מכתבים לפפון

גם אם הם אומרים / נעם חורב

הם אומרים לך שזה לא הגיל לחלומות. שהסיכויים נגדך. שמאוחר מדי, פספסת את הרכבת. שאתה חי בסרט. שאתה עלול לאבד הכל.

הם אומרים לך שמה שלא היית - כבר בטח לא תהיה.

אבל תחלום. תחלום, גם אם הם אומרים.

הם אומרים לך שאהבה טובה לשירים. שהחיים זה לא הוליווד. שבסוף ירסקו לך את הלב.

הם אומרים שאתה חייב להקשיב להיגיון. ללכת על בטוח. לא לתת את הכל בבת אחת. הם אומרים שבסוף תצטרף לסטטיסטיקה.

אבל תתאהב. תתאהב, גם אם הם אומרים.

הם אומרים לך לא לבטוח בקלות. לא להחזיר אנשים לגור בלב שלך כל כך מהר. לא לשכוח את כובד העלבון.

הם אומרים שמי שפגע בך פעם אחת - יפגע בך גם פעם שניה. הם אומרים שאין דבר כזה להצטער באמת.

אבל תסלח. תסלח, גם אם הם אומרים.

הם אומרים לך לא להיות פראייר. יאכלו אותך חי. זה ג'ונגל שם בחוץ. אתה צריך עור של פיל. תדאג לתחת של עצמך.

הם אומרים שאתה כבר לא תהיה זה שישנה את העולם.

אבל תהיה טוב. תהיה טוב, גם אם הם אומרים.

הם אומרים לך שאתה כבר לא ילד. מה פתאום לרוץ לים באמצע הלילה. מה פתאום להתפוצץ ככה מצחוק. קצת פאסון.

אל תאכל עם הידיים. אל תדבר שטויות. אל תהיה כזה תמים.

אבל תישאר ילד. תישאר ילד, גם אם הם אומרים.

הם אומרים לך שככה זה. אלה החיים. תתרגל. אתה כזה קטן. אבק ברוח. הם רוצים שתוותר, כי גם הם וויתרו.

הם רוצים שתפחד, כי הם מפחדים. הם אומרים שזה לא באמת משנה מה תעשה או לא תעשה. בסוף הרי תמות כמו כולם.

אבל עד אז תחיה. תחיה, גם אם הם אומרים.

.

בא לי עלייך 

אני מבין שזה מאתגר לא אישי מולי אלא זה שאני גבר, ואף פעם גבר לא ירד לך אף פעם, 

אבל אני חושב עלייך ועל הפנטזיות שלנו.

על מבט שלך,

מדמיין התרגשות ביחד,

התרגשות שלך שיש גבר שחושק בך בצורה כזאת בלתי מובנית,

התרגשות שלי שאני הראשון שלך שיורד לך מה שמחייב אותי להיות עדין וקשוב ומה מותר

והאם זה בסדר מה שאני עושה, והאם טוב לך והאם אני מענג אותך,

לגלות איתך ביחד את התיזמון שלנו,

להתרגש מכל מגע לשמוע אותך ממלמלת נושפת גועשת  לתקשר איתך, לדבר איתך, להקשיב לך 

שתכווני אותי מה נעים לך ומה את מבקשת,

ואני אהיה הכי קשוב ואיטי ושואל זה בסדר

ואת אומרת לי זה כל כך בסדר שזה מדהים ותודה שאתה שואל,

ואני מתמקם בין הרגליים הבהירות שלך

ואת מרשה לי ומעביר לשון על השפתיים הבתוליות שלך כי אני כל כך אוהב את זה מאדדד

וזאת הפנטזיה שלך שגבר ירד לך, ואף פעם לא ירד לך גבר .

הפנטזיות שלנו מתואמות ואני פשוט רוצה ללקק לך להרים מבט לראות את המבט שלך

ואת אומרת לי תמשיך בבקשה

ואני מלקק לך את הצוף מעביר לשון על כל הפתח לאט לאט תוך כדי מבט למעלה רואנ את האישונים שלך מתרחבים

מוצא את הדגדגן שלך פותח את השפתיים ומלקק אותו בסיבובים, מוצץ אותו.

קצת נוגע עם האצבעות ואת מרשה מוסיף שתי אצבעות לבפנים מוציא רטוב. ומכניס את האצבעות לפה .

בא לי עלייך כל כך.

כי אני יודע שאני אעשה לך טוב.

