ממש ליד הבית. הגעגועים הכי חזקים שהרגשתי. ובכלל ביומיים האחרונים אני מרגישה שאני סגורה לרגל שיפוצים, מחזור קשוח.

תמיד כשמזהירים מדרופ אחרי סשן זה מדרופ נפשי. זה חלק מהעיניין, ככל שעולים יותר גבוה ככה נגמרות האנרגיות בגוף. קיבלתי את המחזור שלי אתמול בערב. אני גמורה פיזית. וזה מוזר, אני זוכרת טוב מאוד את הסשן אבל עכשיו כשאין לי חרמנות זה נראה לי כמו סיפור של מישהי אחרת. בקיצור אני עייפה אבל מסופקת. יאללה הלכתי לשנוץ.

טוב יש פה כמה חמודים שכתבו לי היום וביקשו את הפוסט על הסשן שהיה לי אתמול. הסשן התחיל ברכבת אחרי שפרסמתי את הפוסט הקודם. הייתי צריכה להכניס את היד שלי לתחתונים ולאונן עד שאני נהיית רטובה ואז להפסיק. הייתי צריכה לעשות את זה כל 10 דקות ולדווח בכל פעם שאני עושה את זה. למזלי הרכבת הייתה בתפוסת קורונה אז התיישבתי ליד החלון והנחתי את התיק שלי בזווית שתסתיר. אחרי בערך חצי שעה הגעתי אליו לדירה ונכנסתי אחרי הליכה בגשם זלעפות. הייתי רטובה עד לשד עצמותי וכל מה שרציתי היה להוריד את הבגדים הרטובים. נכנסתי והתחלתי להוריד את המעיל והוא שלח יד והחזיר את המעיל. אני מזכירה לכולם שהייתי חרמנית בטירוף מכל הבלאגן שלי ברכבת. הוא שאל אותי בכמה דקות איחרתי בגלל שפספסתי את הרכבת ואמרתי לו שלושים. הוא ויתר לי על חצי מהעונש כי נעמדתי כבר ברכבת. הוא משך אותי להיות על הברכיים שלו ונתן לי 15 ספאנקים וכל אחד מהם כאב יותר מהקודם. הייתי צריכה לספור בקול ואני חושבת שהתבלבלתי באמצע. אני לא סגורה על זה. אוי זה היה מושלם, גמרתי כל כך הרבה פעמים. אני כל כך מודה לך על אתמול, אתה איש וסוטה מדהים ואני שמחה שאנחנו חווים את החוויה הזאת ביחד. 

הכותרת מתייחסת אליי כמובן. עד שאני זוכרת להביא את מה שהייתי צריכה להביא לסשן היום (לא שהייתי זוכרת לבד, תודה לך איש עלום על התזכורת), אני התיישבתי ליד הרכבת ואכלתי לי בכיף שווארמה. אני אוהבת את השווארמה בתחנה המרכזית. היא טעימה והממרחים הם בדיוק מה שאני אוהבת, לימון ושום וחריף. בקיצור הצלחתי לפספס את הרכבת, גאון כבר אמרתי?!?!?

אני הבנתי משהו. בכל אינטראקציה שלי עם מישהו באתר הזה אני רואה חלק מעצמי. ויש לי מלא אינטראקציות אז אני נפגשת הרבה עם עצמי. מישהו אמר לי היום שהוא רואה שבעתיד יהיה לי חדר משחקים שאני אשחק בו עם נשלטים. ואני? לא רואה את עצמי בעוד יומיים. אני לא רוצה להסגר על עצמי. לא רוצה להיות שייכת למישהו. איך אני אתחייב למישהו אם לעצמי אני לא יכולה להתחייב. בכותרת של הפוסט הזה יש את השם של הספר שגרם לי לא לישון במשך שבוע לפחות. קראתי אותו בתיכון והוא זעזע אותי. הייתי תלמידת אולפנה צנועה וחסודה באמת. לא ידעתי מה מחכה לי בעולם הגדול. ואולי מרוב כל האור אני מתעוורת? אוף לא יודעת. טוב זה סתם צרות של עשירים. הלכתי להתארגן לסשן, דיווחים בהמשך:)

אני רק אומרת שאחרי יום שלם עם האחיינים שלי אני יודעת שהאחיינית שלי תגדל להיות שולתת ראה ועחזרית. שאלוהימה תעזור לי איזה פרינססה.

