הסיטואציה הייתה יכולה להיחשב דמיונית אבל לא… זה אמיתי.
הצייתנות של בעלה של השליטה שנשלח לקבל אותי פשוט סחררה אותי.
ואז נכנסתי וראיתי אותה, יפיפיה עם עיניים חודרות ושיער מתולתל כמו כתר שתורם להתרפסות בפניה.
ההבדל בינה לבין כולם היא שהיא לא מתאמצת, נחמדה ומחייכת חיוך מושלם כי זה ברור! היא השליטה והכל נעשה בדברה!
היא אישרה לי לשבת ובוחנת את הסחורה. התחושה היא שכל הנוכחים החל מהשומר בשער שרועד מקור ועד לאחרון האורחים יהיו משרתיה אם רק תניף את האצבע.
אין כמעט אנשים כאלו! היא יחידה ומיוחדת והיא מולי!
היא חזקה ממני, אני רק מקווה שתהיה מרוצה , שתחייך ואז אולי אזכה להיות הדום לרגליה. בעלה כל הזמן הזה מסתובב בחוץ בצייתנות.. אוי איזו זיקפה יש לי… בעצם לא לי היא שייכת לה!
היא קלטה את זה , כי היא רואה הכל.. היא מעליי בהכל!
ואז העקב ננעץ לי למטה, ואז הרגל השניה,כמו שהיא כבר טרחה ואמרה לי: ״תמיד הרגליים שלי על משהו או על מישהו״. והראש שלי ישר הולך לכיוון של אושר והזדמנות… זהו , יש לי תפקיד ומהות.. יש לי סיכוי להיות זה שהמלכה תשים עליו את הרגליים!
ואני למטה, מזכיר לה שהיא הורתה לי לא לגעת כבר לפני 4-5 ימים , ועכשיו המגף שלה שם… אלוהים , רק שהיא לא תזיז את הרגל לפי קצב המוסיקה ברקע…
ואז לפתע הורתה לי: ״קום, יוצאים לסיבוב״. והתחלנו ללכת, מתלבט אם ללכת לידה, כך שלא אפספס הנחיה במבט, מאחוריה כמו נושא כלים נחות או לפניה בלי לדעת מה היא תרצה, להיות באוויר… בכל סיטואציה יש משהו טוב כי ככה זה כשאתה עם אדם עליון.
בדרך ראינו את בעלה, הצייתנות שלו מדליקה אותי , איזו מלכה שולטת בחיוך ובלי להתאמץ. הלכנו קצת ושוחחנו , ואז היא התיישבה לה במרפסת..הביטה בי ולא הייתה שאלה , פשוט אוטומטית נפלתי על ארבע בתקווה שתשים עליי רגליים… זה עולמי ההגיוני מעכשיו.