אני יודע שאת הכי טעימה עבורי. את הפנטזיה שלי. לאט להתרגש איתך.

 עראק לימונענע לפני, קמפרי תפוזים שוקולד נרות, מלא נרות .

 מבטים מחזיקים ידיים ומסתכלים ליטופים עדינים בידיים ולאט בקצב שלך.

אני אהיה טוב אלייך אני מבטיח .

חושב עלייך. מבקש ללקק אותך להתענג מהטעם שלך , שעה ארוכה, זה העונג שלי. שלי ובשבילי.

חושב עלייך.

איך אני אוהב לרדת לך ,

לטעום להריח להרגיש עם הלשון בבלוטות הטעם

להרגיש עם האצבעות את הרטיבות הנקווית בזכותי ובשבילי,

אבל אני הכי אוהב שאת גומרת אצלי בפה

אחרי שירדתי לך הפסקתי עליתי נישקתי רימנגתי, חזרתי, הגמרתי , 

הכוס פועם מרגיש אותו

פפם פפם פפם הדגדגן נפוח מרוצה ואני ממשיך לאט ללקק בעדינות אוסף את הרטוב שלך את השפתיים והדגדגן

ואת רועדת עם כל פעם שהלשון עוברת על הכוס הטעים שלך.

אוסף את גמירתך המדהימה! אליי! זה הזמן שלי . 

יש כאלה שנזהרים במילה אהבה, 

שומרים אותה לאידיאות נשגבות ,

לפנטזיות של דיסני או אהבה נצחית של מוות כמו של רומיאו ויוליה,

אצלם הרי אי אפשר לדעת, מתו צעירים ואוהבים לנצח. 

אהבה עד הירח או סוף העולם וחזרה, ופחות מיזה,  אבוי למשתמשים במילה אהבה.

ואני, לומד אהבה אני, 

קורא חוקר שומע, מנסה להפנים , לומד אהבה עצמית , הרי החיים כולם הם מראה שלנו, 

ואנחנו, מה אנחנו אם לא חלקיק אלוהי מלא אור ואהבה, ככה שמעתי,

מסתבר שגם אני חלקיק אלוהי. 

יש גם תשוקה ויש גם תאוות,  ויודע שהדבר שהכי חשוב להיות עם אישה זה לאהוב אותה,

לא בתאווה, 

כי בתאווה זה לא משנה אם זאת את או מישהי אחרת, התאווה לוקחת למקום של החפצה,

בתאווה נשארים שני זרים, ככה זה עם תאווה לאוכל ולכסף, במקום להתאחד אתה נשאר שבור תמיד נשאר ריק. 

ואני מבקש, חיבור.

היינו בתאוות אינסוף נשארנו ריקים יותר ממה שנכנסנו,

מבקש גוף לגוף , להתאחד, אין שולט ונשלטת יש רצון לענג להתענג ולהגיע יחד לשיאים שלנו. 

אולי הטנטרה מדברת על זה צריך לנסות. 

ואהבת לרעך כמוך, כמה משלים ותובנות יש על המשפט הזה , 

תיתן כמו שהיית נותן לך לעצמך לא פחות. כמוך. 

מבט בעיניים קודם כל, זה כל כך קשה להסתכל לפעמים בעיניים, 

ואני רוצה להסתכל עלייך, לשתות אותך עם העיניים ללמוד אותך ,

לוורבל אותך במילים עוטפות. 

ואני לא מפחד להשתמש במילה אהבה, מי שקמצן באהבה, קמצן לעצמו. 

אני אוהב את הקימורים שלך,

אני אוהב את החצי חיוך מתוק שלך,

אוהב את העיניים הסקרניות החכמות

אוהב את הגוף הצח כאילו רחצו אותו בחלב,

אוהב את הצוף שלך , איך את מרטיבה ! זה צוף צוף דביק , נקטר נפלא תוצר של תשוקה

אוהב כפיות איתך נשיקות בכתפיים שאת מגרגרת כמו חתול

אוהב שאת מסתכלת עליי בלי מילים, 

אוהב שבחרת אותי מכולם

אוהב לרדת לך כל כך לדעת שאני מיוחד עבורך, 

אוהב שאת מרטיבה עליי

אוהב שאת אוהבת את עצמך יותר שאת איתי כי את יודעת ומרגישה שאת נפלאה, לא מבחוץ, מבפנים. 