היו לי הרבה אינטראקציות עם שולטים פה באתר. חלק מעניינים יותר וחלק מעניינים פחות. אבל רק אחד תפס את תשומת הלב שלי. הוא יודע מי הוא אני מניחה, ואם הוא עוד לא יודע אז הוא יידע. אני אמביוולנטית לגבי החופש שלי. אני יודעת שברגע שאני אכנס לזה ברצינות אני אשאב פנימה. מצד אחד, אני רוצה את זה מאוד. מצד שני, אני אוהבת את היכולת שלי לבחור כל דבר. אני סתם מקשקשת עכשיו, אני יודעת שאני אתמסר בסוף ואהפוך להיות צעצוע. כמו שאני צריכה. ואני מקווה שזה יהיה שווה את הסיכון. כי אחרת, עדיף כלום מכמעט.

היה דיבור היום עם חברים על כלוב. ואז אחד זרק שעדיף איזה צ'יפ שמחשמל אם הנשלטת עוברת את המרחק שמותר לה. ואני נזכרתי בשמיניה עונה 2. כל הזקנים, אני מתנצלת. אני אזכיר במהירות את העלילה. מישהו חטף את איה (נראה לי שזה השם שלה, אולי הילי?) וזרק אותה באיזה אוהל בדואי באמצע המדבר. אה, ועם אזיק על הקרסול שנתן לה איזה שוק חשמלי במרחק של כמה מטרים. כשראיתי את זה בתור ילדה אהבתי במיוחד את הסצנות האלה ואמן שאני אחווה את זה גם. טוב אני חרמנית, הלכתי לכמה דקות ברשותכם:)

יש פה כמה חמודים וחמודות שבאים אליי אל הפרטי עם השאלה מה זה ssc. בעיניי זה המושג הכי חשוב בבדסמ אז לקחתי את הניסוח של חברה טובה ואני מניחה פה. תהנו :)

כל סשן (זמן שבו מתקיימת אנטראקציה בדס"מית מובהקת) ייעשה בביטחון, תוך שפיות ובהסכמה מלאה של כל הנוכחים. מוכר גם כ-safe, sane and consensual (SSC).
Safe- תוך הקפדה על מילות ביטחון מילולית ולא מילוליות ושמירה על הנשלטת. הכרת הגבולות שלה ועבודה אך ורק בתוכם. מילות ביטחון מומלצות הן לפי "שיטת הרמזור"- אדום כדי לעצור, צהוב כדי להתריע על התקרבות לגבול וירוק כדי להמשיך.
יש גבולות רכים ואדומים- גבולות רכים ניתן למתוח בהדרגה, וגבולות אדומים הם ייהרג ובל יעבור, חריגה מהם לא באה בחשבון בשום אופן.

Sane- בלי אלכוהול, בלי סמים, בלי היפנוזה (אלא אם כן אתם מומחים). ברגע שדעתה של הנשלטת לא צלולה, לא בהכרח תקבלו הסכמה אותנטית, אסור לשחק עם זה.
גם מצב נפשי נכנס תחת "sane": פגיעות מיניות, הפרעות נפשיות ו-PTSD.

consensual- בהסכמתם המלאה והמפורשת של כל הנוכחים, שולטים ונשלטים.

אפטר קר הוא שלב אחרי הסשן שבו מטפלים בסאב ומחזירים אותו למציאות בהדרגה. חיבוקים, נשיקות, כרבולים, דיבור פתוח, תשבחות. לפעמים גם מקלחת וטיפול בפצעים, כל סאב ומה שהוא צריך.
חשוב לא לתת אפטר קר בלי אכפתיות, וחשוב להשקיע בו. הוא קריטי מאוד, אסור להשאיר את הסאב חשוף מבלי להוציא שדים חבויים שאולי עלו.

*מופנה גם כלפי שולטות ונשלטים, כמובן.