ואני אוהב את עצמי שאני איתך , כי יוצא ממני דברים טובים בזכותך. 

פנטזיות או מציאות? תאווה או אהבה?

בוחר במציאות בוחר באהבה. 

לו יהי. 

זה שאת אומרת לי שאני מכוער ,

וחוזרת אלי ,

שוב ושוב ושוב.  ושוב.

זה דווקא יותר מחמיא לי ,

כי זה אומר שהקסם האישי שלי פורץ גבולות.

יכול להיות שהדבר היחיד שמרגיע אותי באזעקות ,

זה הרצון להריח כוס רטוב, לטעום ללקק, 

כאילו לנטרל את המחשבות על פרעות, סכסוכים , חיים, מוות ,רקטות ובכי של תינוקות מדירה ליד,

או פחד קיומי,

מה שאני רוצה זה להרגיש, להשתוקק, להתרגש,

סוג של מדיטצייה של תשוקה לכוס רטוב חי פועם נושם מחיים של עצמו, 

הרי משם מגיעים חיים , משם מגיעה אורגזמת התשוקה מתפרצת ללא מעצורים,

זאת המדיטציה שלי, זה מבריא אותי , ללקק כוס רטוב ,

טעם החיים. 

** אהה כן זה כולל גם לעשות רימינג כמו שצריך

(דברים שאני צריך להזכיר לעצמי)

אם אנחנו  מדברים בשפת האין שלא נתפלא אם בחיים שלנו יש , אין.

כי אם זאת השפה שלנו, היקום תמיד יתאים את מה שהוא נותן לנו לגודל של השפה שלנו לגודל של התודעה שלנו.

אם רואים מה אין אף פעם לא נראה מה יש.

צריך להתחיל לראות את הטוב שיש בסביבה שלנו ,

את הטוב של אבא שלנו,

את הטוב של אמא שלנו ,

את הטוב של הילדות שלנו,

לראות את הטוב שבנו.

ולא , לא תמיד זה קל.

יכול להיות שהיו מלא דברים לא טובים . תמיד יש דברים לא טובים. הגיוני.

אבל גם היו מלא דברים טובים, אבל אם אנחנו רואים רק את הלא טוב,

בלי לראות את הטוב לפחות באותה מידה, זה אומר שהראיה שלנו לא בסדר.

כי בסופו של דבר אנחנו לא חווים את החיים כמו שהם, אנחנו חווים את החיים כמו שאנחנו.

     אנחנו לא חווים את החיים כמו שהם אנחנו חווים את החיים כמו שאנחנו !

כי אם אנחנו רואים חוסר ואנחנו רואים אין וזאת התודעה שלנו, זאת השפה שלנו, זה מה שנקבל ,

נקבל חוסר ונקבל אין, וזה מה שיהיה בחיים שלנו.

אם אנחנו מדברים בשפת האין, רואים חוסר ולא מעריכים את עצמנו

ולא רואים את הכישרונות וההצלחות ואת הדברים היפים ומתרכזים רק במה שלא מספיק,

ומגיע מישהו שרוצה לאהוב אותנו,  ונותן לנו אהבה ,

אהבה גדולה יותר מאהבה שאנחנו נותנים לעצמנו,

ומראה לנו בעצמנו, טוב גדול יותר מהטוב שאנחנו מאמינים שקיים בנו,

מה שיקרה שנחשוב שהאדם הזה שקרן שמנסה לנצל אותנו

נתחבא מאחורי חומות כדי להיזהר מהאדם הזה.

כי אם אנחנו רגילים להרביץ לעצמנו ופתאום בא מישהו ואוהב אותנו, זה נראה לא הגיוני ,

כי המח שלנו תמיד מחפש הלימה, תמיד מחפש התאמה,

בין מה שאנחנו מאמינים לבין מה שקיים באמת ,

ואם אין התאמה אנחנו נעשה התאמה.

כי אם אדם אוהב אותנו ואנחנו לא מאמינים שמגיע לנו אהבה,

אנחנו נהרוס את זה ונוריד את זה לרמה שאנחנו מאמינים שמגיע לנו לקבל.

הדרך להכיל אהבה היא קודם כל לתת אותה לעצמנו,

הדרך לשמור על אהבה בחיים שלנו היא לדעת לתת אותה לעצמנו, שום דבר אחר לא יעבוד.

אנחנו לא יכולים לתת את מה שאין לנו,

אמא שאין לה אהבה לעצמה לא יכולה לתת אהבה לילדים שלה,

היא יכולה לתת להם טיפול הוגן ,

אבל היא לא יכולה לגרום לילדים האלה לאהוב את עצמם,

שיהיה להם חוסן פנימי, מערכת חיסונית רגשית פנימית חזקה,

שאם יעברו טלטלות בחיים או יפגעו או יחוו מפלה יוכלו לחזור למסלול חזקים ולהמשיך קדימה.

אם הורה לא אוהב את עצמו איך הילדים יאהבו את עצמם? מה הם לומדים?  

זה יוצר ילדים תלותיים, כי מי שלא אוהב את עצמו תלוי במישהו אחר שיבוא וייתן לי את מה שחסר,

וזה אף פעם לא ממלא, זה גלגל.

צריך ללמוד לדבר את שפת הערך עצמי , ללמוד אהבה עצמית.

הדרך הכי טובה להתחיל אהבה עצמית זה בהודיה לסביבה ולעצמנו.

גם בתפילת בוקר אומרים כל יום מודה אני, תודה על הלחם, פרי העץ, וכל דבר אחר.

 מבחינה רוחנית הודיה ואמירת תודה זה הכלי הכי חזק

שמאשר שקיבלנו שיש לנו שזה שלנו.

הרי מתי אנחנו מודים? לאחר שקיבלנו משהו , שזה שלנו.

אנחנו מודים שקיבלנו שירות, מתנה מחמאה או אפילו בכביש שקיבלנו זכות לעבור,

תודה זה האישור הפנימי מהיקום, שקיבלנו, שזה שלנו.

המסקנה שלי זה להתרגל להודות יותר, לא רק לסביבה,

להודות לעצמנו.  על דברים שאנחנו עושים לעצמנו.

מה שיגדיל את הערכה ואהבה לעצמנו, ויגדיל את ההכלה שלנו,

ואז נוכל לתת ולקבל עוד ועוד

להניע את כדור השלג שמתערם לו באהבה ענקית עם כל גלגול של תודה לי. 

אז,   תודה לי, 

שכתבתי עבורי. 

את מאחלת לי להנות אבל אני לא נהנה,

מדביק פלסטרים ללב פצוע,

לנשמה כואבת,

שמחזיקים שעתיים בדיוק.

נכנס להתקלח והפלסטר לא מחזיק,

 גם לפני זה הוא לא החזיק, רק נתן תחושה של תקווה.

נשטף מתקלף עם המים יורד עם הזרם,

נעלם בצינורות הביוב למקומות שם מקומו, סופו כתוב וידוע מראש.

הלב נשאר פצוע, נגעת בגלדים ישנים, שנפתחו צמאים,

ואת שולחת אותי לשים פלסטר.

הלב נשאר יבש צמא , צמא אלייך ,

לשירה הטהורה , לזימה הקדושה,

למילים של נחמה, לכוונות טהורות של חום ואהבה.

שותת דם מטפטף את מה שחלם,

מוצץ מהנשמה את מה שכבר נשכח מזמן ואת הזכרת לו ,

לוקח מהנשימה במקום לתת לה, גונב פעימות,

מבזבז נשימות של שלווה עטופות במילים קדושות בוטחות חסרות פחד ומגננות,

 שמתקצרות עם הימים מפחדות להיעלם.

ואת שולחת אותי לשים פלסטר.

אני מבקש ניתוח מעקפים השתלת לב ריאה , נשימות חדשות ,

מבקש נשמה טהורה, מבקש לנשום אותך מחדש,

להתרגש מכל פעימה וציפיה אלייך.

ואת שולחת אותי לשים פלסטר.

לנשום את הלחיים הסמוקות שלך

מהתרגשות שלא מובנית גם לך ,

לנשום את הגוף הצחור והבהיר שלך

שמרגיש שנרחץ בחלב ודבש מלכות, 

 להריח אותך, לטעום אותך

כן אני רוצה לטעום אותך כל כך,

את כל כולך, מבפנים ומבחוץ.

מבקש לראות אותך מתרגשת ממני

עם עיניים נוצצות

חיוך פעור ומופתע מתשוקתי הלא מובנית,

נוגסת שפה ומבקשת עוד.

ואת שולחת אותי לשים פלסטר.

ואני , מאסתי בפלסטרים , מבקש החייאה ממך. 

.

וְנָתַתִּי מְטַר אַרְצְכֶם בְּעִתּוֹ יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ.